גזר דין בתיק ת"ד 1516-01-09

כללי

1.         הנאשם הורשע בעבירה  של גרימת מוות ברשלנות,  עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז 1977, בכך שביום 20.11.06 נהג  במשאיתו בכביש  70 ופגע ברכבו של מר גנאדי סבין ז"ל שעמד על השול הימני כשהוא בולט כמטר לנתיב נסיעת הנאשם, כתוצאה מהפגיעה נהרג המנוח. התאונה התרחשה בנתיב הימני, נתיב נסיעת הנאשם.

2.         בטרם טענו הצדדים לעונש הופנה הנאשם לשירות המבחן למבוגרים לקבלת תסקיר בעניינו.

טיעוני המאשימה לעונש

3.         מטעם המאשימה הוגשו טיעונים לעונש בכתב (ת/29) וגיליון הרשעות תעבורה ת/30.

המאשימה עתרה למאסר בפועל  מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, פסילה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס. הדגישה את אובדן חיי המנוח והצער שנגרם לאשתו שמאז התאונה מתקשה להירדם ונעזרת בתרופות. ציינה כי הנאשם אינו מקבל אחריות על אירוע התאונה. אשר לרשלנותו של הנאשם טענה כי מדובר ברשלנות גבוהה נוכח העובדה שנהג במשאית כבדה המחייבת משנה זהירות, לא הבחין ברכב המנוח שבלט לכביש וסומן במשולש אזהרה ואורות חירום, לא בלם במועד וגרם לתאונה ותוצאותיה. אשר לרשלנותו התורמת של המנוח טענה כי מדובר ברשלנות מזערית. הפנתה לעברו התעבורתי של הנאשם הכולל 62 הרשעות קודמות לרבות 6 עבירות שנעברו לאחר התאונה וטענה כי יש בדבר כדי ללמד על כך שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו.  הפנתה לפסיקות במקרים דומים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל שבין 20-15 חודשים וטענה כי אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר ממושך בפועל.

טיעוני ההגנה לעונש

4.         ב"כ הנאשם אף הוא הגיש טעונים בכתב (נ/10). הדגיש את רשלנותו התורמת של המנוח אשר העמיד את רכבו באופן שבלט כמטר לנתיב נסיעת המשאית. כן הפנה לעובדה שמשמאל לנתיב נסיעת המשאית נסע רכב פרטי שמנע מהנאשם לסטות שמאלה על מנת  להימנע מפגיעה ברכב המנוח.

הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בתסקיר שרות המבחן, לעובדה שהנאשם מפרנס עקרי למשפחתו ובהיעדרו יקרוס העסק המשפחתי. טען כי עברו התעבורתי כולל עבירות טכניות רבות, ללא תאונת דרכים וללא פסילות בפועל. הדגיש את חלוף הזמן מאז התאונה ואת עינוי הדין שנגרם לנאשם מאחר וכתב האישום הוגש רק בשנת 2009 למרות שהתאונה התרחשה בשנת 2006. 

לסיכום עתר לענישה צופה פני עתיד ופסילה בפועל. לחילופין ובמידה ויוטל מאסר בפועל עתר לריצויו בעבודות שרות.

5.         הנאשם עצמו העיד בבכי כי הוא כואב את האירוע הטראגי, מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים, מעולם לא הוטלה עליו פסילה, חי מרישיונו, מפרנס יחיד למשפחתו וביקש להקל בעונשו.

דיון

6.         מספר כללים מנחים נקבעו בפסיקה באשר לענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים:

האחד, העונש הראוי הוא מאסר בפועל ופסילה משמעותית מלנהוג, זאת לאור עקרון  קדושת החיים והחובה להגן על ציבור המשתמשים בדרך. השני,  נסיבותיו האישיות של הנאשם הספציפי . בהקשר זה הפסיקה הנחתה ליתן משקל נמוך יותר למרכיב זה בשל העובדה שתאונות דרכים נגרמות בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים והיסוד הנפשי נעדר כל כוונה פלילית. השלישי, מידת הרשלנות שהייתה בהתנהגות הנאשם במקרה הספציפי.  ראה ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מ. ישראל.

7.         הגם שאין מדדים בדוקים למידת ההרתעה שבענישה מחמירה, ככל שהדבר נוגע לאנשים נורמטיביים שבצעו עבירה שיסודה הנפשי הוא רשלנות, נקבעה הלכה ברורה לפיה הצורך להרתיע את ציבור הנהגים מחייב ענישה מחמירה הכוללת רכיב של מאסר בפועל- ראה רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (9.1.106 כב' השופט א' רובינשטיין). עם זאת, בית המשפט צריך להביא בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובמקרים בהם הנסיבות האישיות חריגות ומיוחדות, יכול שתתקיים הצדקה להימנע מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח - ראה ע"פ 1319/09 כהן משה נ' מדינת ישראל (בית משפט העליון - 13.5.09).

8.         עקרון "קדושת החיים" אינו זקוק לפרשנות והרחבה. אדם איבד את חייו - לשווא.

9.         רשלנותו של הנאשם התבטאה בכך שלא הבחין ברכבו של המנוח שעמד בשוליים ובלט כמטר לנתיב נסיעת המשאית ולא בלם את המשאית במועד, למרות שהיה לו  שדה ראיה פתוח למרחק של כ- 200 מ' בכיוון נסיעתו ולמרות שהוצב במקום משולש אזהרה ואורות החירום ברכב המנוח פעלו.

מדובר ברשלנות ממשית. עם זאת לא ניתן לומר כי מדובר ברשלנות ברף הגבוה כטענת המאשימה. יש לזכור כי הנאשם נסע במהירות המותרת, לא סטה ממסלול נסיעתו  והתאונה התרחשה בנתיב נסיעתו. בנוסף קיימת רשלנות תורמת מסוימת של המנוח אשר העמיד את רכבו באופן שבלט לנתיב נסיעת המשאית. כמו כן הנאשם לא יכול היה לסטות שמאלה על מנת למנוע את התאונה עקב  הימצאותו של רכב אחר בנתיב השמאלי.

10.        מתסקיר שרות המבחן עולה כי הנאשם הינו הבכור מבין 5 ילדים, סיים 12 שנות לימוד ועובד כנהג משאית בעסק המשפחתי לעבודות עפר. הנאשם מודה בהתרחשות התאונה ותוצאותיה אך שולל נהיגה בחוסר זהירות ואי האטה. בפני קצין המבחן חזר על גרסתו לפיה המנוח היה זה שהתפרץ לכביש בנסיעה מהשול הימני לנתיב נסיעתו, גרסה שנדחתה במסגרת הכרעת הדין. שרות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להתחבר לעבירות בהן הורשע,  מתקשה לקחת אחריות על אשמתו לתוצאות התאונה, אינו מגלה תובנה אמיתית לחומרת מעשיו ומטיל את האחריות לתאונה על המנוח. שרות המבחן התרשם כי הנאשם מצוי במצוקה מהאפשרות שיישלח למאסר בפועל ולדברי הנאשם הדבר עלול לגרום להתדרדרות רגשית ותפקודית במצבו. לאור כל האמור לעיל והעובדה שהנאשם לא הביע רצון לנזקקות טיפולית, שרות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית.