בתיק זה הורשע הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין מיום 17.9.13, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף, נהיגה בלא ביטוח, נהיגה בקלות ראש, אי שמירת מרחק, גרימת נזק ועזיבת מקום תאונה בלא הגשת עזרה ובלא מסירת פרטים.
המדובר באירוע מיום 8.3.13 בו נהג הנאשם ברכב למרות שרישיונו אינו תקף, ולמרות פסילה שהוטלה עליו כארבעה חודשים קודם לכן - לתקופה של שנה. הנאשם פגע ברכב אחר מאחור ועזב את המקום.
הנאשם נעצר ביום האירוע, מעצרו הוארך בידי כב' השופט בכר עד תום ההליכים, וערר שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה. מאחר שהנאשם כפר באשמה נשמעו ראיות הצדדים ובסופו של דבר השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות, כמפורט בהכרעת הדין שניתנה ביום 17.9.13.
המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם. ציינה כי לחובתו מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים וביקשה להפעילו תוך גזירת מאסר ממושך נוסף, וזאת לצד עונשים נוספים כמאסר מותנה נוסף, פסילה ממושכת, קנס והשבתת הרכב.
הסנגור ביקש להקל עם הנאשם. הוא הסביר את רקעו המשפחתי הקשה של הנאשם והעובדה שעזב את מקום התאונה לאחר התאונה מאחר שחשש מהעונש הצפוי לו. הסנגור ציין כי מדובר בתאונה קלה וכי במקום היה קהל רב שסייע למעורבות בתאונה. עוד הפנה הסנגור לחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינו של הנאשם ואשר לפיה הוא סובל מבעיות שונות.
כבר אמר בית המשפט העליון:
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11
אבו עמאר נ' מדינת ישראל.
ובמקום אחר נאמר:
"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04
מזרחי נ' מדינת ישראל.
ברע"פ 2221/11
שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רשיון הנהיגה כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.
ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה במתחם שבין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רישיון הנהיגה לתקופה משמעותית, וזאת בתלות בנסיבות המקרה. לעניין זה יש להבחין בין פסילה שהוטלה בהיעדר התייצבות הנאשם לפסילה שהוטלה בפניו, פסילה שלא הסתיימה עקב אי הגשת בקשה לחישוב ופסילה "טרייה" בה שב הנאשם לנהוג בתקופה בה מופקד רישיונו בבית המשפט, ובין מקרה בו מדובר בעבירה זו "בלבד" למקרה בו מצטרפת אליה עבירה נוספת.
עוד נקבע בפסיקה כי לצד עונש המאסר יש להטיל עונש של פסילה נוספת לתקופה משמעותית שבין שישה חודשים לחמש שנים, וזאת בתלות בחומרת המקרה, כאמור לעיל.
המקרה דנן הינו חמור. לא רק כי מדובר בפסילה ממושכת שהוטלה על הנאשם זמן לא רב לפני האירוע ובנוכחותו, ולא רק שהנאשם הרהיב עוז להתעלם מעונש הפסילה, בנוסף לעבירה זו נלוותה נהיגה שגרמה לתאונת דרכים, לאחריה עזב הנאשם את מקום התאונה מתוך ניסיון להתחמק מעונש.
יתרה מכך, מתברר כי אין זו העבירה הראשונה מסוג זה של הנאשם, ועונש הפסילה והמאסר המותנה הרלוונטיים נגזרו עליו בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה, כאשר לחובתו עוד עבירות קודמות של נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף. עוד אין להתעלם מהעובדה כי עובר לעבירה דנן ביצע הנאשם עבירות של נהיגה בלא רישיון תקף אשר התבררו בפניי במסגרת תיק 7060-09-12, אליו צורף האישום מתיק 4571-02-13. בעבירות אלה הורשע הנאשם על פי הודאתו, אולם עקב מעצרו בתיק דנן טרם נגזר דינו שם.
מנגד, יש במקרה דנן גם נסיבות לקולא. ראשית, צודק הסנגור שהתאונה עצמה הייתה קלה, מסוג התאונות בהן בדרך כלל מגיעים הצדדים להסדר שאינו כולל פסילת רישיון בפועל. הנאשם אמנם עזב את המקום בלא מסירת פרטים, אולם אין ספק כי במקום נכח קהל רב אשר סייע לנפגעות בתאונה. מכאן כי בהיבט זה מדובר במקרה שבגדר הרף הנמוך של החומרה.
נסיבות מקילות נוספות יש למצוא ברקעו של הנאשם אשר גדל במשפחה הסובלת מבעיות רפואיות ונפשיות רבות. הנאשם טען תחילה כי אינו כשיר לעמוד לדין, והופנה לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי. חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה כי הנאשם כשיר ואף אחראי למעשיו, אולם לצד זאת ציין הפסיכיאטר כי מדובר בבעל הפרעת אישיות הסובל מקשיי הסתגלות וחוסר יציבות ואף בעל אינטליגנציה גבולית ככל הנראה.
עוד יש להביא בחשבון כי מאז יום האירוע הנאשם עצור. המדובר בתקופה ממושכת בת כמעט שמונה חודשים בה שהה הנאשם בתנאים קשים מתנאי מאסר רגיל, ולא זכה לחופשות ולהקלות אחרות להן זכאי אסיר.
כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל סבורני כי יש מקום להטלת עונש חמור, אולם עונש זה צריך להיות מידתי לעבירות, ולהותיר לנאשם סיכוי לשיקום בהמשך הדרך. לפיכך סבורני כי יש מקום להטלת מאסר לתקופה קצרה בלבד מעבר למאסר המותנה, וזאת לצד פסילה לתקופה משמעותית, ועונשים מותנים. במישור הכלכלי לא מצאתי מקום להטלת קנס ואף לא להורות על חילוט הרכב, וזאת לאור המצב הכלכלי של הנאשם ומשפחתו והפגיעה המשמעותית שתיגרם להם לאור מעצרו ומאסרו.
אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירות ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן: