גזר דין בתיק ת"פ 1453-08

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של שימוש במסמך מזויף. כפי שנקבע בהכרעת הדין מיום 14.4.11, הנאשם עשה ביום 6.9.06 שימוש במסמך מזויף, בכך שנתן לאחיו לנהוג ברכבו כאשר ברכב תעודת ביטוח חובה מזויפת.
2. המאשימה הדגישה כי התסקיר מלמד על קושי בקבלת אחריות למעשים, היא ציינה כי הנאשם לא הודה אלא ניהל הוכחות, הציגה פסיקה לפיה במקרים דומים נגזרו עונשי מאסר בפועל וביקשה לגזור על הנאשם עונשים של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.
3. הסנגור ביקש לאמץ את המלצות התסקיר, לבטל את ההרשעה ולהסתפק בענישה של של"צ. הסנגור ציין כי הקושי בלקיחת אחריות הינו לנוכח העובדה שהנאשם לא ידע כי התעודה מזויפת, משום שמדובר רק "בעצימת עיניים". התסקיר מדגיש כי אין סיכוי לחזרה על התנהגות עבריינית ועצם ההליך המשפטי מהווה אלמנט מרתיע. הנאשם למד לשם קבלת רישיון נהג ציבורי ועקב פתיחת ההליכים הוקפאה קבלת הרישיון, כך שאם יורשע הדבר יפגע בו מבחינה תעסוקתית ולא יוכל לשמש כנהג ציבורי.
4. תסקיר שירות המבחן מיום 27.9.11 מציין כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי, אשר למד במדעי הרוח במכללת ספיר ועובד כמאבטח בחברת "רשף ביטחון". שירות המבחן מציין כי קיים פער בין יכולותיו האקדמאיות לבין עמדתו המטשטשת את ביצוע העבירה.        
   תסקיר משלים מיום 26.3.12 מציין כי הנאשם עדיין מתקשה לקחת אחריות מלאה לעבירה, עם זאת התרשם שירות המבחן כי הוא מסוגל להתחשב באחרים ולעמוד בכללים. התסקיר התרשם שהנאשם מנהל את חייו באופן נורמטיבי ועצם מעורבותו בהליך המשפטי מהווה עבורו מסר מציב גבולות, ולכן ממליץ התסקיר לבטל את הרשעתו ולגזור עליו של"צ בהיקף של 200 שעות.
5. סוגיית ההרשעה - ההלכה קבעה כי כאשר נקבע כי נאשם בגיר ביצע עבירה, בדרך כלל יש להרשיעו. העדר הרשעה הוא חריג קיצוני ויוצא דופן. הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997)).
6. ההלכה הפסוקה בנוגע לעבירות דומות, קבעה כי בדרך כלל ראוי להרשיע נאשמים העוברים עבירות מעין אלו, למרות שמדובר בנאשמים נורמטיביים:

                                 א.            בע"פ (מח' חיפה) 2794/07 סלים נ' מד"י, אישר בית המשפט המחוזי הרשעה של נאשם, אשר ניסה לקבל דבר במרמה, בכך שטען שנפגע בתאונת דרכים. חרף נסיבות אישיות ובריאותיות קשות, ופגיעה משמעותית בעיסוק כעורך דין, הורה בית המשפט כי ראוי להותיר את ההרשעה על כנה.        
באותה פרשה קבע בית המשפט, כי הן לשכת עורכי הדין והן לשכת רואי החשבון, מביאות את ההרשעה במכלול שיקוליהן, ואין החלטה על הרשעה פוסלת אוטומטית את הנאשם מבחינה מקצועית. מכל מקום, נקבע כי האינטרס הציבורי מצדיק כי לא תהיה הימנעות מהרשעה בעבירות מעין אלה.      

                                  ב.            בע"פ (מח' ב"ש) 7147/05 מד"י נ' זיס ואח', מדובר היה בעבירות של סיוע לזיוף שטר כסף, ובית המשפט המחוזי קבל את ערעור המדינה, והרשיע את הנאשמים, למרות שאחד מהם היה רופא, כאשר הוצגו ראיות כי עבודתו בשירות המדינה תופסק אם יורשע.

