1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן (שבהן הודה הנאשם), בתאריך 28.10.10, בשעות הערב, בילו רומן פריידלין (להלן: "
המתלונן"), אלכסיי פונומרצוק, סרגיי בוצרניקוב, ולדימיר איוונוב והנאשם, ליד קיוסק "שי לי" ברחוב גאון הירדן בקרית גת, ושתו משקאות משכרים. בשלב כלשהו, התפתח ויכוח קולני בין הנאשם לבין המתלונן, שבמהלכו היכה המתלונן את הנאשם באגרופים. הנאשם עזב את המקום לפרק זמן קצר וחזר, בסמוך לפני השעה 22:14, כשהוא נושא בידו סכין. הנאשם ניגש אל המתלונן ודקר אותו, באמצעות הסכין, בבטנו. הדקירה חדרה לחלל הבטן וחוררה את המעי הדק של המתלונן. מיד לאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום. המתלונן פונה לבית החולים בעזרת אמבולנס, אושפז ונותח ובמהלך הניתוח נתפר המעי שלו.
3. לבקשת ב"כ הנאשם, הופנה עניינו של הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן.
בתסקיר צוין, בין היתר, כי הנאשם הינו רווק, בן 25, אשר בטרם מעצרו עבד בעבודות מזדמנות. הוריו גרושים ועקב הגירושין החל הנאשם לצרוך סמים, עוד כשהיה כבן 16, לדבריו על מנת להקל על מצוקותיו. במשך השנים שימושו בסמים היה לסירוגין ולא שימוש קבוע. כמו כן מסר הנאשם, כי הוא שותה אלכוהול מידי פעם, באירועים חברתיים. עם זאת, לדברי הנאשם, מזה כשנתיים וחצי שאינו צורך סמים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו אדם אשר במאפייני התנהגותו קיימים חלקים לא בשלים, הבאים לידי ביטוי בקושי בתפקוד יציב במישורי חייו השונים וכן קושי במתן אמון בגורמים חיצוניים. שירות המבחן מעריך כי על רקע רגישות גבוהה למצבי פגיעות וכאלה שנתפסים אצלו כמייצגים חולשה, הוא חווה תחושות איום וצורך להגן על עצמו באמצעים שונים, בכללם חשדנות ואף תוקפנות. הנאשם מתייחס לאירוע נשוא כתב האישום כחריג בחייו, שאינו מייצג את תפקודו בדרך כלל. לשירות המבחן נראה כי הנאשם מתקשה לבחון אפשרות של שינוי במאפייניו ועל כן הוא יתקשה להיעזר בשלב זה של חייו בתהליך טיפולי. לאור האמור המליץ שירות המבחן כי יוטל על הנאשם עונש מוחשי אשר יחדד את משמעות מעשיו.
4. מטעם המאשימה הוגש הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל שתי הרשעות בבית דין צבאי, האחת בגין העדר מן השירות שלא ברשות והאחרת בגין שימוש בסמים/החזקת סמים לצריכה עצמית, שעליהן נדון ל-60 ימי מאסר בפועל ול-40 ימי מאסר בפועל (בהתאמה), וכן הרשעה בבית משפט השלום בקרית גת בעבירת סמים דומה, שבגינה נדון למאסר מותנה.
מטעם ההגנה הוגש מכתב של אחראית משמרת במקום עבודתו הקודם של הנאשם, שם עבד במשך כ-6 חודשים בתור עובד כללי, וזאת באופן אחראי, תוך שהראה נכונות לעבוד בכל עבודה, ללא כל בעיה שהיא מצידו.
5. ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל למשך מספר שנים משמעותי, לצד מאסר מותנה ארוך ומשמעותי. ב"כ המאשימה ביקשה להדגיש, בין היתר, שהדקירות הפכו לעבירה נפוצה, וכן שאין כל הלימה בין אגרוף לסכין, כפי שהתוצאה במקרה זה מעידה. כמו כן הודגש, כי הנאשם לא ביצע את העבירה בלהט הקטטה, אלא הלך למקום אחר להשיג את הסכין וחזר על מנת לדקור את המתלונן. לאור הרישום הפלילי של הנאשם ושיקולי ההרתעה וכן לאור תופעת הסכינאות שהיא מכת מדינה, עתרה ב"כ המאשימה לדחות את שיקולי הנסיבות האישיות של הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל כנזכר לעיל, תוך הצגת פסיקה שבה הוטלו עונשי מאסר בפועל הנעים בין 40 חודשים לבין 6 שנים (ת"פ 21889-09-10
מ"י נ'
חיימוב (ניתן ביום 24.1.11); ע"פ 860/09
אבו שנדי נ'
מ"י (ניתן ביום 12.5.10); ת"פ 8226/06
מ"י נ' כארדי (ניתן ביום 3.1.07)).
