הנאשמים הינם חלק מחבורה המונה 16 נאשמים, שהיתה מעורבת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע של היזק בחומר נפיץ, סחיטה בכח, היזק בחומר נפיץ, הצתה, סחיטה באיומים, וחבלה חמורה.
הרקע לפרשה הוא נסיונו של הנאשם 1 להשתלט על קו הלוואות בשוק האפור שהיה משותף לו ולאחד המתלוננים, וכאשר השותף סירב להיעתר לדרישות לשלם סכומי כסף שהוטלו עליו כ"קנס", החלה מסכת של איומים ע"מ להניע את המתלונן לשלם את הכסף.
לאור זאת נערכו פגישות בהשתתפות אנשים שונים כדי להניע את המתלונן לשלם את הכסף שנתבע ממנו, ואז הועלה רעיון להשליך רימון רסס לעבר ביתו של המתלונן ביהוד, כדי להניעו לשלם את הכסף הנדרש.
בסופו של דבר, נפגש אחד המעורבים בתיק שהפך לעד מדינה, עם הנאשם 5, הסביר לו את פרטי התכנית וביקש ממנו לספק אופנוע לצורך ביצוע המשימה של השלכת רימון, אולם הנאשם 5 אמר שאין באפשרותו להשיג אופנוע באופן מיידי, אולם הסכים להשתתף בארוע שיבוצע באמצעות אופנוע שיתקבל מאחרים.
הנאשם 4 הצטרף לפגישה, נאשם 5 נהג באופנוע והסיע את הנאשם 4, כשברשותו רימון הרסס.
ביום 27.1.10 בשעה 21.15, הגיעו הנאשמים 4 ו- 5 לביתו של המתלונן, הנאשם 4 ירד מהאופנוע, התקרב לבית, שלף את נצרת הרימון והשליכו לחצר הבית.
כתוצאה מכך התפוצץ הרימון, ואף שאיש לא נפגע נגרם נזק לרכוש, ועל רצפת האבנים המשתלבות בחצר נוצר מכתש גדול וכן נגרמו פגיעות רסס על קירות הבית, ועל חפצים שהיו בחצר.
הרימון הינו רימון יד צהל"י מס' 26- נפיץ רסס.
בגין ארועים אלה, הורשעו הנאשמים 4 ו- 5 על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של היזק בחומר נפיץ, על פי סע' 454 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונשיאה והובלת נשק לפי סע' 144(ב) רישא לחוק העונשין.
גם הנאשם 6 הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, והוגש נגדו כתב אישום מתוקן, כאשר חלקו של הנאשם מתבטא באספקת רימון הרסס לידיו של עד המדינה, לצורך השלכתו על ביתו של המתלונן. בגין זאת, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של סיוע להיזק בחומר נפיץ, על פי סע' 454 וסע' 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונשיאה והובלת נשק לפי סע' 144(ב) רישא לחוק העונשין (פרט ראשון של כתב האישום המתוקן).
במהלך שנת 2004 לווה המתלונן י.ס. מהנאשם 1 סך של 5,000 ש"ח תוך התחייבות לשלם ריבית של 10% בשבוע, והיה אמור להחזיר את החוב בתשלומים של 500 ש"ח כל שבוע.
הוא הספיק לשלם 30,000 ש"ח, אולם אחר באחד התשלומים, ואז הטיל עליו הנאשם 1 "קנס" של 30,000 ש"ח נוספים. המתלונן נאלץ ללוות כספים כדי להחזיר את החוב, והיה נתון במשך תקופה ארוכה לסחיטה מתמשכת ע"י אחרים.
אחד המעורבים הורה למתלונן לצאת מאיצטדיון שבו שהה במסגרת משחק כדוררגל, ואולץ להתלוות לאחרים לנסיעה ברכבם, שם איימו עליו והיכוהו, והביאוהו למחסן של חנות, שם המתין להם הנאשם 6.
הנאשם והאחרים סחטו את המתלונן ביחד, כאשר הנאשם מכה את המתלונן באגרופים בפניו כדי לגרום לו לשלם את הכספים, כתוצאה מהמכות הוא נפל על הרצפה, ורק כאשר התמוטט שחררוהו, תוך שהוא נאלץ לשלם סכומים שהגיעו לסך של 160,000 ש"ח.
בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של סחיטה בכח לפי סע' 427(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 כמיוחס לו בפרט השני, של כתב האישום המתוקן.
כאמור כתב האישום כלל במקורו 16 נאשמים, ואמורים היו להעיד 104 עדים, דבר שללא ספק היה מאריך את הדיון לאור הצורך לחקור כל עד ע"י 16 סניגורים. כמו כן, נטען כי התגלו קשיים ראייתיים ובין היתר היה צורך להעיד שני עדי מדינה, שאחד מהם נכלל בתכנית להגנת עדים, והיה צורך ללוותו לביהמ"ש עם מספר רב של מלווים שיגנו עליו.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יגזר על נאשם 4 עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת וקנס, על נאשם 5 יגזר עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת וקנס, ועל נאשם 6 יגזר עונש של 25 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת, קנס ופיצוי למתלונן.
ייאמר מייד כי הסדר הטיעון כה מקל עם הנאשמים עד ששקלתי לבחון אפשרות שלא לכבדו, מחמת החשש שהעונשים המוסכמים אינם עומדים בקנה אחד עם הצורך להגן על הציבור מפני עבירות סחיטה, בעיקר כאשר אלה מלוות באלימות גסה כדוגמת האלימות שננקטה כלפי המתלונן ע"י נאשם 6 וחבריו, ובעיקר חמורה העובדה שלצורך מימוש איומים לחייב אדם לשלם כספים, הושלך רימון רסס לחצר ביתו.
כאשר נורה כדור מאקדח, צפוי אדם אחד לכל היותר להיפגע מאותו כדור, אולם כאשר מושלך רימון רסס, הנזק הינו סביבתי, ועלול לגרום לפיגוע רב נפגעים.