הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשלוש עבירות של שימוש ברעל מסוכן לפי סעיף 336 רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן גם: החוק), שתי עבירות שלש מעשים מגונים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348 בנסיבות סעיף 345 (א)(4) לחוק זה, ועבירה אחת של גניבה לפי סעי84 לחוק העונשין. העובדות פורטו בהכרעת הדין מיום 30.12.12 ואציין את עיקריהן. על פי כתב האישום הנאשם עבד כצבע בבתי המתלוננים. במהלך עבודתו הוא ניצל מצבים של חוסר שומת לב, החדיר חומר כלשהו לכוסות שתיה של בעלי הבתים, וגרם להם לתחושות קיצוניות של עייפות, טשטוש וחוסר שליטה. בשני מקרים, המפורטים באישומים הראשון והשלישי, הנאשם ניצל את מצבן של המתלוננות וביצע בהן מעשים מגונים בזמן שלא היו מסוגלות להתנגד. באישום הראשון המעשים שתיארה המתלוננת חמורים יותר. באישום השני ניצל הנאשם את מצבה של המתלוננת וגנב מכשיר טלפון השייך לה. באישום השלישי ביצע הנאשם את העבירות הן כלפי המתלוננת בעלת הבית, והן כלפי בעלה, שאף הוא תיאר תחושות דומות למתואר על ידי המתלוננות באישומים השונים.
הצהרת הנפגעת
הוגשה הצהרת נפגעת של המתלוננת באישום הראשון. המתלוננת תיארה קשיים רגשיים ואישיים שנגרמו לה בעקבות האירוע, ופגיעה בחיי המשפחה שלה. היא אף עברה הפלה בסמוך לאחר האירוע. בנוסף טענה שבעקבות האירוע תיפקודה השתבש והיא פוטרה ממקום עבודתה, וכן הצהירה שנגרמו לה נזקים כספיים, משום ששילמה לנאשם עבור עבודות שיבצע בביתה, העבודות הופסקו בעיצומן והבית נותר במצב המקשה על המגורים בו.
ב"כ הנאשם חקר את המתלוננת, ביקש שלא לקבל את טענותיה בנוגע לפגיעה שנגרמה לה וטען שמדובר ברדיפת בצע וניסיון לסחוט את הנאשם.
אני מקבלת את דברי המתלוננת בנוגע לקשיים שנגרמו לה בחיי המשפחה, הזוגיות ובתחושתה הכללית. תחושות כאלה הן תוצאה הגיונית וסבירה מהטראומה שעברה הנאשמת, חוסר האונים, העדר היכולת להתגונן וחוסר הוודאות לגבי פרטי האירוע, הנובע מהטשטוש שנגרם למתלוננת. יש לציין כי מבחינת המעשים המיניים, העבירות שבוצעו כלפי המתלוננת באישום הראשון הן החמורות ביותר. באשר לנזקים הכספיים הנטענים, לא מצאתי לנכון לדון בפרטי הטענות במסגרת זו של ההליך הפלילי.
טענות התביעה
אין מחלוקת על כך שהפסיקה בעבירות או מצומצמת, והפסיקה הקיימת מתייחסת לנסיבות שונות. על כן יש לקבוע את רמת הענישה ההולמת על סמך שיקולים אחרים, כמפורט בסימן א1 לחוק העונשין.
ב"כ המאשימה פירטה את השיקולים השונים בקביעת מתחם הענישה ההולם בתיק שבפני. היא התייחסה לערך החברתי שנפגע, שלמות גופם ובריאותם הפיזית והנפשית של המתלוננים. לנסיבות המחמירות, ביניהן התכנון המוקדם הנדרש והעבודה שהאירועים אינם ספונטניים. היא התייחסה לנזק שנגרם למתלוננות, הן הנזק הממשי בסמוך לאירוע, הן הנזק הפוטנציאלי הצפוי בעתיד. ב"כ המאשימה ציינה את היחס הטוב שלו זכה הנאשם בבתי המתלוננים, ואת הניצול שליחסי האמון וביצוע העבירות בין כתלי בתיהם. כמו כן טענה כי הנאשם רצידיוויסט החוזר ומצבע את העבירות, כשהעובדה שנעצר ושוחרר לאחר האירועים הראשונים לא מנעה ממנו לחזור ולבצע את העבירות.
