הנאשם, יליד 1976, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירה של תקיפה חובלנית של בת-זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977:
ביום 14.3.12, על רקע חשד כי אשתו-דאז בוגדת בו עם אחר, תקף אותה הנאשם במכת אגרוף שכיוון לפניה וגרם לה כך לשברים בלסת, שהצריכו אשפוז וניתוח.
נסיבות העבירה - מתחם הענישה:
עבירות התקיפה, ובוודאי תקיפה חובלנית, מגנות על הערך המרכזי של שלמות הגוף והבריאות. ערך זה הינו מהחשובים במארג הערכים החברתי ומיותר להרחיב על כך. לעבירות התקיפה הנוגעות לתחום הזוג והמשפחה משמעות מיוחדת, המשקפת את רצון החברה להכיר בחומרתן היתירה של עבירות אלו. הטעמים להחמרה הינם הפרת האמון הבסיסי הנלווה לתקיפה בתוך מערכת המבוססת על אמון זה, קשיי החשיפה והמצב הקשה-במיוחד בו נמצא נפגע, הקרוע בין האלימות שמופעלת נגדו לבין הרצון לגונן על המערכת הזוגית או המשפחתית שהוא חולק עם התוקף. בנוסף, מלמד הניסיון המצטבר כי הנזק הנפשי הפוטנציאלי הנלווה לעבירות מסוג זה הינו חמור במיוחד [וראו למשל ע"פ 4875/11
מ.י. נ' פלוני (2012)].
המכה באגרופו בפניה של אשתו בעוצמה השוברת את לסתה, פוגע בערך זה פגיעה גדולה וקשה, חריגה וקיצונית.
די להביט בתצלומים [עת/1] כדי להמחיש את עצמת הנזק וגודל הזוועה. לכך מצטרף המידע שנאסף על-ידי שירות המבחן, לפיו עד היום המתלוננת סובלת עדיין מכאבים ונזקקת להמשך טיפול בפיה ובלסתה. המתלוננת עוברת תהליכי שיקום ועדיין אינה עובדת, כשלאירוע יש השלכות קשות עליה ועל ילדיה: המתלוננת מטופלת נפשית ועד-כדי אשפוז, ואף הילדים המשותפים נמצאים בטיפול פסיכולוגי.
עקב חוסר יכולתה של המתלוננת לעבוד, היא וילדיה נפגעו כלכלית, ובמיוחד בתקופה שטרם תחילת תשלום המזונות על-ידי הנאשם.
עד היום חוששת המתלוננת מנקמתו של הנאשם.
יצוין, כי ער אני לעובדה כי נתונים אלו נמסרו בעיקר מפיה של המתלוננת שלא מסרה אותם למשטרה. אולם, שירות המבחן מאמץ נתונים אלו ללא-סייג וקובע כך את התרשמותו בדבר מערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת, שתפורט להלן. שירות המבחן מוחזק כבר-סמכא בהערכות מסוג זה, ואין כל סיבה לפקפק אפוא בנתונים עליהם נסמך או במסקנותיו.
כעולה מכתב האישום בו הודה הנאשם ומתסקיר שירות המבחן, המניע למעשה היה סערת נפש של הנאשם על-רקע חשדו כי אשתו בוגדת בו.
עם-זאת, שירות המבחן התרשם כי מדובר באירוע שעצמתו אמנם חריגה, אך אינו מפתיע במערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, שהתאפיינה באלימות מילולית, כלכלית, נפשית ופיסית, קנאות ורכושנות של הנאשם כלפי אשתו. בנוסף מצא השירות כי לפחות בחלק מהזמן העיב על היחסים שימושו של הנאשם בסמים.
כך, אינני מוצא שיש בחשד הנאשם כלפי המתלוננת, ואפילו היה לו בסיס (ואינני קובע כך), כדי להקל בנסיבות העבירה.
עוד יש לזקוף לחומרה את הפרש הכוחות בין הנאשם לבין המתלוננת: בעוד הנאשם הינו גבר גבוה וחסון, המתלוננת היא אישה קטנת מידות ורזה. ההפרש הניכר ביחסי הכוח הינו הדגמה מוחשית לאותם הפרשים ביחסי הכוח שגם בגינם מצאה ההלכה הפסוקה צורך להחמיר עם תוקפי נשותיהם.
חומרת המעשה וחומרת הנזק, יחד עם המדיניות הראויה והנוהגת, מצדיקים קביעתו של מתחם עונשי בטווח שבין שמונה חודשי מאסר לבין שנתיים מאסר. טווח רחב-יחסית זה דרוש כדי להכיל את המגוון האין-סופי המאפיין את נסיבות הביצוע של עבירות אלימות בין בני זוג, שברקען כמעט תמיד מערכת מורכבת שקדמה לתקיפה ואופפת אותה.
נסיבות הנאשם - קביעת העונש בתוך המתחם:
נסיבותיו של הנאשם נפרסו בתסקיר שירות המבחן, בעדותו של אביו ובטיעוני ב"כ המלומד.
הנאשם כבן 36 והתגרש מאשתו לאחר תחילת ההליך הפלילי. שלושת ילדיהם המשותפים מתגוררים עם המתלוננת ואילו הנאשם מתגורר אצל הוריו ונתון כיום בתנאי מעצר בית לילי. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ולא גויס לצבא בשל אי-התאמה. הנאשם עבד בעסק המשפחתי ולאחר מכן פתח עם שותף חברת הסעדה, בה הוא עובד כיום כשכיר של שותפו שקנה את חלקו בעסק.
הנאשם נהג להשתמש במריחואנה ואף הורשע בגין שימוש עצמי בשנת 2001. לדבריו, הפסיק את השימוש לפני מספר שנים אך מדברי המתלוננת עולה כי לכאורה המשיך להשתמש בסמים.