1. ניתן בזאת צו איסור פרסום פרטי הקטינה.
2. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
3. על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, המתלוננת הינה קטינה ילידת 1996. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום לימד הנאשם תהילים בביתו, כאשר תלמידיו היו קטינים מגיל 3 ומעלה, וביניהם הייתה המתלוננת. ביום שבת, 20.3.10, בסיום לימודי תהילים בבית הנאשם, סוכם שהמתלוננת תבוא למחרת לביתו, כדי שיעניק לה כסף בגין קריאת תהילים מוצלחת. בתאריך 21.3.10 הגיעה המתלוננת לבית הנאשם. הנאשם סגר אחריו את הדלת, סימן למתלוננת לשבת לידו, נישק את המתלוננת בשפתיה ואמר לה שהוא אוהב אותה. באותו מעמד נתן הנאשם למתלוננת 50 ש"ח או 100 ש"ח.
4. הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, אשר במסגרתו סוכם כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן ולהערכת מסוכנות. לגבי הערכת מסוכנות, ככל שתהיה מעל הנמוכה הנאשם יסכים לתנאי הפיקוח שתבקש היחידה לפיקוח על עברייני מין. בנוגע לתסקיר שירות המבחן, אם יתקבל תסקיר חיובי, קרי שירות המבחן יתרשם שהנאשם לקח אחריות מלאה, ומקבל על עצמו כל טיפול ששירות המבחן יציע, הצדדים יעתרו במשותף למאסר על תנאי ולפיקוח לפי המלצת שירות המבחן, ויטענו באופן חופשי לפיצוי למתלוננת. לעומת זאת, אם יתקבל תסקיר שאינו חיובי, המאשימה תעתור לעונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, וההגנה תטען כרצונה.
תסקירי שירות המבחן, הערכת המסוכנות והטיפול הפרטי
5. בעניינו של הנאשם נתקבלה ביום 4.7.10 הערכת מסוכנות מאת המרכז להערכת מסוכנות. על-פי הערכת המסוכנות הנאשם מביע צער וחרטה על מעשיו, אולם רואה בכך בעיקר עבירה הלכתית ולא פלילית, ושולל אלמנט מיני במעשיו. המעריך התרשם מחוסר אמינותו של הנבדק. לא נמצאה אינדיקציה לסטייה מינית, והערכת המרכז היא שמדובר ב- Situational type sexoffender. הפגיעה של הנאשם היא פועל יוצא של ניצול מרותו והזדמנות שזוהתה על ידו וזמינות הקורבן. הנאשם טען שלא מדובר במעשה מיני, ומסר שהוא עצמו מבולבל ואינו מבין את מעשיו, המעריך התרשם כי דבריו מצביעים על קיומם של עיוותי חשיבה ותפיסה כי ביצוע מעשה מגונה בקטינה פסול רק משום שהנאשם אדם דתי, והוא רואה את הפסול רק במובן ההלכתי. הנאשם הכחיש בפני המעריך כל עבר פלילי קודם, בניגוד לאמור בגיליון הרישום הפלילי שלו. במסגרת הפקטורים הסטאטיים מציין מעריך המסוכנות גורמים מפחיתי מסוכנות לרבות היותו של הנאשם מבוגר, פגע במתלוננת מוכרת, במקום פרטי. במסגרת גורמים מעלי מסוכנות, התייחס המעריך לפגיעה במתלוננת בת 12, ולכך שאין המדובר בקרובת משפחה. במסגרת הפקטורים הדינמיים התייחס המעריך להיותו של הנאשם חולה מאוד, אך ציין כי יש להתייחס לכך בערבון מוגבל משום שגם בעת הפגיעה היה חולה מאוד. הנאשם מביע רגשות אשם וצער על מעשיו. לסיכום העריך המרכז למסוכנות כי הנאשם הינו בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה עד בינונית לרצדיביזם מיני.
