1. לאחר שמיעת פרשת ראיות ממושכת, זוכו כל הנאשמים מביצוע עבירת הרצח, שיוחסה להם, והנאשמים 1 ו-2 הורשעו בביצוע עבירות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 327 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין; גניבה - לפי סעיף 384 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין ו-מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 243 לחוק העונשין.
הנאשם מס' 3 זוכה, בנוסף לזיכויו מעבירת הרצח, גם מעבירה של שיבוש מהלכי משפט, והורשע בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין, בלבד.
2. נסיבות ביצוע העבירות פורטו באריכות בהכרעת הדין ודי אם נציין במסגרת זו, כי בסופו של יום נקבע, כי הנאשמים פגשו את איגור קרנט (להלן: "המנוח") בתאריך 7/8/03, לאחר חצות הליל, בבית קפה "בודפשט" שבמרכז המסחרי בערד, לשם הגיע המנוח לאחר יום עבודה במפעל בו עבד. המנוח היה שם תחילה לבדו ושתה שתיה חריפה. לאחר מכן הצטרף המנוח לאחרים ושתה בחברתם. הנאשמים 2 ו-3 הצטרפו אל החבורה הזו בסביבות השעה 02:30 ולאחר השעה 03:30 נותרו לבדם עם המנוח, כאשר שלושתם שותים שתיה חריפה במקום.
הנאשם מס' 1 הגיע לבית הקפה סמוך לשעה 05:00 והצטרף אל הנאשמים האחרים ואל המנוח, וכולם שתו יחדיו שתיה אלכוהולית.
בשלב מסוים גמלה בלב הנאשמים 1 ו-2 ההחלטה לגנוב את כספו ורכושו של המנוח, ולצורך כך שכנעו אותו להגיע לביתו של הנאשם מס' 1, שם המשיכו לשתות שתיה חריפה, כאשר הנאשמים 1 ו-2 גם ערבבו שני כדורי קלונקס בשתיה ששתה המנוח, כדי לשלול את כושר התנגדותו ולאפשר להם לגנוב את כספו.
לאחר שהמנוח נרדם, גנבו הנאשמים 1 ו-2 את רכושו (סכום כסף שהיה ברשותו, כרטיס אשראי, שרשרת זהב ומכשיר טלפון נייד), וביחד עם הנאשם מס' 3 גררו אותו לרכבו, שהובא על ידי הנאשם מס' 1 אל סמוך לביתו. הנאשמים "העמיסו" את המנוח על הרכב והרחיקו אותו מהמקום על ידי כך שהנאשם מס' 1, בעצה אחת עם הנאשם מס' 2, הסיע את הרכב למקום כלשהו בערד ושם השאיר את המנוח מוטל ברכבו, עד אשר נפח את נשמתו כתוצאה מהיפותרמיה.
יש לציין, כך קבענו, שהנאשם מס' 2 נתן לנאשם מס'1 שני כדורי קלונקס, במטרה שיוכנסו לשתייתו של המנוח, וזאת על מנת להביא אותו למצב בו ניתן יהיה לגנוב את רכושו. לאחר מכן, בסיועו של הנאשם מס' 3 הכניסו הנאשמים את המנוח לרכבו והרחיקו אותו ממקום ביצוע הגניבה, כדי להרחיק עצמם ממעורבות בגניבה. בסופו של דבר, כאמור, לא נעור המנוח ומת כתוצאה מהיפותרמיה בעקבות השארתו ברכב הסגור בחום של הקיץ בערד. בשל כל אלה נקבע, ברוב דעות, כי גם אם הנאשמים 1 ו-2 לא היו מודעים בפועל לאפשרות גרימת התוצאה האמורה, יש לומר, כי הכנסתם את המנוח לרכב, במצב בו היה, והשארתו שם, היה בכך משום הפרת חובת זהירות אשר היו חבים כלפיו, מהרגע בו נתנו לו את כדורי הקלנוקס במטרה להרדימו וגם לאחר מכן, כאשר נטלו אותו, שמו אותו ברכבו והשאירו אותו ברכב הסגור כמעט לגמרי בקיץ הלוהט של ערד. נקבע (וזאת ברוב דעות), כי גם אם לא הוכח שהנאשמים 1 ו-2 צפו בפועל את אפשרות מותו של המנוח כתוצאה ממעשיהם, הרי שהם היו צריכים לצפות את התוצאה, שבסופו של דבר ארעה, ולכן, הם הורשעו גם בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בנוסף לעבירות האחרות כפי שפורט לעיל.
לאחר הארועים הנ"ל, ניגשו שלושת הנאשמים לתחנת המשטרה בערד על מנת למסור ידיעה כוזבת, כאשר על פי ידיעה זו נשדדו הנאשמים 2 ו-3 על ידי בדואים והנאשם מס'1 הגיע והצילם. מטרתם של הנאשמים 1 ו-2 במסירת ההודעה הכוזבת, היתה לספק לעצמם אליבי לעבירות האחרות שביצעו, אך קבענו, כי לא הוכח, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם מס' 3 היה מעורב גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט, דהיינו, כי הגיש את תלונת השווא במטרה לשבש את מהלכי המשפט הקשורים בביצוע עבירת הגניבה, שבוצעה על ידי הנאשמים 1 ו-2 כאמור לעיל.
3. התובע המלומד, עו"ד אלטמן, סקר בפתח טיעוניו לעונש את התפתחות העבירה החמורה מבין העבירות בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2, היא העבירה של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה. בשל יחודה של עבירה זו והעובדה, כי אין פסיקה רבה המתייחסת אליה, נתייחס אף אנו בקצרה לעבירה זו.
