1. הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, כדלהלן: נאשם 1 - בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 בשילוב סעיף 31 לחוק; נאשם 2 - בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 31 לחוק, ובעבירת השחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 לחוק; ונאשם 3 - בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 31 לחוק, ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 בשילוב סעיף 31 לחוק.
הודאות הנאשמים ניתנו במסגרת הסדרי טיעון שהגיעו אליהם עם המאשימה, אשר בגדרם הוגש נגד כל אחד מהם כתב-אישום מתוקן. יצוין, כי בכתב-האישום המקורי יוחסו לשלושת הנאשמים עבירות של הצתה - לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק, השחתת פני מקרקעין - לפי סעיף 196 לחוק, וקשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499 לחוק. במסגרת הסדרי הטיעון תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי וכן הוראות החיקוק. כן הוסכם, כי בתיאור האירועים לא יחרגו הצדדים מעובדות כתבי-האישום המתוקנים, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהם. הסדרי הטיעון לא חלים על העונש.
2. להלן העובדות העומדות ביסוד הודאתם והרשעתם של הנאשמים.
ביום 5.3.11 נסעו הנאשמים לירושלים, במטרה לרסס כתובות נאצה על קירות מועדון האימונים של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" בשכונת בית-וגן בירושלים (להלן - המועדון) וכן להציתו; זאת בשל היותם אוהדי קבוצת הכדורגל "הפועל תל-אביב". המעשה תוכנן לקראת המשחק שעתיד היה להיערך ביום 7.3.11 בין שתי הקבוצות. טרם הנסיעה, רכשו הנאשמים בחנות בתל-אביב שלושה מיכלים של תרסיס צבע, ובסמוך לשעה 20:00 יצאו בנסיעה לכיוון ירושלים ברכב השייך לאביו של נאשם 3. בשעה 22:30 עצרו הנאשמים בתחנת דלק בקרבת המועדון, לשם הצטיידות בבנזין. נאשם 2 מצא במקום בקבוק פלסטיק ריק בנפח של 1.5 ליטר, וביקש מעובד התחנה למלא את הבקבוק בדלק. משסירב העובד לעשות זאת, פנו הנאשמים למשאבת תדלוק עצמי ומילאו בעצמם את הבקבוק בבנזין. נאשם 2 ניסה לשלם עבור הדלק באמצעות כרטיס האשראי שלו, ומשלא הצליח לעשות זאת, שילם נאשם 1 עבור הדלק באמצעות כרטיס האשראי שלו.
בהמשך, הגיעו הנאשמים למועדון, ולאחר שווידאו כי איש אינו במקום, נכנסו נאשמים 1 ו-2 לשטח המועדון, ואילו נאשם 3 עזב את המקום ברכבו. נאשם 2 ריסס כתובות נאצה על גבי קירות המועדון, ובין-היתר רשם: "נרצח אתכם", "בית"ר נאצים", "בית"ר זונה" ו"מלשינים"; וכן ריסס סיסמאות וסמלים נוספים. לאחר מכן, פתחו נאשמים 1 ו-2 את החלונות במבנה המועדון, המשמש כמטבח, ואשר בסמוך אליו מונחים בלוני גז. נאשם 1 שפך דרך החלון לתוך המועדון את הדלק שהיה בבקבוק, הצית פיסת נייר והשליכה פנימה. בו-ברגע אחזה אש במבנה המועדון ותכולתו. בתכוף לאחר מכן, התקשרו נאשמים 1 ו-2 לנאשם 3 וביקשו שיאסוף אותם. האחרון הגיע למקום ברכבו תוך זמן קצר, והשלושה נמלטו מהמקום. כתוצאה מההצתה נגרם נזק כבד למבנה, אשר שימש כאמור כמחסן של מטבח, והוא נשרף כליל, לרבות תכולתו. למתחם נגרמו נזקי פיח ועשן, וכיסא המושב של טרקטור, שעמד בסמוך למקום, נשרף אף הוא. הנזק שהסבה השריפה נאמד בכ-150,000 ש"ח.