                                  ג.             ברע"פ 34/09 בדארנה נ' מד"י, מדובר היה במנהל מכללה שזייף מסמכים כדי לסייע לאחרים להתקבל לקורס בוחני נהיגה. חרף זמן רב, 13 שנים מאז ביצוע העבירות, הורה בית המשפט העליון: "... המבקש אמנם חושש לפגיעה במקור פרנסתו, באשר תוצאתה של ההרשעה תהא שלילת תעודותיו המקצועיות. ברם, תוצאה זו כמו מתבקשת מאליה נוכח טיבן של העבירות בהן הורשע, שהרי בעת שביצע את מעשיו היה על המבקש ליתן דעתו לכך כי הוא, במו ידיו, כורת את הענף שעליו פרנסתו..." (רע"פ 34/09 נזיה בדארנה נ' מדינת ישראל, (2009)).

                                  ד.            ברע"פ 9853/04 זועבי נ' מד"י, מדובר היה במי שנפגע וניסה לקבל במרמה כספי ביטוח בטענה כי מדובר בתאונת דרכים, וההרשעה אושרה חרף עבודתו כמחנך.

                                 ה.            בע"פ (מח' חיפה) 250/08 דוידי ואח' נ' מד"י (2008), מדובר היה בעבירה של ידיעות כוזבות בלבד. הרכב בית המשפט המחוזי לא מצא עילה לבטול ההרשעה, הגם שקבע כי אין מדובר בנסיון להונאה או מרמה. נקבע כי העובדה שמדובר בעבירה אשר מצביעה על כוונה לפגוע במערכת אכיפת החוק, מעצם היותה של העבירה מסירה של ידיעה כוזבת לרשות שלטונית האמורה לחקור את אותה ידיעה, מחייבת הרשעה. העובדה שהרשעה מפריעה בדרך זו או אחרת לעתידו של אדם אינה מהווה עילה שלא להרשיעו.

                                  ו.             ברע"פ 5522/09 לשצינצקי נ' מדינת ישראל (2009), נדחתה הבקשה להימנע מהרשעה ואושר עונש של מאסר על תנאי וקנס, בגין זיוף גיליון ציונים במטרה להתקבל לתואר שני.

                                  ז.             ברע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל (2003), מדובר היה בזיוף של צ'ק בית המשפט העליון דחה את הבקשה להימנע מהרשעה ואישר ענישה של של"צ בלבד.

                                 ח.            בעניין של מרמה כלפי המוסד לביטוח לאומי, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כי מדובר בעבירה שקורבנה הוא הציבור כולו, והיא משתייכת לאותן עבירות שראוי להטביע על מצחן "חותם פליליות" על ידי הרשעת הנאשם. האינטרס הציבורי בהרתעה מפני ביצוען של עבירות מסוג זה נובע מעצם חומרתן, שכן יש בעבירות מן הסוג הזה משום פגיעה קשה באמון אותו מבקשת המדינה לתת באזרחיה (ע"פ (תל-אביב-יפו) 70487/04 טולדנו ואח' נ' מדינת ישראל, (2007)).

                                 ט.            מנגד - בית משפט השלום בנצרת נמנע מהרשעת קבלן שזייף מסמך למכרז, משום שהרשעתו עלולה היתה להביא לשלילת רשיונו כקבלן (ת"פ (נצרת) 798-06-08, מדינת ישראל נ' נפתלי כהן, 2011)).
בת"פ (שלום ב"ש) 1398/07 מדינת ישראל נ' תורג'מן (2009), נמנע בית המשפט מהרשעת נאשמים בעבירות של ידיעות כוזבות ושל ניסיון לקבל דבר במרמה.
בת"פ (שלום ב"ש) 3569/08 מדינת ישראל נ' נקאש (2010), נקבע פסק דין של של"צ ללא הרשעה, לנאשמת שמסרה ידיעה כוזבת לפיה רכבה נגנב והגישה תביעה לחברת הביטוח.