1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן:
חוק העונשין) וכן החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום ביום 8.4.12 בתחומי העיר רמלה, החזיק הנאשם בסכין אותה החביא בתוך נעל רגלו השמאלית. כאשר נתבקש הנאשם להזדהות ע"י שוטר, מסר שם פרטי שגוי, ובכך הפריע לשוטר במילוי תפקידו.
2. הנאשם יליד 1988 ולחובתו עבר פלילי הכולל שלושה גזרי דין. גזר הדין הראשון הוא משנת 2004 של בית משפט לנוער ועניינו עבירות של חבלה כשעבריין מזוין, החזקת סכין למטרה לא כשרה, פציעה ותקיפת סתם. בגין תיק זה הנאשם נדון למאסר על תנאי, צו מבחן של שירות המבחן וכן התחייבות להימנע מעבירה. בית משפט הורה כי הנאשם יורשע בגין העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ובעוד לגבי העבירות של החזקת סכין ותקיפה סתם הוא לא יורשע ויוטל עליו צו פיקוח ופיצוי למתלונן. גזר הדין השני גם הוא משנת 2004, של בית המשפט המחוזי בתל אביב ועניינו עבירות של חבלה ע"י שניים או יותר, חבלה חמורה, גניבה והפרת הוראה חוקית ונדון לשירות לתועלת הציבור למשך 100 שעות, צו מבחן, התחייבות להימנע מעבירה וכן מעון נעול לתקופה של 20 חודשים. גזר הדין השלישי הוא של בית הדין הצבאי המחוזי משנת 2010 ועניינו עבירות גניבה והחזקת נכס החשוד כגנוב והוטלו עליו מאסר על תנאי וקנס.
3. ב"כ המאשימה טענה כי העבירה של החזקת סכין יש בה כדי לפגוע בשלום הציבור וכי הענישה הראויה בעבירות אלה היא מאסר מאחורי סורג ובריח. ב"כ הנאשם טען כי עברו הפלילי של הנאשם בעבירות האלימות הינו מלפני למעלה מ-8 שנים וכן הפנה לנסיבותיו האישיות ואשר לפיהן אביו נמצא בהליכי שיקום לאחר אשפוז בבית חולים, אימו הפסיקה את עבודתה ועול פרנסת המשפחה רובץ על כתפיו. ב"כ הנאשם טען כי העונש הראוי בנסיבות העניין הוא עונש הצופה את פני העתיד.
4. בתום שמיעת הטיעונים לעונש ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סברתי כי בטרם מתן גזר הדין מן הראוי לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות שירות שבה תיבחן השאלה האם הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות. מחוות הדעת שהתקבלה עולה כי הנאשם אכן נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות.
הנזק שנגרם מביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה
5. בית משפט העליון עמד לא אחת על הצורך להוקיע את השימוש הנרחב בסכינים ועל החומרה הגלומה במה שכונה "תת - תרבות הסכין" (ראו למשל ע"פ 848/12
חלפאללה נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.12.12 ע"י כבוד השופט פוגלמן). הצורך למגר את תופעת החזקת הסכינים למטרות בלתי כשרות נובע מהנזק שצפוי להיגרם לחברה מביצוע העבירה לרבות הפוטנציאל לפגיעה בגופו של אדם (ראו סעיפים 40ט(3) ו-(4) לחוק העונשין).
מתחם העונש ההולם בעבירה של החזקת סכין
6. על מנת ללמוד על מתחם העונש ההולם אשר יאזן בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ראו סעיף 40ב לחוק העונשין תשל"ז -1977 בעניין העיקרון המנחה בענישה), נבחן את פסיקתו של בית משפט העליון בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה. נביא תחילה דוגמאות של מקרים שבהם הושת על מבצעי העבירה עונש של מאסר בפועל :
א. רע"פ 2932/08
מרגאן נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.6.08 ע"י כבוד השופט ג'ובראן. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בעכו בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, בכך שהחזיק סכין בכיכר בית העלמין בכרמיאל. נתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן ואשר התרשם כי הנאשם הינו נעדר עבר פלילי ומקבל אחריות על מעשיו ואף הביע חרטה. שירות המבחן המליץ להסתפק במאסר מותנה ולשיטתו די בכך כדי להוות עבור הנאשם עונש מרתיע דיו על מנת שימנע מלחזור על ביצוע העבירה. למרות כל האמור, בית המשפט השלום השית על המבקש
חודשיים מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה והערעור נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה גם כן.