3. כאמור, בגין המעשים המתוארים, הורשע נאשם 1 בעבירת הצתה ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין; נאשם 2 הורשע בעבירת סיוע להצתה ובעבירת השחתת פני מקרקעין; ונאשם 3 הורשע בעבירת סיוע להצתה ובעבירת סיוע להשחתת פני מקרקעין. יצוין, כי בכתב-האישום המקורי הואשמו שלושת הנאשמים כמבצעים עיקריים של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה והשחתת פני מקרקעין. במסגרת הסדר הטיעון נמחקה עבירת קשירת הקשר; וכאמור - עבירת ההצתה יוחסה לנאשם 1, עבירת השחתת פני מקרקעין - לנאשם 2, ולכל נאשם יוחסה עבירת סיוע לעבירה שביצע חברו. באשר לעבירת ההצתה יודגש, כי בשונה מכתב-האישום המקורי, שבו הואשמו שלושת הנאשמים כמבצעים עיקריים של עבירה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק, דהיינו - מעשה הצתה שנעשה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, או לפגוע בבטחת דרי הסביבה, שעונשה המקסימאלי עומד על מאסר לתקופה של עשרים שנה, הורשע נאשם 1 בעקבות הסדר הטיעון בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק, קרי - שילוח אש במזיד, שעונשה המרבי חמש-עשרה שנות מאסר; ואילו נאשמים 2 ו-3 הורשעו בעבירת סיוע להצתה לפי סעיף 448(א) רישא ו-31 לחוק, שעונש המאסר המקסימאלי שנקצב בצדה עומד על שבע שנים וחצי.
4. בתיק זה הגיעו הנאשמים להסדרי טיעון נפרדים במועדים שונים, והטיעון לעונש בעניינו של כל אחד מהם התקיים במועד אחר. נאשמים 2 ו-3 הגיעו להסדרי טיעון עוד ביום 15.6.11, והטיעון לעונש בעניינם נדחה בתקופה של מספר חודשים לצורך קבלת תסקירים משירות המבחן. הטיעונים לעונש לגבי נאשם 3 נשמעו ביום 8.11.11, ובעניינו של נאשם 2 - ביום 17.1.12. הואיל ונאשם 1 כפר באותה תקופה בעובדות שיוחסו לו בכתב-האישום, נדחה מועד מתן גזר-הדין בעניינם של נאשמים 2 ו-3, עד לסיום משפטו של נאשם 1, זאת על-יסוד הוראת סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. ביום 19.2.12 הגיע גם נאשם 1 להסדר טיעון עם המאשימה, הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, והדיון בעניינו נדחה ליום 26.6.12 לשם קבלת תסקיר משירות המבחן.
5. בטיעוני המאשימה לעניין העונש הודגשו חומרת העבירות, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן; ובפרט כשמדובר במעשים שבוצעו על-ידי חבורה תוך תכנון מוקדם. כן הודגש הצורך בהטלת ענישה מחמירה, זאת על-רקע האלימות הגוברת במגרשי הכדורגל, המביאה אוהדים לפרוק את זעמם ותסכולם בדרך אלימה כלפי הקבוצה היריבה. המדינה עתרה להטלת מאסרים בפועל, מאסרים על-תנאי וחיוב בפיצוים, על כל אחד מהנאשמים - איש-איש בהתאם לעבירות שבהן הורשע ולחלק שנטל בביצוע המעשים.
6. נאשם 1, אלעד פינטו, הנו יליד 1989 והיה בן 21 בעת ביצוע העבירות. הוא בן למשפחה נורמטיבית הכוללת זוג הורים ושלושה ילדים. מתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 26.3.12 עולה, כי החל משנות ילדותו המוקדמות היו לנאשם 1 קשיי התנהגות במסגרות החינוך, ובהמשך - גם קשיי למידה. הוא אובחן כבעל קשיי קשב על-רקע רגשי, וכמי שמתקשה בריסון עצמי ומאופיין באימפולסיביות. במהלך השנים נחלשה סמכות ההורים כלפיו, והם התקשו להציב לו גבולות. הוא החל להסתבך בפלילים בגיל 16, ואז הופנה לראשונה לשירות המבחן, שם נבנתה עבורו תכנית טיפולית. בהמשך סיים 12 שנות לימוד, קיבל פטור משירות צבאי בשל מעורבותו בפלילים והשתלב בעבודות מזדמנות. לחובתו של נאשם 1 כ-20 עבירות קודמות, שעליהן נתן את הדין עד היום בשבעה משפטים נפרדים החל מהיותו נער בן 16, וביניהן: עבירות תגרה (שלוש עבירות), התנהגות פרועה במקום ציבורי (שתי עבירות), החזקת סכין (שתי עבירות), היזק בזדון לרכוש (שתי עבירות), איומים, תקיפה, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, תקיפה בנסיבות מחמירות, פירוק חלקים מרכב (שתי עבירות), שימוש ברכב ללא רשות (שתי עבירות), פריצה לרכב (שתי עבירות) וסחר בסמים (שתי עבירות). במשפטו האחרון שקדם לביצוע העבירות דנן, נידון נאשם 1, ביום 11.10.10, בבית-המשפט השלום בתל-אביב למאסר על-תנאי ולתשלום קנס בגין עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי; ובהליך משפטי שהתקיים במקביל לתיק דנן, נגזר דינו ביום 9.11.11 בבית-משפט השלום ברמלה, ל-110 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בצד מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי למתלונן, זאת בגין ביצוע עבירות של איומים, תקיפה סתם ותקיפת שוטר במילוי תפקידו.
בשיחתו עם קצינת המבחן, נטל נאשם 1 אחריות לביצוע המעשים שבהם הורשע והביע חרטה עליהם. הוא הסביר את ביצוע העבירה כתגובה אימפולסיבית, על-רקע תחושות תסכול וכעס מצטברים כלפי אוהדי קבוצת הכדורגל המתחרה. קצינת המבחן ציינה, כי באבחון שנעשה לנאשם 1 במסגרת ההליך המשפטי האחרון בבית-משפט השלום ברמלה, כמו-גם בתיק זה, ההתרשמות היתה מצעיר המתקשה לשלוט בכעסיו, ונוהג באופן אימפולסיבי, תוקפני וחסר גבולות, זאת במיוחד בנוכחות בני גילו ובמצבי לחץ וקונפליקט. הואיל ונאשם 1 הופנה על-ידי שירות המבחן מספר חודשים לפני הכנת התסקיר, ל"יחידת צעירים ונוער" בעיר מגוריו לשם קבלת טיפול שנועד לרכישת כלים התנהגותיים לשליטה עצמית ולהימנעות משימוש בחומרים פסיכואקטיביים, והיות שבעת הכנת התסקיר הראשון הטיפול היה בעיצומו והנאשם אף היה נתון במעקב פסיכיאטרי, נעתרתי לבקשת שירות המבחן, בהסכמת הצדדים, לדחות את המשך הדיון בעניינו של נאשם 1 לשם קבלת תסקיר משלים.