התובעת טענה למתחמים שונים ביחס לכל אחד מהאישומים, בטווחים שנעו בין שנה וחצי לבין ארבע שנים. לטענתה מתחם העונש ההולם לכל האישומים יחד צריך לעמוד על הטווח שבין ארבע לבין שבע שנות מאסר. במסגרת טווח הענישה ציינה כי לא התבקש תסקיר שירות המבחן, הנאשם לא שיתף פעולה עם רשויות האכיפה, הוא אינו נוטל אחריות על מעשיו עד עתה, שיקר בבית המשפט וטען למניע שלא הוכח. כמו כן טענה כי אין לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שאין לו עבר פלילי, שכן כאשר קיימים מספר אירועים פליליים בכתב האישום אין מדובר במי שמעד לראשונה ואין להקל בעונשו. ב"כ המאשימה ציינה גם את הצורך בהרתעת הרבים והרתעת היחיד. היא ביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף הגבוה של מתחם הענישה.
טענות ההנגה
ב"כ הנאשם הבהיר כי הנאשם עומד עדיין על טענת החפות, והפנה את טיעוניו גם כנגד הכרעת הדין. עוד טען כי מעשיו של הנאשם מצויים ברף התחתון, אם בכלל, של העבירות, ולכל היותר פגע זקנו של הנאשם במתלוננת כאשר ישבה על כיסא ולא חשה בטוב.
הסניגור הוסיף כי העבירה של שימוש ברעל מסוכן נבלעת בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, ועל כן אין להעניש אותו על עבירה זו.
עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי עד מעצרו, הוא סובל ממחלות שונות וניסה לפרנס את משפחתו בעבודה קשה. לדבריו מצבה הכלכלי של משפחת הנאשם קשה. הנאשם מטופל בשלושה ילדים קטנים, אשתו אינה יודעת קרוא וכתוב והמשפחה מתגוררת במרתף מתחת לבית הוריו.
הסניגור תיאר נסיבות אישיות קשות של הנאשם. בין היתר תיאר כי אביו של הנאשם נפטר בתאונה ועל הנאשם הוטל עול פרנסת המשפחה בגיל צעיר, כי לנאשם שתי אחיות הסובלות נכות של 100% שעליו לדאוג להן, וכי הנאשם עבר התעללות קשה על ידי בן משפחה שלו.
באשר לעובדות האירוע טען הסניגור כי לא היה שימוש בכח ולא היתה חדירה. באף אחד מהמקרים לא נמצא רעל. לטענתו לא הוכח תכנון של המעשים ואין מדובר בעבירות מתוחכמות. הנאשם שיתף פעולה בחקירה, אם כי הוא עדיין טוען לחפות. הוא לא ניסה להעלים ראיות או לתאם עדויות.
ב"כ הנאשם טען לרף ענישה שבין שלושה חודשים לבין שנה וחצי. כמו כן ביקש להימנע מהטלת קנס ולחלופין להטיל על הנאשם קנס מינימלי בהתחשב במצב המשפחה.
דיון והכרעה
העבירות העיקריות שלגביהן יש לקבוע מתחם ענישה הן עבירות של שימוש ברעל מסוכן, כאש בשניים מן האישומים ביצע הנאשם בעקבות עבירה זו גם עבירות של מעשים מגונים, בנסיבות בהן נשללת יכולתן של המתלוננות לתת הסכמה חופשית, ולמעשה להתנגד למעשים. צודק הסניגור בכך שקיימת חפיפה מסויימת בין העבירות, כאשר השימוש ברעל המסוכן הוא שיצר את הנסיבות המחמירות שמנעו מתן הסכמה או התנגדות למעשים. עם זאת, מדובר בשתי עבירות העומדות כל אחת בפני עצמה.
הצדדים התייחסו בטיעוניהם לכך שהפסיקה המתייחסת לעבירות בהן הורשע הנאשם מעטה, והמקרים המתוארים שונים בנסיבותיהם. אני סבורה שבשים לב לענישה הקיימת בעבירות מין ואלימות שונות, מתחם הענישה ההולם לכל אחד מהאישומים הוא בטווח שבין שנה וחצי לבין שלוש וחצי שנים. מאחר שכל אחד מהאישומים עומד בפני עצמו, העונש שיוטל על הנאשם בגין האישומים השונים צריך להיות מצטבר ולא חופף.