גזר דין בתיק ת"פ 23951-04-13

גזר דין ת"פ 23951-04-13 מ"י נ' ביטון ובוחבוט

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בן שני אישומים. באישום הראשון הורשעו שני הנאשמים בעבירות של קשירת קשר לפשע, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 192 ו- 382(א)+379 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. באישום השני הורשע רק הנאשם 1 בעבירה של הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

אין הסדר לעונש.

2. על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, הקטין ג.א., יליד 17/10/95, (להלן: "המתלונן") עבד בכל המועדים הרלבנטיים לאירועים, כשומר בחנות לממכר פירות וירקות במרכז המסחרי בדימונה. בלילה שבין ה- 24/3/13 ל-25/3/13, בעת שהמתלונן שמר בחנות, הגיעו הנאשמים אל החנות וביקשו מהמתלונן לאפשר להם לגנוב מהחנות ארגזי פירות וירקות והציעו לו תשלום עבור כך. המתלונן לא הסכים להצעה והנאשמים עזבו את המקום. כעבור מספר שעות חזרו הנאשמים ברכבו של נאשם 1 אל החנות, נכנסו אליה, העמיסו דבר מה על הרכב ועזבו את המקום. מעשיהם של הנאשמים עוררו אצל המתלונן חשד, כי הם אלה שגנבו פירות וירקות מהחנות. המתלונן דיווח על הנעשה לבעל החנות. בעקבות האמור, כעבור מספר שעות חזרו הנאשמים ברכב אל החנות. הנאשמים ניגשו אל המתלונן כשנאשם 1 אוחז בידו דבר מה הנחזה להיות שוקר חשמלי והנאשם 2 אומר לו "תן לו בחשמל" וזאת בכוונה להפחיד את המתלונן או להקניטו.

לפני יום 3/4/13 בסמוך לחצות בזמן שהמתלונן שמר בחנות, הגיעו הנאשמים ברכב אל החנות. הנאשמים יצאו מהרכב והחלו לתקוף את המתלונן, בצוותא חדא, בכך שדחפו אותו ומשכו אותו בכח לכיוון הרכב. במהלך התקיפה נגח הנאשם 1 בפניו של המתלונן. המתלונן נאבק בנאשמים ולבסוף הצליח להימלט מהמקום. הנאשמים נסעו ברכב אחרי המתלונן וכאשר השיגו אותו, המשיכו לתקוף אותו. המתלונן נאבק בנאשמים והצליח להימלט מהמקום. זמן קצר לאחר מכן, נכנס המתלונן לתחנת המשטרה בדימונה ודיווח על שארע.

על פי עובדות האישום השני, הנאשם 1 סיכם עם בעל החנות, דודו גנון, להדיח את המתלונן שלא למסור עדות או למסור הודעת שקר בחקירה. במסגרת הסיכום האמור, התקשר הנאשם 1 אל בעל החנות וביקש ממנו לפנות אל המתלונן ולשכנע אותו לבטל את תלונתו במשטרה. ביום 4/4/13 בזמן שהמתלונן היה בתחנת המשטרה ומסר הודעה כדין, התקשר בעל החנות וניסה להניעו שלא למסור הודעה או למסור הודעת שקר בכך שאמר לו: "חבל עליו להגיש תלונה", שהנאשמים הם חברים שלו והם מעוניינים לדבר עם אביו של המתלונן. בהמשך השיחה, הציע בעל החנות למתלונן לקבל סכום של 1,000 ש"ח בתמורה לביטול תלונתו.

3. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש טענה, כי מתחם העונש ההולם לגבי האישום הראשון נע בין שלושה לתשעה חודשי מאסר ובאשר לאישום השני נע המתחם בין שלושה לשישה חודשי מאסר, כאשר בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ולעבר הפלילי, העונש, לדידה, צריך להיות ברף העליון. כמו כן, ביקשה להשית מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן. ב"כ המאשימה טענה, כי מדובר בנאשמים שהפגינו בריונות, איימו על המתלונן ותקפו אותו. הנאשמים לא חששו להגיע למתלונן שוב ושוב וזאת על מנת להפחידו ואף לתקוף אותו. המאשימה ביקשה להדגיש את היות המתלונן קטין והחומרה במעשי הנאשמים היא הנחישות לפגוע בקטין באישון לילה. חומרה מיוחדת יש לייחס לכך שלנאשמים היו מספיק הזדמנויות לעצור את מסכת ההתנכלויות שלהם כלפי המתלונן, אך הם בחרו להמשיך ו"ללמד אותו לקח" לא "להתעסק איתם". הנאשם 1 אף לא הסתפק במעשיו באישום הראשון, אלא פנה למעסיקו של המתלונן על מנת שזה ימנע ממנו להתלונן. מכך היא למדה, כי הנאשם 1 בז לחוק והיה נחוש בדעתו להימלט מהחוק ומן האחריות לביצוע העבירות. ב"כ המאשימה טענה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם ביטחון הציבור והפרט לעבוד תוך שהוא מוגן ולבצע את עבודתו נאמנה. ובאשר לאישום השני, הערך הנפגע הוא יכולת רשויות החוק לחקור ולהעמיד לדין עבריינים וזכותו של כל נפגע עבירה להתלונן ולקבל מענה לתלונתו. עברם הפלילי של הנאשמים מגלה, כי העונשים שהוטלו עליהם בעבר לא הרתיעו אותם מביצוע העבירה הנוכחית. ב"כ המאשימה מבקשת שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן אשר לדידה אינן משקללות נכונה את עברם הפלילי של הנאשמים, את דפוסי ההתנהגות הבעייתיים שלהם ואינן הולמות את חומרת העבירה ונסיבותיה.

4. ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש הדגיש שכתב האישום המתוקן שונה באופן משמעותי מכתב האישום המקורי, כך שנעדרת ממנו עבירת ניסיון החטיפה של המתלונן. כמו כן, ב"כ הנאשמים אמר שטענת המתלונן שחשב שהנאשמים גונבים פירות וירקות מהחנות בה עבד, התבררה כלא נכונה. המניע לאותם מעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, היא לכאורה אותה גניבה שלא בוצעה. עוד מוסיף ב"כ הנאשמים, כי לא מדובר במתלונן תמים, אלא במתלונן שטפל אשמת שווא לגבי גניבת הפירות והירקות מהחנות. המתלונן לטענתו שיקר מהרגע שנתן את הודעתו במשטרה, הפסיק לשתף פעולה עם המשטרה ולא הגיע לחקירות נוספות כאשר נקרא. המתלונן גם לא נענה לקריאות המאשימה גם ביחס להסדר עצמו. מעשי האלימות אינם מן החמורים. לא נגרם למתלונן כל נזק או חבלה. ב"כ הנאשמים ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליהם עונש של שירות לתועלת הציבור ולחילופין לגבי נאשם 1 בלבד, ביקש לאמץ את חוות דעת הממונה ולהשית על הנאשם 1 מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

הנאשמים הביעו צער וחרטה על מעשיהם.

5. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1, עולה, שהנאשם צעיר, בן 25, נשוי ואב לפעוטה ולתינוק בן חודשיים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד. לא גויס לצבא על רקע מעורבותו בפלילים. כיום, לטענתו, עוסק בתחום הנדל"ן. השירות התרשם מעמדה עצמית קורבנית של הנאשם 1 ומהשלכת האחריות להתנהגותו על גורמים חיצוניים. השירות התרשם, כי קיים פער בין רצונו של הנאשם לנהל אורח חיים נורמטיבי לבין קשייו להתנתק מדפוסי התנהגות עבריינים ומחברה שולית והדבר מעמידו בסיכון לרצדיביזם. יחד עם זאת השירות התרשם, כי חווית המעצר וההליכים הפליליים נגדו היוו גורם מדרבן לבחינת דפוס התנהגותו. בשיחה טלפונית שהשירות ערך עם בעל המרכול זה הסביר, כי מאז האירוע המתלונן לא עובד בחנות וכי הוא מכיר את הנאשמים ושלל כל סכסוך עימם והוסיף שהוא אינו רואה בלקיחת ירק או פרי מחנותו כל פסול והוא מאפשר זאת ללקוחותיו. במהלך תקופת היותו משוחרר בערובה בתנאים מגבילים, הנאשם 1 השתתף במפגשי קבוצה טיפולית. הנאשם הביע צער על התנהלותו בביצוע העבירות והודה כי פעל באופן ילדותי ולא שקול. שירות המבחן המליץ שלא להשית עונש מאסר בפועל או בעבודות שירות וזאת מכוון שיתכן שלמאסר תהינה השלכות שעלולות לפגוע בתפקודו ההורי והתעסוקתי ובהליך הטיפולי שכבר הוחל בו. שירות המבחן בא בהמלצה להעמיד את הנאשם 1 בצו מבחן במשך שנה במסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית, להטיל של"צ בהיקף של 260 שעות אשר יהווה עבורו עונש חינוכי והרתעתי הולם. כמו כן, השירות המליץ להאריך את המאסר על תנאי. 