ב. רע"פ 5127/09
יפקח נ'
מדינת ישראל [פורסם באתר בתי המשפט] ניתן ביום 19.7.09 ע"י כבוד השופט לוי. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בחיפה בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי עובדות כתב האישום שבו הורשע המבקש, התגלע ויכוח בינו, בעת שהיה בגילופין, לבין אחר. באותה שעה המבקש החזיק בסכין שאורך להבה כ-23 ס"מ, ומשהבחינו בו מאבטחים ושוטרים, נמלט תוך שהוא אינו מרפה מהסכין. המבקש נדון
לחמישה חודשי מאסר בפועל וכן לעשרה חודשי מאסר על תנאי. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש, נדחתה גם כן.
7. למען השלמת התמונה נביא גם את פסיקתו של בית המשפט העליון שבה לא הושת עונש של מאסר בפועל :
א. רע"פ 3446/10
סאלח עבד אל חלים נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.4.11 ע"י כבוד השופטים לוי, ג'ובראן והנדל. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בחיפה בעבירה של החזקת אגרופן ברכבו שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. בית משפט השלום החליט
שלא להרשיע את המבקש וחייבו לבצע
שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, וכן הועמד בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה וחויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל והמבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו. הדיון הוחזר לבית המשפט השלום לצורך קיום ההליכים לעניין העונש והמבקש נדון לחודשיים מאסר על תנאי ושאר רכיבי הענישה בדמות שירות לתועלת הציבור, פיקוח שירות המבחן וחתימה על התחייבות נותרו על כנם. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בטענה שהינו אדם צעיר עם מסלול חיים נורמטיביים והרשעה עלולה לפגוע בעתידו. מדובר בצעיר שהשתלב במסלול לימודים טכנולוגיים, בראשית דרכו בחיים. בית משפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את פסק הדין המקורי של בית משפט השלום על כנו.
ב. רע"פ 2968/12
אלזיד נ'
מדינת ישראל [פורסם באתר בתי המשפט] ניתן ביום 6.5.12 ע"י כבוד שופטת נאור (כתוארה דאז). המבקש הורשע בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בכך שהחזיק סכין במגן השמש ברכב בו נהג. המבקש היה אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי קודם ואשר הועסק בעבודה סדירה לאורך השנים ודאג לפרנסת משפחתו. שירות המבחן לא התרשם מדפוסי התנהגות אלימים אצל המבקש ואשר היה בשלבים מתקדמים של הסמכה כמנהל מקצועי בתחום החשמל והדיאגנוסטיקה. שירות המבחן המליץ על אי הרשעתו לצד הטלת עונש חינוכי שירוצה במסגרת של שירות לתועלת הציבור. בית משפט השלום קבע
שאין מקום להימנע מהרשעתו של המבקש וזאת נוכח הסיכון החמור שמשתקף בעבירה שאותה ביצע וקבע כי עונשו של המבקש, בצירוף ההרשעה,
יהיה 160 שעות לתועלת הציבור. על גזר הדין הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי, הן על ידי המבקש והן על ידי המדינה. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי המדינה משכה את הערעור וזאת לאחר שהתברר שהמבקש כבר ביצע את מרבית שעות השירות שהוטלו עליו. המבקש טען כי יש לבטל את הרשעתו בשל הנזק החמור שהיא עלולה לגרום לו נוכח האפשרות שהרשעה עלולה להוביל לאיבוד מקום עבודתו. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.