בתסקיר המשלים מיום 12.6.12 דווח כי נאשם 1 סיים לאחרונה את ריצוי המאסר בעבודות שירות, וכי בחודשים האחרונים לא נפתחו נגדו תיקי חקירה נוספים. כן נמסר, כי נאשם 1 השתלב לאחרונה בטיפול במרכז יום אזורי לצעירים בבית "חוסן" בנתניה, הכולל שלוש פגישות שבועיות בשעות אחר-הצהריים, ומדיווח שנתקבל ממרכז היום, עולה כי שיתוף הפעולה של נאשם 1 בטיפול הנו תקין. עוד נמסר בתסקיר המשלים, כי נאשם 1 מטופל במקביל אצל עובדת סוציאלית ב"יחידת נוער וצעירים" בעיר מגוריו, וממשיך בטיפול ומעקב פסיכיאטרי, וכי העובדת סוציאלית מדווחת שהוא מתמיד בטיפול ומשקיע מאמצים בשינוי דפוסי התנהגותו. בשיחה עם נאשם 1, התרשמה קצינת המבחן כי חלה התייצבות במצבו הרגשי, וכי הוא מחויב יותר להליך הטיפולי. כמו-כן העריכה קצינת המבחן, כי הנאשם נמצא כיום בתחושה של חוסר ודאות וחרדה מתוצאות ההליך המשפטי והשלכותיו. לאור העובדה שנאשם 1 משולב מזה כעשרה חודשים בטיפול פרטני, החל להשתלב לאחרונה בטיפול ב"מרכז יום", ובמקביל אף מטופל תרופתית על-ידי פסיכיאטר, התרשם שירות המבחן כי חל שינוי והתייצבות במצבו, והוא בשל יותר להליך טיפולי לשינוי דפוסי התנהגותו, ועל-כן המליץ על ענישה שיקומית שתחזק את הליכי הטיפול האמורים במסגרת צו מבחן לשנה וחצי. לחלופין, ככל שבית-המשפט יסבור כי יש מקום להטיל עונש מאסר, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש שלא יפגע בהליך השיקומי האמור.
7. במסגרת פרשת גזר-הדין, הוגש מכתב מהרופא המטפל בנאשם 1 (נ/11) בדבר המעקב הפסיכיאטרי והטיפול התרופתי. כמו-כן, העידה אמו של נאשם 1, אשר התייחסה למצבו הרפואי והנפשי של הנאשם, אשר אובחן מילדות כסובל מהפרעות קשב וריכוז, והופנה למעקב נוירולוגי ולקבלת טיפול בריטלין. הפרעות אלו, לדבריה, ערערו את ביטחונו העצמי, והביאו להתדרדרותו. היא תיארה את נסיבותיו האישיות של נאשם 1 ואת מצוקותיו בעקבות ביצוע העבירה, ובכלל זה לנוכח "מעצר הבית" הממושך של כשנה וחצי שבו הוא נתון.
8. ב"כ נאשם 1 לא הקל ראש בחומרת העבירות שביצע מרשו, אך טען כי מדובר באירוע שראשיתו מעשה "פרחחות" (כלשונו) של אוהדי כדורגל, וסופו - הצתה חמורה. לדבריו, לא הייתה קשירת קשר מראש להצית את המבנה, והרעיון להצית את המחסן נולד תוך כדי הכנת מעשה השחתת פני המקרקעין. בכל הנוגע למדרג חומרת המעשים הנוגעים להצתה, ציין הסנגור, כי אמנם נאשם 1 הורשע בעבירת הצתה, ואילו נאשם 2 הורשע אך בסיוע להצתה; ואולם, מעורבותו של נאשם 2 בעבירה הייתה מוגברת, שכן הוא נטל חלק פעיל בקניית בקבוק הדלק ונכח עם נאשם 1 בזירת ההצתה. בנסיבות אלו, גרס ב"כ נאשם 1 כי עונשם של נאשמים 1 ו-2 אמור היה להיות זהה. עוד ביקש הסניגור להתחשב בהודאתו של נאשם 1, בחרטה שהביע על מעשיו, וכן בנסיבותיו האישיות, כמו-גם בעובדה שהוא מקבל טיפול בתחום הנפשי, והשתלב בחודשים האחרונים בהליך שיקומי לשביעות רצון מטפליו. על-רקע האמור, הוא ביקש שלא להחמיר בדינו של נאשם 1 ועתר להטלת ענישה שתאפשר את המשך השיקום. נאשם 1 עצמו, במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, הביע חרטה וצער על מעשיו, וביקש שיתאפשר לו להמשיך בטיפול השיקומי.