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2, עולה, כי הנאשם 2, בן 37, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 3-8. הנאשם 2 עובד בנגרייה בדימונה תקופה של 9 חודשים. לאורך השנים שמר על יציבות תעסוקתית. הנאשם 2 לא גויס לצבא בשל מעורבותו בפלילים (קביעה זו בתסקיר, לכאורה, לא מתיישבת עם העובדה שבגיליון ההרשעות הקודמות הרשעה מס' 8 היא בנוגע להעדר מן השירות שלא ברשות מבית דין צבאי).

הנאשם 2 ריצה מספר מאסרים בגין עבירות סמים. בגיל 16 הוצא הנאשם 2 מביתו לאור אלימות מצד אביו כלפיו והועבר למשפחת אומנה שם שהה עד גיל 18. הנאשם 2 ניהל אורח חיים שולי ולמרות שהוא מביע רצון לשיקום, נראה שהוא מתקשה להתנתק מאורח חיים זה. נאשם 2 השתתף במפגשי קבוצה טיפולית, במהלך שהייתו במעצר בית ובה תרם ונתרם. בהתייחס לכתב האישום הנאשם 2 הביע צער על התנהלותו העבריינית והבין שהיה עליו להתנהל באופן מושכל ושקול. השירות התרשם, כי העבירה בוצעה בשל מאפייני אישיותו הילדותיים, קשייו להפעיל שיקול דעת וחוסר יכולתו לפעול לשליטה עצמית והחלטה על בחירותיו.  השירות המליץ שלא להשית עונש מאסר, גם לא בדרך של ריצוי בעבודות שירות שכן הדבר עלול לפגוע בתפקודו ההורי והתעסוקתי והמליץ להעמידו במבחן למשך שנה במהלכה ישולב בקבוצה טיפולית. בנוסף, השירות המליץ על הטלת עונש במסגרת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות אשר יהווה עבורו עונש חינוכי והרתעתי. בנוסף, השירות המליץ גם על השתת מאסר על תנאי ממושך.

6. לנאשם 1 הרשעות קודמות בשבעה תיקים של בית משפט, בין היתר, בעבירות של הצתה, גניבה, סחר בסמים מסוכנים, תיווך בעסקי סמים מסוכנים, הפקרה אחר פגיעה, שוד חבלה במזיד לרכב ותקיפה כדי לגנוב. הנאשם 1 ריצה מאסרים. בנוסף לאמור, הוגש גזר דין בפ' 1036/07 +1003/07+1037/07 בו הורשע בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, איומים, היזק לרכוש במזיד והפרת הוראה חוקית. בתיק זה הושת ביום 12/12/11 מאסר מותנה בן חמישה חודשים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, לרבות כל עבירת רכוש ואלימות.

תוצאת האמור היא, כי הנאשם עבר את העבירות נשוא תיק זה שעה שתנאי תלוי ועומד נגדו. יתרה מכך, על פי כתב האישום המתוקן, עבירת האיומים בוצעה ב- 25/3/13 וב- 3/4/13 בוצעה עבירת התקיפה ועל כן נראה שיש חובה להפעיל את התנאי ולא ניתן להאריכו. ביצוע עבירות שעה שמאסר מותנה תלוי ועומד נגד הנאשם 1 מלמד שענישה מקלה לא מרתיעה אותו והוא ממשיך לבצע עבירות אלימות בתוך תקופת התנאי ומכאן נלמדת מסוכנותו.

גם לנאשם 2 הרשעות קודמות והוא אף ריצה מאסרים על רקע עבירות סמים. העבירה האחרונה בה הורשע מדצמבר 2009 היא סחר בסמים מסוכנים בגינה נידון ל 15 חודשי מאסר בפועל, הופעל מאסר על תנאי והושת קנס. כמו כן, לנאשם 2 עוד כשבע הרשעות קודמות בעבירות החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, איומים, החזקת מכשירי פריצה ופריצה לבניין ובצוע גניבה, תקיפה בנסיבות מחמירות ועוד.

7. לבקשת הסנגור, שהצהיר שאין בהזמנת חוות דעת גם לא רמז לכיוון בו ילך בית המשפט בגזר הדין ולמרות עמדת התביעה שהתנגדה לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות השירות בעניינו של נאשם 1, הוגשה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בנוגע לנאשם זה.

ההגנה לא ביקשה חוות דעת של הממונה בנוגע לנאשם 2, כי עמדתה היא שאין מקום להשית כלל מאסר על נאשם זה, גם לא בעבודות שירות.

מחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות בנוגע לנאשם 1 עולה, כי הנאשם 1 נמצא מתאים ונתן הסכמתו לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

8. כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.