6. בעניינו של הנאשם נתקבלו מספר תסקירי שירות המבחן. על-פי תסקיר מיום 6.9.10 הנאשם סיים 11 שנות לימוד, לא גויס לצה"ל ועבד למחייתו. בנוגע לעבירה התרשם שירות המבחן כי הנאשם מבטא עמדות המטשטשות וממזערות כדרך לטשטש את המניעים להתנהגותו המינית בעבירה. שירות המבחן מציין כי הנאשם לקח אחריות חלקית על התנהגותו המינית בעבירה, והתקשה למסור פרטים רבים ולתאר את הכוונה המינית שבביצועה. הנאשם התקשה להסביר מדוע סגר את דלת החדר, ותיאר את הנשיקה כענין לא מכוון "לדבריו "זה החליק, אני לא יודע למה עשיתי את זה". שירות המבחן התרשם כי תיאוריו של הנאשם מעורפלים, שטחיים ומגמתיים כדרך לטשטש ולצמצם את הכוונה שבהתנהגותו המינית. יחד עם זאת, לקח הנאשם אחריות חלקית לדחפיו המיניים, כדבריו "הרגשתי משיכה קטנה, נבהלתי מזה". שירות המבחן לא מצא את הנאשם מתאים לטיפול יעודי בעברייני מין. לסיכום התרשם שירות המבחן כי הנאשם נוטה לטשטש את התנהגותו המינית וכי הוא נוקט בגישה הגנתית ומניפולטיבית. שירות המבחן התרשם כי גם בעבירה עשה הנאשם שימוש מניפולטיבי כדמות בוגרת בעלת סמכות כדי לממש את דחפיו המיניים וניצל הזדמנות שנוצרה לביצוע העבירה. שירות המבחן סבור כי גם כיום קיים סיכון מצד הנאשם. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה להשתמש במצבו הרפואי כדי למזער את הפגיעה האפשרית שבהטלת עונש מחמיר ואינו מגלה אמפטיה למתלוננת. לאור זאת לא מצא שירות המבחן פתח להתערבות טיפולית. שירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש מרתיע הממחיש את חומרת התנהגותו בצד פיצוי לקורבן.
7. בתסקיר נוסף מיום 5.4.01 ציין שירות המבחן כי במהלך תקופת הדחייה פנה הנאשם לד"ר נמרוד שני והשתלב בקבוצה פסיכו חינוכית ייעודית לעברייני מין. שירות המבחן קיבל מידע מד"ר שני. שירות המבחן התרשם כי הנאשם פנה לטיפול במרכז פרטי בעיקר בשל מצבו המשפטי, וכי הוא עדיין נוטה לטשטש את הבעייתיות בהתנהגותו, ואת המניעים לה.
8. בתסקיר שלישי מיום 23.6.11 מציין שירות המבחן כי הנאשם הוזמן לראיון התאמה לטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין בשירות המבחן. בראיון התרשם השירות כי הנאשם אינו מתאים לטיפול קבוצתי בשל מצבו הרפואי, וסבר כי הנאשם מעדיף להמשיך את הטיפול במסגרת הפרטית. שירות המבחן התרשם שהנאשם עדיין מטשטש את הבעייתיות בהתנהגותו ועדיין מפחית ממשמעות הפגיעה והנזקים אותם הסב. שירות המבחן לא התרשם שחל שינוי בעמדותיו ביחס להתנהגותו בעבירה.
9. הנאשם פנה לקבלת טיפול באופן פרטי מאת ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה (נ/1 מיום 13.9.10). הנאשם שולב בקבוצה טיפולית ייעודית, והשתתף במפגשים שהתקיימו, הגיע בזמן, והשתתף כמיטב יכולתו. המעריכים, ד"ר נמרוד שני, ודנה קייזר, ציינו כי ניכר שההשתתפות בקבוצה אינה קלה לנאשם, אולם הוא עושה מאמץ ניכר לעין. הומלץ על סיום ההליך הטיפולי (נ/2, מיום 16.11.10). בהערכה המסכמת ציינו המעריכים כי הנאשם סובל מקשיים בשל מחלתו. המעריכים ציינו כי בחלוף הזמן שוכנע הנאשם שמטרת הטיפול והמטפלים היא להטיב עמו. מצוין כי הנאשם מחויב לטיפול. בתחילת התהליך התרשמות מהתנגדות שהפכה בחלוף הזמן להתמסרות לטיפול. ואולם, בשל הבעייתיות המנטאלית לא ברור למטפלים מהן התובנות שהפיק לטווח ארוך. הנאשם הביע רצון להמשך הטיפול היעודי.