9. נאשם 2, אברהם מוסרי, הנו יליד 1991, והיה חייל כבן 20 בעת ביצוע העבירות. הוא בן למשפחה המונה זוג הורים ושלושה ילדים, המנהלת אורח חיים נורמטיבי, וסיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית. הוא גויס לצה"ל בחודש מארס 2010, ועד היום משרת כחייל קרבי בגדוד "דוכיפת" בחטיבת "כפיר". מחוות דעת שהועברו ממפקדיו לשירות המבחן, עולה כי נאשם 2 הנו לוחם אחראי וממושמע, המבצע תפקידיו תוך גילויי יוזמה ומוטיבציה, וכי הוא זוכה להערכת חבריו ומפקדיו. בשיחתו עם קצינת המבחן תיאר נאשם 2 עצמו כחבר בקבוצת האוהדים של קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב, וציין כי מדובר באירוע שהסלים, ללא תכנון מוקדם, אשר בוצע על-רקע חברתי. נאשם 2 התקשה להעמיק התייחסותו לרקע לביצוע העבירות, אך להערכת שירות המבחן, הוא היה נתון אותה עת בסערת רגשות. יחד-עם-זאת, גילה הנאשם הבנה לחומרת התנהגותו ולהשלכות מעשיו. הוא הדגיש בשיחתו עם קצינת המבחן את תפקודו הנורמטיבי, ושלל כל צורך בהתערבות טיפולית. הוא אף הביע חשש מעונש שיפגע בשירותו הצבאי ובאפשרויות קידומו בצה"ל, וכן בהשתלבותו בעבודה מתאימה לאחר שחרורו. שירות המבחן העריך, כי מדובר בבחור צעיר, בעל כוחות, הערכה ודימוי עצמי חיובי, אשר לאורך השנים תפקד באורח תקין; וכי ההליך המשפטי היווה גורם הרתעתי משמעותי עבורו. קצינת המבחן לא התרשמה מקיומה של בעייתיות בהתנהגותו, או בהזדקקות לטיפול. בצד זאת היא העירה, כי נאשם 2 מתקשה להסביר את הפער שבין תפקודו התקין בדרך-כלל ועובדת היותו לוחם מוערך בצה"ל, לבין ביצוע העבירות דנן. למרות ששירות המבחן היה ער לכך שהרשעה בדין עלולה לפגוע בקידומו של נאשם 2 בצה"ל, ואף לפגוע בהשתלבותו בתעסוקה מתאימה בעתיד, הוא נמנע מהמלצה שלא להרשיע את הנאשם בדין, זאת נוכח חומרת העבירות. לאור הערכה, כי לשירות הצבאי משמעות חיובית עבור נאשם 2, המליץ שירות המבחן להטיל עונש שלא יפגע בהמשך השירות בצה"ל; ומשסבר כי גם עונש של שירות לתועלת הציבור עלול לפגוע בשירות הצבאי, בהיות הנאשם 2 חייל קרבי, המליץ להסתפק בהטלת עונש מרתיע של מאסר על-תנאי בלבד.
10. מטעם נאשם 2 העידו בפרשת גזר-הדין מפקדיו - מפקד הפלוגה ומפקד המחלקה. מפקד הפלוגה, סרן נ', ציין כי הנאשם, המשמש כלוחם ב"פלוגת החוד" של היחידה, דורג הראשון במחלקה ליציאה לקורס פיקודי, אך מסלול קידומו נקטע בעקבות האירועים הנדונים. הוא הרעיף שבחים על נאשם 2 כחייל מקצועי, כחבר וכאיש רעים. מפקד המחלקה של הנאשם בעבר, א' פ', הרעיף שבחים על תפקודו המקצועי של הנאשם "כחייל מוביל ומצטיין", ומי ששימש למעשה "יד ימינו" של מפקד המחלקה. הוא ציין, כי המעשים נושא ההרשעה, שהנם חמורים לדעת הכל, הפתיעו את המפקדים, שכן לא הלמו את תפקודו הנורמטיבי של הנאשם, וכי הוא מקווה שההרשעה והעונש לא יכתימו את נאשם 2 באופן שיפגע בהמשך תפקודו בעתיד. כן הוגשו מטעם נאשם 2 שורה של מכתבי המלצה ממפקדיו בהווה ובעבר, שבהם זכה לשבחים על הצטיינותו כחייל באימונים ובפעילות מבצעית, על מסירות למופת ועל רוח ההתנדבות (נ/7 - נ/9). כמו כן, הוגש מכתבה של מורתו של הנאשם בבית-הספר התיכון, אשר ציינה כי נאשם 2 היה אהוד מבחינה חברתית ומסור לחבריו, והדגישה כי העבירות הנדונות בתיק זה חריגות לתפקודו הנורמטיבי, וככל הנראה הוא נגרר לביצוען ללא מחשבה על השלכות המעשים.
11. ב"כ נאשם 2 סבר, כי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, וכן בנסיבותיו האישיות של הנאשם, יש מקום להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. הוא לא הקל ראש בחומרת העבירות, ובפרט בכל הנוגע להצתה, אך הדגיש, כי בכתב-האישום המקורי יוחסה למרשו עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק, שעונשה המרבי עומד על 20 שנות מאסר; אך בסופו של יום הוא הורשע בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בשילוב עם סעיף 31 רישא לחוק, שהמאסר המקסימאלי שנקצב בצדה עומד על שבע שנים וחצי. כן ציין בהקשר זה, כי חלקו של נאשם 2 בעבירה היה כמסייע בלבד, ולא כמבצע עיקרי; כי לא נמצאו בקרבת המקום בתי מגורים, כך שלא נשקפה סכנה של פגיעה בבני אדם מהתפשטות האש; וכי לא הייתה מחלוקת שהיוזמה לביצוע המעשים הייתה של נאשם 1, ומרשו אך נגרר לסייע להצתה, וביצע את מעשה השחתת פני המקרקעין, מתוך חוסר מחשבה ו"רוח שטות", כלשונו. חרף חומרת העבירות סובר הסנגור, כי ניתן להסתפק בעניינו של נאשם 2 בהטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, זאת בהתחשב - בהודאתו בהזדמנות הראשונה; בהבעת החרטה הכנה והמלאה על מעשיו; בתפקודו הנורמטיבי, בכלל, וכחייל מצטיין ביחידה קרבית, בפרט; ובחשש שהרשעה בדין והטלת מאסר יפגעו בהמשך שירותו הצבאי שאמור להימשך עד חודש מארס 2013, וכן באפשרויות תעסוקתו בעתיד. במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, הביע נאשם 2 צער וחרטה על מעשיו, והביע משאלה שגזר-הדין לא יפגע באפשרויות להמשך תפקודו בעתיד.
