1. בהכרעת דין שניתנה ביום 2.1.07 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בניסיון לשוד, עבירה לפי ס' 402(ב) בצירוף ס' 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובתקיפה, עבירה לפי ס' 379 לחוק.
ביום 14.6.05 נדברו הנאשם ושותפו למעשה, כפיר ממן, לשדוד את המתלונן, קשיש בן 76, עת זה נראה נכנס לסניף בנק ברח' ש"י עגנון בירושלים. הנאשם נכנס אל תוך הבנק בעקבות המתלונן וצפה במעשיו. המתלונן יצא מן הבנק, לאחר שקיבל לידיו פנקסי צ'קים שהזמין מראש, ונכנס לרכבו. הנאשם ושותפו נכנסו למושב האחורי של רכב המתלונן, הודיעו למתלונן כי זהו שוד ודרשו "את כל מה שיש לו", תוך שהנאשם אוחז סכין בסמוך לגבו של המתלונן. המתלונן נמלט מן הרכב, ובעקבותיו נמלטו גם השניים מן המקום. עוד הורשע הנאשם בתקיפתו של ממן, בעת עימות שנערך בין השניים בתחנת המשטרה, ולאחר שממן טען כי ניסיון השוד בוצע על ידי השניים על פי תוכנית שרקם הנאשם.
2. הנאשם בן 28 ועברו הפלילי איננו מבוטל. בשנת 1998 הורשע בביצוע עבירה של שימוש ברכב ללא רשות ובעבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. בשנת 2002 הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סמים לצריכה עצמית, ועוד בשנה זו הורשע בעבירות איומים ותקיפה. בגין כל מעשיו אלה, זכה לעונשים מקלים ביותר. בשנת 2006 הורשע הנאשם באחזקת סם מסוג הירואין שלא לצריכה עצמית, בהצעת שוחד לשוטר, שיבוש מהלכי משפט, הספקת סם מסוג קנבוס לאחר, והחזקת רכוש גנוב. בגין כל אלה נדון, ביום 30.11.06, למאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, מתוכה נוכו תקופות מעצרו מיום 9.7.03 ועד 10.8.03, וכן מיום 7.12.05 ועד למועד מתן גזר הדין. כן נדון למאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה (ת"פ 1502/03 של בית משפט השלום באילת).
את ניסיון השוד ביצע הנאשם עת היה משוחרר בתנאי מעצר בית בעקבות מעצרו בת"פ 1502/03 הנ"ל.
3. המאשימה מבקשת מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. המאשימה מונה את הנסיבות לחומרה השוקלות בעניינו של הנאשם, ביניהן התכנון המוקדם, גילו של קורבן העבירה, והאיום בסכין. עוד היא מצביעה על התמכרותו של הנאשם לסמים, שהיא העומדת, ככל הנראה, ברקע העבירות אותן ביצע. עבירות אלה, כמו גם העדר כל טיפול בבעיית הסמים, מצביעים, לטענתה, על מסוכנותו ועל הצורך להרחיקו מן החברה. המאשימה סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בת"פ 1502/03.
עוד מבחינה המאשימה בטיעוניה בין עניינו של הנאשם ובין עניינו של שותפו לעבירה, כפיר ממן. ממן, שזוהי לו עבירתו הראשונה, הודה בביצוע העבירה כבר בעת חקירתו במשטרה, הודה גם בבית המשפט, ומאז הוא מצוי בהליך ממושך, וככל הנראה מוצלח, של גמילה מסמים, המצוי בעיצומו. עד היום טרם נגזר דינו.
ב"כ הנאשם סבור כי יש להטיל על הנאשם עונש אשר ירוצה בחופף לעונש שהוטל עליו בת"פ 1502/03. זהו הכלל שנקבע בס' 45 (ב) לחוק העונשין, ואף שמדובר במסכת עובדתית שונה, אין מדובר בעבירות כה חמורות המצדיקות חריגה מן הכלל וריצוי העונשים במצטבר. עוד הוא סבור כי על בית המשפט להתעלם מעברו הפלילי של הנאשם, הן מאחר שזה הובא בחשבון בעת גזירת דינו של הנאשם בתיק האמור, והן בשל סירובה של המאשימה לצרף את ת"פ 1502/03 (לאחר ניהול הוכחות ומתן הכרעת דין), לתיק זה. ב"כ הנאשם טוען עוד כי יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי שותפו של הנאשם לעבירה משוחרר.
הנאשם הביא לעדות מטעמו את העד תומר אגזדה, מתמחה במשפטים הלוקה בעיוורון. העד סיפר על היכרותו עם הנאשם, בתחילת לימודיו במכינה לעיוור בירושלים, עת התגוררו במעונות הסטודנטים, ועל נכונותו הרבה של הנאשם לסייע לו בקריאת חומר הלימודים, בבישול ועוד, מתוך רצון טוב וללא כל תמורה.
הנאשם הוסיף לטיעוני סניגורו וסיפר על לימודיו באוניברסיטת בן גוריון, על פרוייקט פר"ח אותו ריכז, ועל טעות שעשה ואשר בגינה נעצר בראשונה. הנאשם סיפר על סבלו במעצר, הביע צער על מעורבותו בעבירה, והביע את רצונו בהליך של גמילה ושיקום.
4. על המורכבות הרבה באישיותו של הנאשם עמד באריכות כב' השופט ש' שטיין בעת גזירת דינו של הנאשם בת"פ 1502/03 הנ"ל. בית המשפט עמד מחד על יכולתו האינטלקטואלית של הנאשם, יכולת הביטוי הגבוהה שלו, ונכונותו לסייע ולתרום מחד, ועל התנהגותו האימפולסיבית, נטייתו להתנהגות תוקפנית, היעדר התובנה למצבו, ואי נטילת אחריות לכישלונותיו, מאידך. שירות המבחן אשר בחן, במסגרת ההליכים הקודמים שנוהלו נגד הנאשם, את התאמתו להליך של גמילה בקהילה טיפולית, נמנע מטעמים אלה מהמלצה טיפולית בעניינו.
בענייננו, לא ניתן להעדיף את אינטרס שיקומו של הנאשם על פני שיקולי הענישה האחרים. ניסיון לשוד, במיוחד זה המבוצע בצוותא, מצריך תגובה עונשית מרתיעה ואפקטיבית. תגובה זו דרושה על מנת להגן על שלומם של קשישים דוגמת המתלונן, שהינם בדרך הטבע קורבנות קלים לעבירות מסוג זה, ועל שלום הציבור בכלל. אמנם הנאשם אדם צעיר, ויש באישיותו יסודות חיוביים, אולם למרבה הצער אין זו מעידתו הראשונה, והזדמנויות לשיקום ולעלייה על מסלול חיים חיובי כבר ניתנו לו בעבר ולא נוצלו. את ניסיון השוד ביצע שעה שהיה משוחרר בתנאי מעצר בית מלא בעקבות עבירות קודמות, ועוד בטרם נגזר דינו. גם עובדה זו איננה מאפשרת העדפת הסיכוי לשיקומו, שכרגע אף אינו נראה לעין, על פני אינטרס הציבור והצורך בהרתעתו.
יוסף כי עניינו של הנאשם איננו דומה כלל לעניינו של שותפו לעבירה, כפיר ממן. זה האחרון נעדר עבר פלילי, הודה בעבירה שביצע, ועושה כיום צעדים ממשיים בדרך לשיקומו. גם האיום בסכין על המתלונן נזקף לחובתו של הנאשם.
לאור שיקולים אלה הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 36 חודשים. מתקופת המאסר תנוכה תקופת מעצרו מיום 4.9.05 ועד ליום 7.12.05, תקופה בה היה עצור רק בגין ההליך דנן. שני שליש מתקופת המאסר הנותרת ירוצו במצטבר לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בת"פ 1502/03 של בית משפט השלום באילת, ושליש בחופף.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנה. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה לפי ס' 402 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, או כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות.
ג. הנאשם ישלם פיצוי למתלונן, אברהם חיים גת, בסך 2,000 ש"ח.
נוכח הרצון שהביע הנאשם בהליך של גמילה ושיקום, מומלץ כי שב"ס יבדוק התאמתו של הנאשם לתכנית גמילה במסגרת הכלא, ועל השתתפותו בה, ככל שימצא מתאים.
זכות ערעור לבית משפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום כ"א בטבת, תשס"ז (11 בינואר 2007) במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד לימור חלד-רון הנאשם ובא כוחו, עו"ד תומר אורינוב.
__________________