1. כנגד הנאשם הוגש בחודש אוקטובר 2010 כתב-אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
לאחר שהחלה להישמע פרשת התביעה (בהעדרו של הנאשם - ראו השתלשלות ישיבת יום 22.12.11), הודיעו ב"כ הצדדים על קיומו של הסדר חלקי, הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה בכתב-אישום שתוקן בעובדותיו והורשע בעבירות שיוחסו לו מלכתחילה (בהכרעת-דין מיום 5.1.12). במסגרת ההסדר, נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, וב"כ הצדדים טענו לעונש, כל אחד כראות עיניו.
2. כתב-האישום בו הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, מתאר אירועי גניבה ומירמה בסניף נתניה של קופת-חולים "מכבי", שביצע הנאשם, אשר הועסק בין השנים 2003 - 2008 כמתאם שירות וכרפרנט מחשוב בסניף. לנאשם היתה גישה באמצעות המחשב לפרטים אישיים של מבוטחים, לנתונים ולכספיהם. במהלך שלוש שנים, ובין 2006 - 2008, השתמש הנאשם במידע הנגיש לו, והזין למערכת הממוחשבת מאות פניות פקטיביות ממבוטחי קופת החולים - ביניהם גם קרובי משפחתו ומבוטחים שנפטרו - עבור ביטול פוליסת חו"ל. בפועל, מבוטחים אלה כלל לא רכשו פוליסות חו"ל או ביקשו מהנאשם החזר כספי עבור ביטולן. בהמשך, אישר הנאשם פניות פקטיביות אלו, ובהתאמה ביצע עבורן החזרים כספיים במזומן מקופה אשר הוקצתה לו במסגרת תפקידו. את ההחזרים במזומן לא העביר למבוטחים אלא נטל אותם לכיסו. בסעיף ב.3. לכתב-האישום מפורטים 31 החזרים כספיים, כשמצויין כי המדובר בחלק מההחזרים שנטל הנאשם לכיסו, וסך הכל גנב ממעבידו כסף מזומן המצטבר לעשרות אלפי שקלים.
3. תסקיר שירות המבחן מעלה תמונה של אדם כבן 46 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר סיים 12 שנות לימוד והמשיך ללימודים גבוהים. בתחילה דרכו המקצועית פתח עסק עצמאי, ובהמשך עבד כמתאם שירות בקופת חולים "מכבי" עד לחשיפת העבירות. כיום, ומזה כארבעה חודשים עובד כנציג שירות בחברת תקשורת.
הנאשם הסביר את הסתבכותו על רקע מצוקה כלכלית ותחושת אחריות כמפרנס יחיד בפועל (אשתו, עובדת סוציאלית בעיריה, לא קיבלה באותה תקופה משכורת), כשפעל ללא שיקול-דעת ומחשיבה מעמיקה. כיום, להערכת קצינת המבחן, מבין הוא את חומרת והשלכות מעשיו, חש בושה עמוקה על מעשיו וחזר והדגיש חריגות הסתבכותו לאורח חייו הנורמטיבי והרגיל. דיווח כי ביצע נסיון אובדני בשל קשייו להתמודד עם הבושה והלחץ שחווה בעקבות הסתבכותו, וכן מסר, כי רק אשתו וחבר קרוב מודעים להסתבכותו. בפני שירות המבחן העלה את חששו מעומש מאסר ואפילו יתאפשר לו לרצותו בדרך של עבודות שירות - נוכח הפגיעה בתפקודו התעסוקתי ובפרנסת משפחתו.
להערכת קצינת המבחן, מעשיו בוצעו על רקע דימוי גברי נמוך והעדר יכולת להתמודד בצורה תקינה עם המשבר הכלכלי בו היה נתון, ואין המדובר באדם בעל דפוסי התנהגות המאופיינים במרמה. לאור התרשמותה כי המדובר באדם המתפקד באופן נורמטיבי בדרך-כלל, אשר לוקח אחריות על הסתבכותו שבוצעה לפני כארבע שנים ולאור ההשפעה המרתיעה של עצם קיומם של ההליכים המשפטיים, מומלץ להטיל עליו ענישה הרתעתית כגבול חיצוני. בנוסף, מומלץ לשלבו בהליך טיפולי בצו מבחן, לצורך עיבוד העבירה, התאמת ציפיות ליכולותיו בפועל ובכדי להפחית הסיכון במצבו.
4. בתחילה, עתרה ב"כ המאשימה לאפשר לה להציג מסמך לענין סכום המרמה, במסגרת הראיות לעונש. בקשה זו נדחתה על-ידי (בהחלטה מיום 29.4.12). בסופו של יום, ביקשה מבית-המשפט לפרש את סכום המרמה הנקוב בכתב-האישום - עשרות אלפי שקלים - לסכום המקסימלי של 99000 ש"ח. הדגישה את הנסיבות החמורות של האירועים הכוללות תחכום, שיטתיות ומשך הזמן במהלכו בוצעו העבירות. הנאשם פגע בקופת-חולים "מכבי", שקיים בו אלמנט ציבורי באשר הוא משרת מבוטחים רבים - כשעד היום סכום המרמה לא הוחזר. לטעמה, המלצת שירות המבחן אינה מצויה בהלימה לנסיבות החמורות והמכוערות של העבירות. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה של בית-המשפט העליון ובתי-המשפט המחוזיים, לצורך ביסוס טענתה, כי מדיניות הענישה מחייבת מתן ביטוי ממשי ועונשי למי שמבצע עבירות כגון אלו (למרות שציינה כי בכל פסקי-הדין סכומי המרמה היו גבוהים יותר), למרות קיומן של נסיבות אישיות קשות ומצב רפואי חריג.
על כן, עותרת היא להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי שיהיה בהלימה לחומרת המעשים ולמשכם, ויהווה מסר הרתעתי לנאשם ולאחרים שכמותו.
5. הסניגור הדגיש כי למרות שבית-המשפט החל בשמיעת ראיות, עדיין הודאת הנאשם חסכה זמן שיפוטי ניכר - אך חשוב מכך, הביאה לידי ביטוי את האחריות שהנאשם לוקח על מעשיו. עוד התייחס לכך, כי העבירות בוצעו עד שנת 2008, כשכתב-האישום הוגש רק באוקטובר 2010. כן עותר הוא להתייחס לכל האירועים כאל אפיזודה חד-פעמית ביחס לאורחות חייו של הנאשם, שהינו נעדר עבר פלילי, עד ביצוע העבירות ולאחריהן.
באשר לסכום המרמה - ביקש להדגיש, כי הטבלה, המהווה חלק מכתב-האישום, מפרטת סכום מצטבר של 25239 ש"ח, ועל כן, גם נוכח הכלל, כי הפרשנות תהא לעולם לטובת הנאשם, מבוקש כי בית-המשפט יתייחס לסכום מרמה של כ - 30000 ש"ח.
בהקשר לרכיב הכלכלי של הענישה, ביקש הסניגור להתחשב בכך, כי ברקע תביעה אזרחית, ולהודאתו בתיק הפלילי תהא, כמובן, השלכה על ההליך האזרחי. כן הזכיר, כי על רקע מעשיו, נשללו ממנו, בדין, כל זכויותיו הפנסיוניות.
הסניגור התייחס לפסיקה שהוגשה על-ידי ב"כ הפרקליטות ואבחן אותה, וכן הגיש גזרי-דין מבתי-משפט שלום שונים לביסוס טענתו, כי יש ליתן משקל מכריע להודאתו של הנאשם ולנסיבותיו האישיות ולהימנע משליחת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.
לאור מכלול הנתונים, לרבות הזמן שחלף, העדר עבר פלילי, מצבו המשפחתי של הנאשם והאמור בתסקיר - עותר הוא לאמץ את המלצות שירות המבחן ואף להוסיף רכיב קונקרטי בדמות של"צ.
6. בדברו לבית-המשפט, השמיע הנאשם את חרטתו על מעשיו, תיאר כי עושה מאמצים לשקם את עצמו ואת משפחתו, והביע את צערו על כך שאינו יכול "להחזיר את הגלגל אחורה".
7. עתירת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מוחשית הכוללת מאסר בפועל, היא אכן מבוססת על מדיניות הענישה שהותוותה על-ידי בית-המשפט העליון ובתי-המשפט המחוזיים בעבירות גניבה ומרמה שבוצעו על-ידי עובד ממעבידו (בנוסף לפסקי-הדין שהגישה, ראו גם: ע"פ 1341/02,
מיכל מזרחי נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 21.10.2002 - להלן:
פס"ד מזרחי; רע"פ 3642/06,
כהנים נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו, מיום 9.5.2006, וכן ע"פ 72220/04 (מחוזי ת"א),
מדינת ישראל נגד כהנים, פורסם בנבו מיום 24.4.2006 - להלן:
ע"פ כהנים, ופסקי-הדין המצוטטים שם בסעיף ב.7.)
וכך נקבע על-ידי כב' השופטת דורנר ב
פס"ד מזרחי:
"מטרות הענישה, המשקפות ערכים שונים ואף מנוגדים, הן מגוונות...בעבירות שעניינן שליחת יד בכספים שהופקדו בידי הנאשם, תוך ניצול אמון המפקידים - אשר קל לבצען וקשה לגלות את העבריין - המטרות בעלות המשקל המכריע הן ההרתעה וההוקעה. הגשמת מטרות אלה מחייבת, ככלל, להטיל עונש מאסר משמעותי בסוג עבירות זה".
לענין החומרה והאפיון המיוחד של עבירת הגניבה ממעביד, ראו גם האמירות הנוקבות ב
ע"פ כהנים (תוך אימוץ עמדתו של שופט המיעוט בע"פ 71136/01 (מחוזי ת"א),
מואטי נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 1.1.2002) :
"לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בצידה על עבירת