סעיף 327 לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"
השולל מאדם או מנסה לשלול ממנו את כושר התנגדותו, באמצעים שיש בהם סכנה לחיי אדם או לבריאותו, או שיש בהם כדי לפגוע בפכחונו, בכוונה לבצע פשע או עוון או להקל על ביצועם או להקל על בריחתו של עבריין לאחר ביצועם או לאחר נסיון לבצעם, דינו - 20 שנה".
סעיף זה היה מחולק תחילה לשני סעיפים: סעיף 233 לפקודת החוק הפלילי ו-סעיף 324 לפקודה זו, כאשר סעיפים אלה הועתקו לאחר מכן לסעיפים 327 ו-328 לחוק העונשין. בתיקון שנעשה לחוק העונשין בשנת 1980 אוחדו שני הסעיפים האמורים, אשר דנו, האחד (327 בניסוחו הישן) - בשלילת כושר התנגדות של אדם באמצעי חניקה, והשני (328 בניסוחו הישן) - בשלילת כושר התנגדות על ידי מתן סם או כל דבר מהמם אחר, מאחר ושני הסעיפים דנו במעשה אחד, שנעשה באמצעים שונים, ולכן הוגדרה ההתנהגות אסורה לא בדרך של איסור האמצעי המצומצם של חניקה או מתן סמים, אלא בדרך של איסור שימוש בכל אמצעי שיש בו סכנה לחיי אדם או לבריאותו או לפגיעה בפכחונו כדי להשיג את המטרה האמורה בסעיפים (ר' דברי ההסבר להצעת החוק בה"ח 674, כט' חשון תשכ"ו, 24/11/65).
אין ספק, כי העבירה לפי סעיף 327 לחוק העונשין היא מן החמורות בספר החוקים, וכפי שקבע כב' השופט ריבלין בבש"פ 11783/05, מיום 29/12/05 (במסגרת בקשתו של הנאשם מס' 2 להשתחרר ממעצרו, לאחר מתן הכרעת הדין):
"
מי ששולל מאדם את כושר התנגדותו באמצעים שיש בהם סכנה לחיי האדם או לבריאותו בכוונה לבצע פשע או עוון, דינו מאסר 20 שנה. כך בשל עצם יצירת הסכנה. מקום בו התממשה הסכנה לחיי אדם, ונגרם בפועל מותו של אדם, נוטה החומרה אל הצד המירבי של הענישה יותר מאשר על הצד המקל".
גם בעניין ע"פ 311/03
רטיאני נ' מ"י (מיום 1/9/03) הדגיש ביהמ"ש העליון את "
החומרה המופלגת של המעשים" אשר המערערת הורשעה בהם באותו ענין, מעשים אשר כללו 4 פרשיות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה בניגוד לסעיף 327 לחוק העונשין (ור' התיחסות דומה של ביהמ"ש העליון בע"פ 8527/01
הלן ניקולאי נ' מ"י, מיום 21/3/02).
4. התובע המלומד, עמד בטיעוניו לעונש על החומרה הרבה, כאמור לעיל, שבמעשי הנאשמים 1 ו-2 וביקש להטיל עליהם עונש מאסר ממושך. לדבריו, המעשים במקרה שבפנינו הם במדרג הגבוה של העבירות שנעשות לפי סעיף 327 לחוק העונשין, בין השאר, ואולי אף בעיקר, נוכח העובדה, כי בסופו של דבר אף נגמרו המעשים במותו של המנוח. הפסיקה דנה עד כה, לדבריו, במקרים בהם המעשים נשוא סעיף 327 לחוק העונשין הסתיימו בביצוע עבירות רכוש בלבד, בלא פגיעה בנפש, ואילו במקרה שלנו יש לראות חומרה מיוחדת (כפי שגם ציין כב' השופט ריבלין בהחלטתו האמורה לעיל) בעובדה, שבסופם של מעשים מצא המנוח את מותו.
התובע הדגיש את העובדה, כי הנאשמים הינם נרקומנים, אשר היו מוכנים לעשות הכל כדי להשיג את הסם, עד כדי ביצוע המעשים החמורים נשוא כתב האישום. הם פגשו אדם חף מפשע, איש משפחה נורמטיבי, הישקו אותו במשקאות אלכוהוליים מעורבבים בקלונקס, גנבו את רכושו ובסוף השליכו אותו בתוך רכבו הסגור בערד. מעשים אלה הם אשר בסופו של דבר הובילו לכך שאותו אדם, נפח את נשמתו.
לפיכך, לדברי התובע המלומד, תוך התחשבות במכלול העבירות בהם הורשעו הנאשמים 1 ו-2, יש לתת משקל רב לאלמנט ההרתעה הן האישית והן הציבורית כמו גם לאלמנט הגמול וביקש, לכן, להטיל על הנאשמים הנ"ל עונש מאסר בפועל ארוך וממושך ומאסר על תנאי.
אשר לנאשם מס' 3, ביקש התובע להסתפק בתקופת מעצרו כתקופת מאסר, תוך שהוא מדגיש את העובדה שנוכח ההודעה הכוזבת שמסר החלה המשטרה לפעול כדי לאתר אותם שודדים שכביכול שדדו אותו ואת חבריו, ולפיכך במעשיו "טרטר" את רשויות אכיפת החוק. כמו כן ביקש להטיל על הנאשם מס' 3 עונש מאסר על תנאי.