רקע
1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בשני אישומים כמפורט להלן:
א. באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
ב. באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו- 382 (ג) לחוק.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן הנאשם והמתלוננת היו בני זוג במועד הרלוונטי לכתב האישום, להם שני ילדים קטינים, אשר התגוררו יחדיו בפתח תקווה. במועד הרלוונטי החזיקו הנאשם והמתלוננת שתי חנויות בגדים בפתח תקווה.
3. על-פי המתואר בעובדות האישום הראשון בתאריך 12.11.12 אספה המתלוננת את הפדיון היומי מהחנות ולקחה עימה לביתה. בהמשך היום, התקשר הנאשם אל המתלוננת, תוך שהוא צועק על המתלוננת ומאיים עליה בכך שאמר לה: "בת זונה, איפה הקופה, אני בא לרצוח אותך". בהמשך, עת מסרה המתלוננת תלונה במשטרה פתח תקווה, יצר הנאשם קשר עם המתלוננת, ובמענה לשאלתה מה הוא מסוגל לעשות לה, השיב הנאשם באיום על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני אשחט אותך".
4. על-פי המתואר בעובדות האישום השני בתאריך 5.11.12 במהלך ויכוח שהתגלע בין הנאשם למתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בשערות ראשה באמצעות ידיו, בעט בגופה של המתלוננת והיכה בה. בנסיבות אלה פנתה המתלוננת לסלון הדירה, שם שהתה באותה העת בתם הקטינה, התיישבה לצד הקטינה, כאשר גופה של המתלוננת מונח על ברכיה שלה. בנסיבות אלה תקף הנאשם את המתלוננת בכך ששלח אגרופים לעבר גופה. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות בגופה, בין היתר, בירכה השמאלי.
טיעוני הצדדים
5. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יסמין נוי, הנאשם הינו יליד 1980, ותקף את המתלוננת בצורה חמורה. לטענת המאשימה מתחם העונש ההולם הינו מאסר של מספר חודשים ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל. המאשימה ציינה כי חרף גילו הצעיר של הנאשם, לחובתו 5 הרשעות קודמות ב- 11 תיקים שונים. אין המדובר במי שעמד לדין לראשונה, ואין המדובר במי שעבר הליך טיפולי-שיקומי. בנסיבות אלה עתרה המאשימה לרף הגבוה של המתחם.
6. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד קובי פלומו, עבירת האלימות הפיזית האחרונה שבגינה ריצה מאסר היא עבירה משנת 2001, בעת שהנאשם היה צעיר לימים. אין לחובתו הרשעות בעבירות אלימות במשפחה. הנאשם היה נשוי למתלוננת במשך 8 שנים, ולהם שני ילדים. לפני חצי שנה עזב הנאשם את הבית ועבר להתגורר עם בת זוגו הנוכחית. הנאשם אינו אובססיבי כלפי המתלוננת. הוא בחר לנתק את הקשר הזוגי עמה. בכוונתו לעמוד בנטל המזונות, ומאסר בפועל לתקופה ממושכת יקשה עליו לשלם מזונות. כמו-כן, כתב האישום תוקן לקולא. הנאשם הודה באשמה. ב"כ הנאשם הסביר כי האיומים בוצעו על רקע נטילת פדיון הקופה של החנות על-ידי המתלוננת. מדובר באירועים נקודתיים במשך שבוע ימים. ב"כ הנאשם הדגיש כי תיקון 113 לחוק העונשין לא נועד להביא להחמרה בענישה.
7. הנאשם עצמו מסר כי בכוונתו להתגרש מהמתלוננת בהקדם, יש לו בת זוג חדשה, וברצונו להינשא לה ולהקים משפחה, וביקש שיתאפשר לו להתחיל בדרך חדשה.
דיון וגזירת הדין
8. בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן
, הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותו החוקתית של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט זכותה של אישה להיות מוגנת מפני אלימות בן זוגה. כפי שטענה ב"כ המאשימה, לכל אדם קיימת זכות שלא ירימו עליו יד, לא ברחוב לא בבית, ולא כאשר מדובר בבן הזוג. זכותו של אדם להיות בטוח ומוגן בביתו, אף מפני אלימות בני הבית. ההגנה על שלמות גופה ובטחונה של אישה מפני ידו האלימה של בעלה, חייבת לקבל ביטוי באמצעות מענה עונשי הולם. כפי שנקבע לא אחת, עבירות האלימות והאיומים ככלל, ונגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה (ר' רע"פ 6577/09
צמח נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 20.8.09)). יודגש, כי שיקול ההלימה מקבל משנה תוקף במקרים בהם קיים נפגע עבירה.
9. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07
פלוני נ' מדינת ישראל
(מיום 11.10.07 ):
"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".
דברים דומים נקבעו על-ידי כב' השופטת ע' ארבל בע"פ 11917/04
נורדיצקי נ' מדינת ישראל (מיום 19.5.05):
"בתי המשפט חזרו לא אחת על הצורך להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאישה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה".
10. בחינת
מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית בערך המוגן. עסקינן בכתב אישום אשר אוחז שני אישומים, וכל אחד מהאישומים כולל שני מקרים. האיומים הינם ברף חמור של האיומים, כאשר הנאשם מודיע למתלוננת שהוא "בא לרצוח אותה", ולאחר מכן מאיים עליה שישחט אותה. אף האלימות הפיזית הינה ברף חמור של המעשים, כאשר בחלק הראשון של האירוע אוחז הנאשם בשערות ראשה של המתלוננת, בועט בגופה, ומכה אותה, ובחלק השני שולח הנאשם אגרופים לעבר גופה של המתלוננת. לעומת זאת, יש ליתן את הדעת לכך שכל האירועים התרחשו בפרק זמן של כשבוע ימים, ואין המדובר במסכת אלימות מתמשכת.