גזר דין בתיק ת"פ 20686-12-10

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של איומים, תקיפה סתם (בן זוג) והיזק לרכוש במזיד. כתב האישום מתאר ארוע שהתרחש ביום 09.12.10, כאשר הנאשם שהיה כעוס בביתו חבט במתלוננת באפה ומנע ממנה להתקשר למשטרה באופן של שבירת הטלפון הנייד. גם לאחר שהמתלוננת הצליחה להשלים את השיחה למוקד המשטרתי ולאחר שהמוקד התקשר בחזרה לביתם של בני הזוג,  ענה הנאשם לטלפון וציין כי הוא רב עם אחר על ענייני ממון. בהמשך קרע הנאשם את בגדיה של המתלוננת ואת הפאה המשמשת אותה, ואף איים כי יהרוס את כל הבניין,  ישרוף את בית הכנסת ויהרוג אותה. עוד מצויין בכתב האישום כי שלושה שבועות עובר לארוע  איים הנאשם על המתלוננת כי היה ולא תיתן לו בית וכסף הוא לא יתגרש ויידע להוציא את זה "לא בטוב".

הסדר הטיעון שגובש כלל את תיקון כתב האישום, וניתן לראות כי על פי כתב האישום המתוקן, מעשיו של הנאשם לא גרמו לחבלה למתלוננת.

הנאשם נשלח לשירות המבחן וכעת מונח התסקיר על שולחני.

שקלתי את טיעוני הצדדים, ואומר כך:

אין ספק כי התנהלות הנאשם היא התנהלות בעייתית, הארוע עצמו, אף שאינו מהרף העליון של עבירות האלימות במשפחה, בודאי שאינו קל וצודק התובע בדבר אותו נופך משפיל אשר נילווה לקריעת בגדיה שה מתלוננת. גם מניעת יצירת הקשר עם המשטרה בעלת מימד משמעותי לחומרה.

לחובת הנאשם הרשעות בעבירות רכוש, הפרעה לשוטר ולפני  11  ו- 14 שנים הורשע אף בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג).  

יש ליתן את הדעת לאמור בתסקיר שירות המבחן, במיוחד דבריי מכוונים לאותו הליך טיפולי אשר עבר הנאשם. התסקיר מורכב ואינני סבור כי יש הצדקה להכתירו בכותרת זו או אחרת (שלילי או חיובי). אמנם, התסקיר אינו בא בהמלצה טיפולית, אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכברת הדרך הטיפולית שעבר הנאשם, חלקה באמצעות שירות המבחן וחלקה באופן  עצמאי. מדובר בנאשם ששהה משך 4 חודשים בבית נועם וסיים אותו, לאחר מכן השתלב הנאשם ביוזמתו, במרכז גליקמן לטיפול באלימות במשפחה, שם טופל כחודש וחצי עד לעזיבתו. הסניגור הסביר כי הנאשם השתלב בהליך זה מרצונו ועזב לאחר כחודש וחצי כיוון שהבין שהתכנים המועברים שם דומים במהותם לאלה אשר ספג בבית נועם.

גם בסוגיית צריכת הסמים נראה כי הנאשם עבר הליך טיפולי, ובעניין זה ניתן אף לומר כי  מדובר בהליך טיפולי מוצלח. הנאשם צרך סמים בעבר, ובשנת 2007 השתלב בטיפול אינטנסיבי ביחידה לטיפול בנפגעי סמים, הנאשם שומר על ניקיונו ואף בדיקות שנערכו בשירות המבחן הוכיחו זאת. הסניגור ציין כי חק מעבירותיו הישנות של הנאשם בוצעו בתקופת צריכת הסמים ונראה כי אכן כך הם פני הדברים.

לנתונים אלה יש להוסיף נתונים נוספים הפועלים לזכותו של הנאשם:

הנאשם הודה במיוחס לו  וקיבל אחריות מלאה. אף אם בפני שירות המבחן הסביר הנאשם את שהסביר אודות האופן בו התדרדר הארוע, אין בכך כדי לצמצם או להפחית מאותה הקלה אשר צריכה להינתן לו נוכח הודאתו בבימ"ש. למותר לציין כי הודאה זו חסכה הן בזמן ציבורי והן בהעדתה של המתלוננת, ובתיקי אלימות במשפחה, לדברים משקל מיוחד.

עוד אציין כי הנאשם הוחזק במעצר כחודש וחצי, ואף לכך יש משמעות בעיני בבחינת היות המעצר

חוויה מטלטלת. ברור כי לדברים יש השלכה אף לעניין העונש.

עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד על נסיבות חיים לא פשוטות. לנאשם 4 ילדים, בתו הגדולה סובלת מסכרת נעורים ובנו בן ה- 5 משולב במסגרת גן לחינוך המיוחד, עקב עיכוב התפתחותי.

המתלוננת מעוניינת בחזרה לחיים משותפים עם הנאשם ושמעתי מפי הנאשם כי בכוונתם להתחיל כבר מחר בטיפול זוגי (לא ניתן היה להתחילו לפני ישיבת היום נוכח התנאים המגבילים בהם היה נתון הנאשם) שירות המבחן התרשם כי מדובר בקשר זוגי שעונה ברמה הרגשית על צרכי שני בני הזוג ושהאישה בעלת יכולת ודמות תומכת בנאשם.

באיזון בן שתי קבוצות השיקולים שפורטו לעיל, סבורני כי התוצאה הראויה היא השתת עונש של מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, וכך אני מורה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודת שירות, בבית החייל בת"א, החל מיום 22.05.2012, שעה 08:00, שאז יתייצב הנאשם בפני הממונה על עבודות השירות. (איני מנכה את תקופת מעצרו של הנאשם אולם נתתי ביטוי לכך באורך תקופת עבודות השירות).

2.         מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום אחת העבירות בהן הורשע.

3.         הנאשם יחתום על התחייבות ע"ס 2,000 ש"ח (או 20 ימי מאסר תמורתה), להימנע במשך שנתיים מהיום מהעבירות בהן הורשע. אם לא יחתום, ייאסר למשך 20 ימים.