6. מנגד, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, מיום 31.10.10 ועד היום, כמאסר בפועל, ולחלופין, להשית על הנאשם מאסר בפועל קצר ככל האפשר, לצד מאסר מותנה. ב"כ הנאשם ביקש להדגיש, בין השאר, כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית; כי הנאשם הינו צעיר בן 24 בלבד, אשר הודה וחסך זמן שיפוטי יקר; כי הנאשם הגיב למכות ולעלבון שספג מהמתלונן, תגובה שהיא אנושית לטעמו של הסנגור, הגם שאינה מוצדקת. לטענת הסנגור, הנאשם כשל בבחירת האופציות לתגובה על המכות שספג מהמתלונן. ב"כ הנאשם הדגיש, כי הנאשם הינו קטן גוף, רזה וחלש, וכי הוא חש השפלה רבה כתוצאה מהמכות ומהעלבון של המתלונן כלפיו. כן הדגיש הסנגור, כי המתלונן עצמו כלל לא הועמד לדין. כמו כן, הזכיר ב"כ הנאשם כי הוגש מכתב חיובי ממעבידו הקודם של הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן וציין כי הנאשם הביע חרטה אמיתית ונטל אחריות על מעשיו. ב"כ הנאשם הציג בפני בית המשפט גזר דין בת"פ (מחוזי נצרת) 76/08
מ"י נ'
ברזינסקי (ניתן ביום 14.5.09), שבו הוטלו 6 חודשי עבודות שירות בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
7. הנאשם ציין כי הוא מעוניין לפתוח דף חדש לאחר סיום מאסרו והביע צער על אשר עשה.
8. הנאשם נכשל בעבירה חמורה ומסוכנת, שלצערנו הפכה להיות נפוצה, של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, על ידי דקירת המתלונן בסכין.
חרף העובדה לפיה הנאשם הוכה על ידי המתלונן עובר לדקירתו של האחרון על ידי הנאשם - אין לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי מדובר בתגובה אנושית, כביכול.
נוכח התרחבות תופעת האלימות בכלל, וריבויין של עבירות האלימות המבוצעות תוך שימוש בנשק קר בפרט, מוטלת חובה על בתי המשפט לתרום את תרומתם להילחם בתת-תרבות הסכין וזאת על ידי הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה. בעבירות אלה יש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי ולשיקולי הגמול וההרתעה (ראו והשוו: ע"פ 7924/05
אבו דעוף נ'
מ"י, תק-על 2007(1) 590, בפסקה י.; ע"פ 9184/06
מ"י נ'
כהן, בפסקה 17 לחוות דעתה של כב' השופטת א' חיות (פורסם בנבו, ניתן ביום 19.9.07); ע"פ 1552/08 הנ"ל בעניין
פרטוש, בעיקר בפסקה 21).
במקרה דנא, למתלונן נגרמה חבלה חמורה והתוצאה הייתה עלולה להיות חמורה אף יותר.
מן הצד האחד, שקלתי אפוא את חומרת העבירה, את עברו הפלילי של הנאשם ואת שיקולי הגמול וההרתעה.
עם זאת, מן הצד האחר, שקלתי לקולא את הודאת הנאשם, את גילו הצעיר, את נסיבותיו המשפחתיות וכן את הנסיבות המיוחדות של המקרה, לרבות המכות שספג הנאשם מהמתלונן עובר לביצוע העבירה וכן את העובדה שהמתלונן לא הועמד לדין כלל.
כמו כן, נתתי דעתי לאמור בתסקיר שירות המבחן, ובאתי למסקנה כי באיזון בין מכלול הנסיבות והשיקולים לקולא ולחומרה יש להטיל על הנאשם עונש מאסר מוחשי ומרתיע, אך זאת מבלי למצות עמו את הדין.
כאמור, ב"כ הצדדים הציגו לפני בית המשפט פסיקה מגוונת לעניין רמת הענישה הראויה.
לאחר שבחנתי את הפסיקה שאליה הפנו ב"כ הצדדים, נוכחתי כי המקרה דנא חמור בנסיבותיו מהמקרה שעליו ביקש ב"כ הנאשם להסתמך, אך פחות חמור מהמקרים שעליהם הסתמכה ב"כ המאשימה. המקרה דנא פחות חמור במידת מה גם מהמקרים נשוא ע"פ 3220/09
אחמד מוחמד נ'
מ"י (ניתן ביום 11.10.09); וע"פ 4267/09
עזאזמי נ'
מ"י (ניתן ביום 9.11.09) - שבהם אושרו עונשים של 24 חודשי מאסר בפועל; וכן מהמקרה נשוא ע"פ 3247/09
מ"י נ'
אלעביד (ניתן ביום 10.6.09), שבו הועמד עונש המאסר בפועל על 18 חודשים, בגין עבירה של חבלה חמורה.
למעשה, נסיבות העבירה במקרה שבפניי דומות במידה מסוימת לנסיבות נשוא ת.פ. (מחוזי ב"ש) 8049/04
מ"י נ'
קקיאשוילי (ניתן ביום 9.2.05), שבו הושתו 10 חודשי מאסר בפועל, בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - דקירה בסכין של המתלונן לאחר הכאת הנאשם על ידי המתלונן; אלא ששם, שלא כבמקרה דנא, דובר בנאשם כבן 42 ללא כל עבר פלילי ובנסיבות משפחתיות מיוחדות.