1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בהשמטה במזיד בכוונה להתחמק ממס מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה, כל הכנסה שיש לכלול בה בדו"ח, 4 עבירות לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס כנסה התשכ"א- 1961
(להלן:"הפקודה"), בהכנה או קיום של פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות אחרות כוזבות במזיד בכוונה להתחמק ממס, 5 עבירות על סעיף 220 (4) לפקודה, 60 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1977
(להלן: "החוק") ובשימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס בנסיבות מחמירות, 5 עבירות על סעיף 220(5) לפקודה ו-60 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) ו- 117(ב2) ו-3 לחוק.
2. בשנים 2003-2007 ניהל הנאשם עסק להמרת מטבע, ניכיון שיקים וממכר סיגריות וכרטיסי חיוג, ברחוב שטמפפר 30 בפתח תקווה
(להלן: "העסק"). בכל אותה העת
לא ניהל הנאשם ספרים כדין, על מנת להתחמק מתשלום מס, הפיק חשבוניות מס
כוזבות אשר אינן מבטאות את הכנסותיו האמתיות ונמנע מרישום מכלול עסקאותיו ומהפקת חשבוניות בגינן, כמתחייב על פי החוק.
בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היו לנאשם הכנסות בסכום שאינו ידוע למאשימה במדויק, אך לא פחות מ- 21,383,800 ש"ח
. הנאשם לא דיווח על הכנסתו החייבת במס בסכום שאינו ידוע במדויק למאשימה ואשר הינו למצער 5% מהכנסותיו, קרי, בסכום של כ- 1,069,19 ש"ח ודיווח על הכנסה חייבת בסך של 102,800 ש"ח בלבד.לפיכך, העלים הנאשם מרשות המיסים בתקופה הרלבנטית, הכנסה חייבת בסך של למצער 800,000 ש"ח.
3. טרם הוחל בשמיעת הראיות, הודיעו הצדדים לבית המשפט על עריכת הסדר טיעון. על פיו חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. נתבקשה דחיית שמיעת הטיעונים לעונש, על מנת לאפשר לנאשם להשלים את חובותיו על פי הסדר הטיעון לאור שתי חלופותיו, בהתאם למצב הדברים שיהא במועד שמיעת הטיעונים לעונש.
4. בטיעוניה לעונש הגישה ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם ובהסתמך על פסיקה שהגישה עתרה לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, ברף הגבוה לו עותרת המאשימה ולהשית עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 10,000 ש"ח.
לדברי ב"כ המאשימה העונש המבוקש משקף נכונה את האיזון בין חומרת המעשים ונסיבותיו האישיות הנאשם.
לחומרה ציינה את השמטת ההכנסות בשיטתיות במשך 5 שנים בסך של 800,000 ש"ח ואת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מעין אלה אף לנוכח משך תקופת המאסר הנקובה בצידן, להשתת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח וקנסות גבוהים.
לקולא הדגישה ב"כ המאשימה את הודיית הנאשם, הסרת המחדל ונסיבותיו האישיות הקשות וטענה כי לאור כך הגבילה עצמה המאשימה בעתירתה להשתת 12 חודשי מאסר בפועל וקנס מקל.
5. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם, שהינו בעל עבר פלילי מכביד, ביקש לערוך שינוי של ממש בחייו, נטש את דרך הפשע ופתח קיוסק לממכר סיגריות. לאחר מכן התבקש לנכות שיקים ואולם התקשה להתנהל כיאות, לא ניהל ספרים ולא נרשם כעוסק ברשויות מע"מ.
הוסיף וציין ב"כ הנאשם כי מרשו שיתף פעולה עם רשויות המס, ערך מאמצים והסיר את המחדל וסגר את עסקו עוד בשנת 2007 וכיום מתקיים בצמצום מניהול אתר אינטרנט.
6. לדברי ב"כ הנאשם לאור סך כל האמור לעיל , נסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם ומצבו הבריאותי הרעוע אין מקום למצות עימו את הדין ועתר לבית המשפט להשית עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות וקנס בסך של 10,000 שישולם ב- 15 תשלומים.
7. הנאשם פירט את הרקע לביצוע העבירות, הביע חרטה על מעשיו והדגיש את המאמצים שהשקיע על מנת לשוב לדרך הישר. הוא עתר לבית המשפט שלא למצות עימו את הדין ולהימנע מלהשית עליו מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, על מנת שלא לגדוע את שיקומו.
דיון
8. ביצוע עבירות כלכליות תוך שליחת יד לקופה הציבורית נתפסים כבעלי חומרה יתירה. לנוכח כך הותוותה מדיניות ענישה עקבית ומחמירה בכלל רכיבי הענישה, כאשר מרכז הכובד הינו האינטרס הציבורי, הגובר על פני האינטרס הפרטי של נאשם זה או אחר.
בהקשר זה נקבע ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל:
"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה."
יפים לעניין זה גם דברי בית המשפט העליון ברע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל: