גזר דין בתיק ת"ד 5276-02-11

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בגרימת תאונת דרכים, זאת כאשר נהג בשכרות. על פי כתב האישום הנאשם נהג בכביש 90 מכיוון ים המלח לכיוון ירושלים. במהלך נסיעתו הוא נהג במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, עקף רכב אחר בדרך לא פנויה תוך חצית קו הפרדה רצוף, סטה מנתיב נסיעתו, איבד שליטה על רכבו והתנגש ברכב אחר שנסע בכיוון נסיעתו ובמקביל אליו.

באותן הנסיבות נהג הנאשם כאמור כשהוא שיכור ובבדיקה שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו הוא 191 מיליגרם ב-100 מיליליטר דם.

יצוין כי הנאשם הודה באחריות לתאונה אולם ניהל את ההוכחות רק ביחס לשכרות המיוחסת לו.

המאשימה ביקשה בטיעוניה לעונש לאור חומרת העבירות, נסיבות אירוע התאונה ורמת השכרות שנמדדה (פי 4 מהרמה המותרת), להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי, פסילה לצמיתות וקנס כספי מכביד.

ב"כ הנאשם ביקש שלא להטיל על הנאשם מאסר. לטענתו על אף שבעברו שתי עבירות דומות של נהיגה בשכרות, אולם עבירות אלו הן ישנות, האחת משנת 1996 והשניה משנת 2001 ומאז הנאשם תיקן את דרכיו, השתקם, התחתן והקים משפחה. על פי דברי הנאשם הוא עובד כנהג משאית ופרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה שלו. על כן ביקש הסניגור כי כל פסילה שתוטל על הנאשם תסווג על ידי כך שיוכל לנהוג ברכב עבודה. 

עמדת הפסיקה ביחס למי שנוהג בשכרות בכלל ולמי שהסיכון הטמון בנהיגתו בשכרות התממש על ידי גרימת תאונת דרכים, היא מאסר בפועל.  עניינו של הנאשם חמור יותר, מאחר ואין זו עבירת השכרות הראשונה בה הוא הורשע וכן כאשר רמת האלכוהול שנמדדה בדמו היתה גדולה ביותר מהכמות המותרת.

במקרה זה לא מצאתי נסיבות מיוחדות כדי לחרוג מעמדת הפסיקה ביחס לרכיב המאסר, שכן בתאונה זו נגרמו נזקים גופניים לנאשם עצמו וכן לנוסעים ברכב המעורב אשר נזקקו לטיפול רפואי, זאת בנוסף לנזקים לרכוש שנגרמו לשני הרכבים.

אין להתעלם מהעובדה שהנאשם, אשר בעברו עבירות פליליות חמורות, תיקן את דרכיו וכי עברו הפלילי הינו עבר רחוק.

אני מתרשם כי ההליך השיקומי אותו עבר הנאשם לטענתו הינו הליך ארוך ומייגע אשר תוצאתו הסופית היתה לטענתו גמילתו מסמים והתרחקותו מהדרך העבריינית. הנאשם התחתן לאחרונה והקים משפחה ואני לוקח את הנסיבות הנ"ל כנסיבות לקולא. בנוסף עברו מאז האירוע המיוחס לנאשם למעלה מ-3.5 שנים. על מנת למנוע חזרתו של הנאשם לדרך העבריינית אני קובע כי אין מניעה שרכיב המאסר שיוטל עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות.  יחד עם זאת לא מצאתי לסווג את הפסילה כבקשת הסניגור.

תוך איזון בין השמירה על האינטרס הציבורי מחד לעומת נסיבותיו לקולא של הנאשם, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.           לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים החל מיום 8/12/2013.

2.           לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 8/12/2013. 

3.         אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 60 ימים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. 

4.         אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 7 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 10 א' ו/או 67 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם  נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ו/או נהיגה בשכרות.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"ד, 20/10/2013 במעמד הנוכחים.