הטיעונים לעונש
10. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קובי מושקוביץ, הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו. ב"כ המאשימה טען כי מסוכנותו של הנאשם נקבעה כנמוכה-בינונית. ב"כ המאשימה ציין כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בספטמבר 2010 עולה כי גישתו של הנאשם הינה ממזערת, לקיחת האחריות מצדו הינה חלקית וכי הוא נתלה במצבו הרפואי. ב"כ המאשימה, טען כי מהתסקיר אף עולה כי הנאשם מפגין כלפי המתלוננת אהבה אבהית ולא מינית. ב"כ המאשימה טען כי דעת שירות המבחן היא כי הנאשם אינו מתאים לטיפול ייעודי, ועל כן המליץ שירות המבחן על עונש מרתיע ופיצוי כספי הולם למתלוננת. ב"כ הנאשם התייחס לתכנית פרטית של ד"ר נמרוד שני שהוצגה על-ידי ההגנה, וטען כי אין מדובר בתחליף לשירות המבחן שהוא הגורם המוכר בחוק. ב"כ המאשימה טען כי מתסקיר שהוגש בחודש אפריל, עולה שהנאשם עדיין מטשטש את הבעייתיות בהתנהגותו, ועוד ציין כי התרשמות שירות המבחן היא שהנאשם פנה לד"ר נמרוד שני לאור מצבו המשפטי. ב"כ המאשימה ציין שהוגש גם דיווחו של ד"ר שני, אשר מתאר נאשם שמשתף פעולה. ב"כ המאשימה התייחס לתסקיר מחודש יוני, אשר מהכתוב בו עולה כי על-פי שירות המבחן הנאשם לא נמצא מתאים לקבוצה טיפולית וכי הנאשם טען שהוא מעדיף להישאר בטיפולו של ד"ר שני. ב"כ המאשימה טען כי הן מתסקיר שירות המבחן והן מהתרשמותו של ד"ר שני, עולה שלנאשם יש קושי לבחון את התנהגותו. ב"כ המאשימה טען כי על-אף שהנאשם שולב במסגרת טיפול פרטית, הוא אינו מגיע לכדי לקיחת אחריות מלאה, והטיפול אינו מקדם אותו. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בנאשם אשר ניצל מעמדו כאדם מבוגר, דמות מלמדת, מול ילדה שנשלחה על-ידי הוריה לחוג תהילים. ב"כ המאשימה טען כי "הפרס" לתלמידה המצטיינת היה נשיקה בשפתיים מאדם בוגר. ב"כ המאשימה הציג בפני בית-המשפט את רישומו הפלילי של הנאשם, אשר כולל עבר בתחום המיסוי, הפרעה לשוטר וכן זיוף ומרמה. ב"כ המאשימה טען כי עונש מאסר בפועל של שמונה חודשים אינו מן החמורים, ומשקלל בתוכו נסיבות של הרתעה, גמול, טיפול ושיקום, ואף משקלל בתוכו את היותו של הנאשם אדם חולה. לפיכך, ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי הולם למתלוננת.
11. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן, גדר המחלוקת היא בשאלת אחריותו של הנאשם. ב"כ הנאשם טענה, כי מדובר ברף הנמוך של עבירות המין. ב"כ הנאשם טענה, כי מתסקירי שירות המבחן עולה שאין מדובר בנאשם שנמצאה אצלו אינדיקאציה לקיומה של סטייה מינית, אלא התנהגותו המינית של הנאשם נמצאה רק כאשר הוא נתון במצבי דחק, וכי הסיכוי שהוא יחזור לבצע עבירת מין הינו נמוך-בינוני. ב"כ הנאשם טענה כי מבחינת חוק הגנה על הציבור, הנאשם נמצא ברף הנמוך ביותר. ב"כ הנאשם ציינה, כי בהערכת המסוכנות נטען שהנאשם אינו מכבד את הוראות בית המשפט, אך טענה כי עורך המסוכנות לא היה ער להתווספות ערבה נוספת. ב"כ הנאשם טענה כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם לקח אחריות חלקית על התנהגותו המינית, הנאשם סובל מבעיות זיכרון וחש קושי לקחת אחריות מלאה על מעשיו. ב"כ הנאשם טענה כי על-פי שירות המבחן הנאשם לא שלל אפשרות להשתלב בהליך הטיפולי, אך שירות המבחן לא ראה לנכון לשלבו. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם פנה מיוזמתו לקבלת טיפול, בהעדר מוכנות של שירות המבחן לשלבו בטיפול. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם שולב בקבוצה פסיכו-חינוכית ושיתף פעולה כמיטב יכולתו. ב"כ הנאשם תיארה נאשם בן 55, אשר סובל ממחלת שחמת הכבד. ב"כ הנאשם טענה כי שירות המבחן וד"ר נמרוד שני התייחסו לבעיות הזכרון. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם בעל 100% נכות, יש החמרה במצבו הרפואי ולכן אין אפשרות לעבודות שירות. ב"כ הנאשם טענה כי בפרק הזמן שבין חוות הדעת ניכר שהנאשם עושה מאמץ, על-אף שסובל מכאבים ומתקשה לשמור על ריכוז. ב"כ הנאשם הגישה לבית-המשפט מסמך המעיד על מחלתו של הנאשם, וכן את רישיונו להחזקת קנביס רפואי (נע/1). ב"כ הנאשם טענה כי עד פרוץ המחלה הנאשם היה אדם פעיל, עובד לפרנסתו ותומך כלכלית במשפחתו. ב"כ הנאשם טענה כי כיום הנאשם גרוש ללא ילדים, וכי הנאשם מקבל טיפול מזה זמן רב, ובאפריל 2011 הוא החל להשתתף בקבוצה הייעודית למשך שנה וחצי. ב"כ הנאשם טענה כי אם ד"ר נמרוד שני היה סבור שאין מקום להמשיך לטפל בנאשם, הוא לא היה ממליץ לשלבו בקבוצה ייעודית וכי שירות המבחן מצא שהנאשם אינו מתאים לטיפול לאור מצבו הרפואי. ב"כ הנאשם טענה כי שירות המבחן התייחס בחיוב להיות הנאשם מטופל אצל ד"ר שני. ב"כ הנאשם טענה כי רישומו הפלילי של הנאשם ישן, ויחד עם בעיות הזכרון אין להתפלא שאכן הנאשם לא זכר את רישומו הפלילי. ב"כ הנאשם ביקשה מבית-המשפט להתחשב בנאשם לאור הודאתו, הבעת החרטה מצידו, הטיפול הממושך שהוא עובר, עברו הפלילי הישן, היותו של הנאשם חולה במחלה קשה ומועמדותו להשתלה. לאור האמור, ב"כ הנאשם עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי, וכן ששירות המבחן יפקח על טיפול הנאשם. באשר לסוגיית הפיצוי, ציינה ב"כ הנאשם כי הנאשם הינו נתמך ביטוח לאומי, והטלת פיצוי כאמור תאלץ את אימו המבוגרת לשלם.
12. הנאשם עצמו טען כי עברו הפלילי אינו שייך לו, וכי האשימו אותו במקרה שבו שילם שיק של גיסו. במהלך דבריו, הנאשם בכה ואף פנה לפרקליט באומרו כי הוא אינו מסוגל לפגוע בילדים. הנאשם טען כי הוא סובל ממחלה ואסור להתקרב אליו, והוסיף כי הוא רק נתן נשיקה. הנאשם ביקש סליחה.
דיון והכרעה
13. הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, לפי סעיפים 348(א) בנסיבות סעיף 345(א) (3) לחוק, אשר קובעים כדלקמן:
"348(א) העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(2) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו - מאסר שבע שנים".
הנסיבות של סעיף 345(א)(3) הן:
"כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה".