1. הנאשם הורשע במסגרת של הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפת שוטר. על פי כתב האישום המתוקן, נגח הנאשם בפניו של שוטר, כשזה הבחין בו במהלך פעילות חשודה, כמפורט בכתב האישום. כתוצאה מתקיפה זו, נגרמה לשוטר חבלה מדממת באפו וכן סבל מכאבים. הנאשם נמלט ממקום האירוע, והסגיר עצמו כעבור כשלוש שעות.
2. הצדדים הציגו בפני בית משפט מתווה ענישה לפיו תעתור המאשימה ל-60 ימי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, ואילו הסניגוריה תעתור ל-15 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
עוד הסכימו הצדדים, כי הנאשם ידון למאסר מותנה ופיצוי למתלונן. בטרם טיעוני הצדדים לעונש, ניתן תסקיר שירות המבחן.
3. המאשימה בטיעוניה הפנתה לחומרת המעשה בו הורשע הנאשם, תוך התייחסות לערך החברתי הנפגע. עוד הפנתה לעברו הפלילי, הכולל אף עבירת אלימות. אציין כי במסגרת טיעוניה עתרה המאשימה ל"קנס משמעותי", ואולם הסדר הטיעון אשר נחתם ע"י הצדדים ציין כי המאשימה תעתור לפיצוי.
הסניגורית מצידה הפנתה לחלוף הזמן, והעובדה שמאז האירוע ועד היום לא נפתחו תיקי חקירה נוספים כנגד הנאשם. עוד הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן באשר לחרטה, האחריות שהנאשם קיבל על עצמו, ונסיבות חייו הקשות. לדבריה, העובדה שהנאשם עומד להתגייס לצבא, זוהי הזדמנות לשיקומו ולפיכך, יש להטיל על הנאשם את הרף הנמוך של הענישה. בדבריה, טענה הסניגורית לעובדות מעט שונות באשר לאופן התרחשות הדברים במהלך התקיפה. כפי שהבהרתי מיד בדיון - הבסיס לגזר הדין, כמו גם לכל הדיון בפני, הינו העובדות בהן הודה הנאשם והורשע.
הצדדים הגישו פסקי דין בכדי לאשש את טיעוניהם לגבי העונש.
4. העבירה בה הורשע הנאשם מהווה חלק מהצורך של שמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי. למעשה, עבירה זו מגלמת שתי תכליות שונות: האחת - הרואה במותקף שוטר, והשניה - הרואה בשוטר אדם מותקף.
באשר לתכלית הראשונה - תקיפת שוטר לובש מדים מכרסמת בסדר הציבורי ובכושר ההרתעה של אוכפי החוק. בלא יחס נאות ללובשי המדים, יפגעו סדרי החברה ככזו.
באשר לתכלית השניה - אותו שוטר מותקף, מעבר להיותו נציג רשות אכיפת החוק, הינו אדם הזכאי להגנה על גופו ושלומו.
אף המחוקק התייחס בחומרה יתרה לעבירה זו, בקובעו טווח ענישה הנע בין טווחי מאסר שונים.
5. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, אינני מקבל את דברי ב"כ הנאשם לגבי נסיבות ביצועה. כאמור לעיל, הנאשם הודה והורשע במסגרת כתב אישום מתוקן. הנסיבות המפורטות בכתב אישום מתוקן זה, הן הנסיבות המהוות את מסגרת הדיון.
כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם עסק בנסיבות מחשידות ביותר עת ניגש אליו השוטר. בשלב זה, השליך הנאשם מידיו דבר מה. כשהשוטר פנה אליו, נגח הנאשם בפניו וגרם לו לחבלות המתוארות בכתב האישום.
האמור לעיל, מצביע על הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, ואכן נגרם. הסיבה אשר הביאה את הנאשם לבצע את העבירה, כמפורט לעיל, יש בה אך כדי להחמיר בנסיבות ביצוע עבירה זו.
6. לאור האמור לעיל, ובחינת פסיקה נוהגת בעבירות כגון זו המיוחסת לנאשם, בנסיבות של חבלה לשוטר, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה, נע בין מאסר של מספר שבועות בדרך של עבודות שירות, ועד שמונה חודשי מאסר בפועל.
7. בחינת האמור בתסקיר שירות המבחן מעלה כי הנאשם גדל בנסיבות חיים קשות ביותר. החל מגיל צעיר הסתבך בעבירות אלימות. במהלך השנים היה הנאשם בקשר עם מספר גורמים טיפוליים, זאת נוכח שימוש בחומרים אסורים, אולם לא התמיד בקשר זה. שירות המבחן התרשם ממוטיבציה כנה מצידו של הנאשם לערוך שינוי חיובי בחייו.
8. עת גזירת העונש בתיק זה, אתחשב לקולא בפגיעה המסתברת בנאשם העומד בפני גיוס לצה"ל, בנסיבות חייו הקשות, בלקיחת אחריות על ביצוע העבירה, ובחרטה אותה הביע.
מאידך, אין להתעלם מעברו הפלילי של הנאשם: בעבר נקבע כי ביצע עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכן תקיפה סתם. כפי שלמדתי מתסקיר שירות המבחן, במהלך חודש ינואר 2008, הוחלט על הפסקת שהותו בהוסטל "בית עלם", נוכח בעיות אלימות. עוד יש לזקוף לחובת הנאשם את התנהלותו במהלך האירוע בו הורשע, תוך דגש על האלימות החמורה בה נקט בפניו של שוטר.
9. עיון בגזרי הדין אשר הוגשו על ידי הסניגורית מעלה, כי מדובר במקרים שונים: גזר הדין אשר סומן נ/1 ייחס לנאשם עבירות שונות, שכן זה זוכה מעבירת תקיפת השוטר. גזר הדין אשר סומן נ/2 אף הוא איננו עוסק בתקיפת שוטר, אלא בעבירות אחרות.
מאידך, גזר הדין אשר הוגש על ידי המאשימה, תמך ברמת ענישה התואמת את מתחם הענישה אותו קבעתי. עוד אפנה בענין זה לעפ"ג 1464-02-09 (מחוזי חיפה), שם מדובר היה באדם חסר עבר פלילי אשר נדון למאסר בפועל.