גזר דין בתיק ת"פ 17791-06-11

הנאשמים הודו ונקבעה אחריותם הכתב אישום מתוקן. נאשמים 1 ו-3 הודו בשש עבירות של עבירות של סיוע לחבלה בזדון לרכב, ויתר הנאשמים הודו בשש עבירות של חבלה בזדון ברכב. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודו הנאשמים, בתאריך 10.6.11 בשעה 01:00 הזיקו לכלי רכב בשכונת ג'בל ג'הר בחברון. הנאשמים שהיו שתויים ותחת השפעת אלכוהול יצאו מקרית ארבע לכיוון חברון כשהם נוסעים בשני כלי רכב. ברכב המוביל נהג נאשם 1 ועימו היה נאשם 5. ברכב השני נהג נאשם 3 ועימו נסעו נאשמים 2 ו-4. הנאשמים הגיעו לשכונת ג'בל ג'הר, עצרו במרכז הכביש, ונאשמים 2, 4 ו-5 היכו בכלי רכב שחנו ברחוב באמצעות מוטות עץ ואבנים שהחזיקו, וגרמו נזקים לשישה כלי רכב.

הצדדים הגיעו להסדר לפיו הודו הנאשמים במיוחס להם כאמור והופנו לקבלת תסקירים של שירות המבחן. לא היתה בין הצדדים הסכמה לעניין העונש. בהמלצת שירות המבחן התקיים הליך של צדק מאחה בין נאשם 1 לבין המתלוננים. לא הוברר מדוע המליץ שירות המבחן על הליך זה דוקא לנאשם 1 ולא ליתר הנאשמים.

ב"כ המאשימה טען כי האירוע נשוא כתב האישום חמור ויש בו היבטים חברתיים וציבוריים. לטענתו הנאשמים ביצעו את העבירות בתוך שכונת מגורם פלסטינית, ולא בכדי. לטענתו מדובר באיזור גיאוגרפי שבו לפעולות הנאשמים פוטנציאל נפיץ. התובע טען כי אין מדובר במעשה קונדס או במעשה של אדם שתוי, וכי נגרם נזק ממשי לכלי רכב. הוא ביקש להטיל על הנאשמים עונש מרתיע ההולם את נסיבות ביצוע העבירה, להרשיע את הנאשמים ולהטיל עליהם מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשמים התנגדו לטיעון המתייחס לרקע האידיאולוגי של האירוע. לטענתם האירוע בוצע על רקע מצב השכרות בו היו הנאשמים נתונים, והנאשמים הביעו חרטה עמוקה על כך. בטיעוניהם התייחסו לכך שהנאשמים שירותו כולם שירות צבאי משמעותי, וכן למאפיינים אישיים של כל אחד מהנאשמים כפי שעלו מהתסקירים.

לעניין מתחם הענישה, העבירות של היזק לכלי רכב מהוות למעשה סוג ספציפי גרימת נזק לרכוש. בשל החומרה הרבה והצורך להילחם בעבירות הרכוש הקשורות בכלי רכב, חוקק סעיף האישום הספציפי של גרימת נזק לכלי רכב. לפיכך, הענישה על עבירות אלו נעה בין עונשים קלים המוטלים על עבירות היזק לרכוש, לבין עונשים חמורים יותר כאשר מדובר בעבירות שבוצעו תוך ניסיון לגניבה של כלי רכב. בענייננו הפגיעה בכלי הרכב לא נעשתה במסגרת ניסיון לגניבה או לביצוע עבירות רכוש חמורות.

אני סבורה שמתחם הענישה לעבירות החבלה לרכב נע בין עונש מינימלי ללא הרשעה לבין מאסר קצר שניתן לבצע בעבודות שירות.

על אף ריבוי העבירות, מאחר שמדובר באירוע אחד, כאשר הפגיעה בכלי הרכב השונים נעשתה באותו מועד ובלא הבחנה, יש לראות את העבירות השונות כאירוע אחד, ומתחם הענישה האמור מתייחס לכלל העבירות.

המתחם האמור נכון הן לעבירות המושלמות והן לעבירות הניסיון, שכן השוני ביניהן מינימלי.

מבחינת נסיבות העבירה, הצדדים נחלקו, כאמור, בנוגע לרקע למעשיהם של הנאשמים. לא ניתן להתעלם מכך שעבירות בוצעו על ידי יהודים והנזק נגרם לכלי רכב השייכים לערבים תושבי חברון. במעשים אלה טמון אכן פוטנציאל נפיץ. עם זאת, הודאותיהם של הנאשמים, הבעת החרטה, התסקירים שהוגשו והעובדה שמדובר באירועים חריגים של נאשמים ללא הרשעות קודמות (למעט חריג שיפורט להלן, שאינו רלוונטי לעניין זה), מצביעות על כך שאין מדובר במעשים שבוצעו על רקע אידיאולוגי בכוונה לפגוע בערבים.

            באשר לעונשים הראויים לכל אחד מהנאשמים:

            שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתם של חלק מהנאשמים ולהרשיע אחרים מביניהם. כאמור, נאשם 1 השתתף בהליך של צדק מאחר הכולל תשלום פיצוי למתלוננים. שירות המבחן המליץ לגביו על עונש של"ץ ללא הרשעה. ציינתי לעיל כי לא ברור לי מדוע התקיים הליך זה דוקא לגבי נאשם 1 ולא ליתר הנאשמים. עם זאת, מאחר שההליך התקיים, לנוכח המלצת שירות המבחן ומאחר שחלקו של נאשם 1 באירוע מצומצם יחסית והוא הודה בעבירת סיוע בלבד, אני מקבלת את ההמלצה, נמנע מהרשעת הנאשם ומטילה עליו של"ץ בהיקף של 200 שעות. כמו כן הנאשם ישלם פיצוי למתלוננים בסכום של 2,500 ש"ח שחלקו שולם כבר בהליך הצדק המאחה.

            באשר ליתר הנאשמים:

            לנאשם 3 רישום פלילי אך מדובר בעבירה שאינה רלוונטית ולא אייחס לה משקל.

            על אף הרקע של שכרות העומד ביסוד המעשים, מדובר בהתנהגות שאין להשלים עימה גם במצב של שכרות. העובדה שנגרמו נזקים של ממש למספר כלי רכב וכן ביצוע העבירה בעיר חברון, על פוטנציאל הסכנה שיש בכך, מצביעים על חומרה ניכרת של המעשים. על כן אני מרשיעה את הנאשמים במיוחס להם.

            באשר לעונש הראוי, עיינתי בתסקירי שירות המבחן וכן במכתבים שהוגשו ממפקדיהם של הנאשמים בצה"ל ומגורמים אחרים. בתסקירים שהוגשו קיימת התייחסות לקשיים שעליהם התגברו הנאשמים. עיינתי בתסקירים שהוגשו לגבי כל אחד מהנאשמים ולא אפרט כאן את תכנם.

אני סבורה שבשל העדר הרשעות קודמות לנאשמים, לאחר שהודו, נטלו אחריות והביעו חרטה, ומאחר שהעבירות בוצעו על רקע של שכרות ולנוכח הזמן שעבר, ניתן להסתפק בעונש ברף הבינוני - נמוך של מתחם הענישה.

אני מרשיעה, איפוא, את נאשמים 3-5 במיוחס להם, ומחייבת אותם בתשלום פיצוי למתלוננים בסכום של 2,500 ש"ח לכל אחד.

בהתחשב בכך שנאשם 3 הורשע בעבירת סיוע בלבד, יבצעו הנאשמים של"צ כדלהלן:

נאשם 3 - 140 שעות.