12. נאשם 3, עדן אסולין, הנו יליד 1991. הוא משרת בצה"ל, ואת העבירות דנן ביצע במהלך חופשה משירותו הצבאי. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 3 סיים 12 שנות לימוד, ולאחר מכן השתלב בשירות צבאי שבמסגרתו הוא משמש כנהג. ממכתבי המלצה ממפקדיו עולה, כי מדובר בחייל מקצועי, המבצע את המשימות המוטלות עליו בצורה מיטבית, מתנדב למשימות ומהווה מודל חיובי לשאר החיילים. נאשם 3 הוא בן למשפחה נורמטיבית. הוריו הביעו באוזני קצינת המבחן ביטויי כעס, אכזבה, מבוכה ובושה, ממעשיו באירועים הנדונים, והתקשו להסבירם. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל נאשם 3 אחריות למעשים והביע חרטה עליהם, ותיאר כיצד הוא ושני הנאשמים הנוספים תכננו לפגוע במועדון האימונים של קבוצת הכדורגל היריבה לקבוצתם. יחד-עם-זאת מסר, כי בעת שהגיעו לשטח המועדון החל לחשוש מביצוע בפועל של הפגיעה, ולכן עזב את המקום ברכבו, ורק בהמשך אסף את חבריו מהזירה ונמלט יחד עמם. בניסיונה של קצינת המבחן לבחון יחד עם נאשם 3 את המניעים העומדים בבסיס התנהגותו, התקשה הנאשם להעמיק התייחסותו לאירועים ולגלות הבנה לחומרת התנהגותו ולנזק אשר גרם. הוא מסר, כי התנהגותו התאפיינה באותה עת ברצון להשתייך לבני גילו ולמצוא חן בעיני קבוצת השווים לו. הוא הדגיש את תפקודו החיובי והנורמטיבי בדרך כלל, ושלל כל צורך בהתערבות טיפולית של שירות המבחן, או כל גורם טיפולי אחר. קצינת המבחן העריכה, כי נאשם 3 מתפקד באורח תקין לאורך השנים ומבין את משמעות מעשיו, וכי ההליך המשפטי היווה גורם הרתעתי משמעותי לגביו. היא לא התרשמה מקיומה של בעייתיות בהתנהגותו בעיתוי הנוכחי, נמנעה מהמלצה להעמידו במבחן, והציעה להסתפק בענישה חינוכית ומוחשית של ביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב - זאת כדי לאפשר את המשך שירותו בצבא ולהתמיד בתפקוד התורם לחברה.
מטעם נאשם 3 הוגשו בפרשת גזר-הדין מכתביו של מפקדיו, רס"ן ב' וסגן מ', שבהם זכה לשבחים - על תפקודו התקין והנורמטיבי; על ביצוע המשימות המוטלות עליו במסירות, באחריות וברמה מקצועית גבוהה; ועל רוח ההתנדבות, המהווה מופת ליתר החיילים (נ/1 - נ/5). כן הומצא מכתב ממעסיקיו במסעדה, שם עבד במקביל לשירותו הצבאי, שבו זכה לשבחים על ביצוע עבודתו במקצועיות ובמסירות (נ/6).
13. ב"כ נאשם 3 הדגיש בטיעוניו לעונש כי נאשם 3, בשונה מהנאשמים האחרים, לא היה מבצע עיקרי של אף אחת מן העבירות, והורשע בסיוע להצתה ובסיוע להשחתת פני מקרקעין, ועל-כן חלקו בעבירות מינורי ביחס לחלקם של חבריו. הוא ציין, כי נאשם 3 התרחק מזירת העבירה לאחר שהוריד במקום את נאשמים1 ו-2, וחזר לאסוף את האחרונים רק לאחר שהללו התקשרו אליו וביקשו ממנו לעשות זאת. עוד הדגיש ב"כ נאשם 3, כי מדובר באדם חיובי ונורמטיבי, המשרת בשירות סדיר בצה"ל וזוכה להערכת מפקדיו. כן ציין ב"כ נאשם 3, כי מרשו הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו, נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה עליהם. על-רקע האמור, ולנוכח החשש שהרשעה בדין תפגע בהמשך תפקודו של נאשם 3 בעתיד - כמו-גם העובדה שהנאשם היה נתון במעצר במשך ששה ימים וכן ב"מעצר בית" במשך כארבעה חודשים - עתר הסנגור לביטול ההרשעה ולהטלת שירות לתועלת הציבור. במסגרת דבריו לעניין העונש הביע נאשם 3 צער וחרטה על מעשיו.