ג. רע"פ 4200/12
אבו זניד נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.6.12 ע"י כבוד המשנה לנשיא השופטת נאור. המבקש הורשע בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בכך שהחזיק סכין בחגורתו. שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המבקש ובו המליץ להימנע מהרשעתו, וזאת כאשר מדובר באדם ללא רקע פלילי קודם. בית משפט השלום אימץ את המלצת שירות המבחן והחליט להימנע מהרשעתו. על גזר הדין של בית המשפט השלום הוגש ערעור על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורה של המדינה
והרשיע את המבקש בעבירת נשיאת סכין. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ואשר נדחתה. המבקש טען כי קיימת "מדיניות ענישה מכאנית", כלשונו, בכל הנוגע לעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה וכי הפרקליטות אימצה מדיניות לפיה במקרים בהם מסתיימים תיקים העוסקים בעבירות החזקת סכין או אגרופן ללא הרשעה, מוגש "ערעור אוטומטי" מבלי להתחשב בנסיבות הספציפיות המתקיימות בכל מקרה ומקרה. לטענת בא כוח המבקש, גם מותב השופטים שדן בעניינו של המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים, פיתח מדיניות ענישה קשיחה שכזו, ומקבל את כל הערעורים האמורים. בית משפט העליון דחה את הטענות הנ"ל וקבע כדלקמן:
"בא כוח המבקש הפליג בטיעוניו, והעלה מן הגורן ומן היקב אסמכתאות וציטוטים התומכים, לדעתו, בקבלת בקשת רשות הערעור. דא עקא, לא מצאתי ממש בטיעוניו של בא כוח המבקש. באשר לטענתו המרכזית, שעניינה במדיניות "ענישה מכאנית" שהופעלה, כביכול, בעניינו, אומר בקצרה: מקובלים עליי דברי המשיבה כי אין בעצם התווית מדיניות ערעורים פסול בפני עצמו, זאת כל עוד בעצם המדיניות אין כדי לשלול הפעלת שיקול דעת פרטני בכל מקרה ומקרה.
הוא הדין גם ביחס למדיניות הענישה. בתי המשפט יכולים בהחלט לקבוע כי יש להחמיר, או להקל, בעבירות מסוג מסוים, וכמובן שמורה להם האפשרות לסטות ממדיניות זו, במקרים בהם הנסיבות מצדיקות זאת". (פסקה 11 לפסק הדין).
(ההדגשה לא במקור).
הדברים הנ"ל תואמים גם את האמור בסעיפים 40ג(ב), 40ד ו-40ה לחוק העונשין לפיהם בית המשפט רשאי לסטות במקרים המתאימים ממתחם העונש ההולם, בין לקולא מטעמי שיקום, בין לחומרה מטעמי הגנה על שלום הציבור.
ד. רע"פ 1490/12
אבו גוש נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.7.12 ע"י כבוד השופט ג'ובראן. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום המבקש נתפס כאשר הוא מחזיק באגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים וזאת "לצורך הגנה". בית משפט השלום בירושלים החליט שלא להרשיע את המבקש והטיל עליו
180 שעות של"צ בהתאם להמלצת שירות המבחן ובפיקוחו. בית משפט השלום התייחס לכך כי למבקש אין עבר פלילי, מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד בבית מלון בים המלח ומעסיקיו מרוצים מתפקודו. על גזר הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על ידי המדינה. הערעור התקבל
והמבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אך בית משפט המחוזי לא הטיל עליו עונש נוסף מעבר לשעות השל"צ שהוטלו עליו על ידי בית משפט השלום. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.
ה. רע"פ 2609/12
עובדיה חלבי נ'
מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 19.8.12 ע"י כבוד השופט רובינשטיין. המבקש הודה בביצוען של שתי עבירות של החזקת סכין ובעבירה של שימוש בסם מסוכן, ואולם בשל נסיבותיו האישיות ובהתאם להמלצת שירות המבחן החליט בית משפט השלום שלא להרשיעו והשית עליו שירות לתועלת הציבור. על גזר הדין הוגש ערעור מטעם המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואשר קיבל את הערעור,
הרשיע את המבקש והשית עליו עונש של
מאסר על תנאי בנוסף לשירות לתועלת הציבור שניתן על ידי בית משפט השלום. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. בית המשפט העליון חזר על הדברים שצוטטו לעיל מתוך פסק דין
אבו זניד והוסיף את הדברים הבאים: