הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות , בידוי ראיה וגניבה בידי מורשה.
בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה הנאשם אפוטרופוס ממונה על החסוי א.ט ומתוקף מעמדו היה אחראי על ניהול עסקיו, ביניהם דירה בקריית אונו.
כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 15.10.01, הנאשם הגיש באמצעות בא כוחו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לאישור מכר דירתו של החסוי, ובעקבות זאת הודיעה נציגת האפוטרופוס הכללי על כוונה להתערב בהליך ובהמשך, גם על סירובה למכירת הדירה.
בראותו כאמור, בניסיון לשנות את עמדת האפוטרופוס הכללי, זייף הנאשם מכתב מודפס הנחזה להיות מכתב מאת מנהלת ההוסטל בו שהה החסוי ובו נרשם, שהנאשם ממלא את תפקידו כאפוטרופוס על הצד הטוב ביותר ויש הצדקה כלכלית, לטובת החסוי, למכירת דירתו.
בהמשך לכך, לאחר שגם מכתב זה לא שינה את עמדת האפוטרופוס הכללי, זייף הנאשם מכתב נוסף הנחזה להיות מכתב מאת עו"ד איילת פוגל ממשרד האפוטרופוס הכללי, שבו נכתב בכזב שהאפוטרופוס הכללי חוזר בו כביכול מהתנגדותו למכר הדירה.
בא כוח הנאשם אליו מיען הנאשם את המכתב, סבר בתום לב שהמכתב הוא אותנטי והגישו לבית המשפט. בעקבותיו ניתנה על ידי בית המשפט החלטה ביום 13.1.2002 לאשר את מכירת הדירה.
לאחר אישור בית המשפט כאמור לעיל, הנאשם מכר את דירת החסוי במחיר של 145,000 דולר וגנב סכום זה לעצמו.
לנאשם הרשעות קודמות בגין שורה של עבירות מרמה אותן ביצע בין השנים 1982 עד 1987 ונדון לריצוי מאסר בפועל בן שנה. כן הורשע בשנת 2004 בגין תקיפת קטין (בנו), עבירה שביצע בשנת 2000.
אודות הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן ממנו עולה, כי מדובר בגבר יליד 1956, אב לארבעה ילדים שחי בנפרד מאשתו מזה מספר חודשים. הנאשם אינו עובד מזה 3 שנים עקב מחלת הסוכרת. הנאשם מוכר לשירות המבחן הנאשם בעקבות הסתבכותו בעבירה של תקיפת בנו הקטין בשנת 2004 שבמסגרתה הוא הועמד בפיקוח שירות המבחן.
כעולה מן התסקיר, לאחר ששוחרר הנאשם מהמאסר בשנת 1987, הוא עבר להתגורר עם בני משפחתו בגרמניה, שם ניהל מסעדה. בשנת 1998, בעקבות החלטת בנותיו לשוב ארצה כדי לשרת בצבא, חזרו כל בני המשפחה לארץ.
קצינת המבחן התרשמה, שהנאשם, הגם שמביע חרטה על מעשיו, מגיב בדפוס של הימנעות ואינו מגלה תובנה לאופן הכושל בו התנהל והוא מוצא למעשיו רציונאל משלו.
קצינת המבחן, מתוך שהתרשמה שהנאשם מרוכז כיום בבעיות הבריאות שלו, לא באה בהמלצה כלשהי לגביו.
ב"כ התביעה עתר להתייחס בחומרה רבה אל מעשי הנאשם בהדגישו את העובדה, שהנאשם לא רק גנב סכום גבוה ביותר שהגיע למאות אלפי שקלים, אלא שבעשותו כאמור, הוא הפר את האמון שניתן בו כאפוטרופוס, ניצל לרעה את החסוי שהיה נעדר כלים להתגונן מפניו ולא היסס לזייף מסמכים כדי לעשות בהם שימוש בהליך משפטי, תוך הטעיית עורך דינו ובית המשפט.
מעשים אלה, לדברי ב"כ התביעה, מצדיקים התייחסות עונשית מחמירה שבגללה אמורים להתגמד שיקולים אישיים, בכללם מצב בריאותו הקשה של הנאשם. מצב בריאות קשה, לא יכול בנסיבות אלה, לטענת ב"כ התביעה, להוות חסינות מפני ענישה ראויה .
ב"כ התביעה הפנה לגזר דין שניתן בעניינו של אלי בן אמו (ת"פ 6324/98 בית המשפט השלום בת"א) שלמרות עברו הפלילי הנקי ומצב בריאותו הקשה, נדון בגין גניבת סכום כסף דומה למאסר בפועל של 44 חודשים. ערעור שהגיש על חומרת העונש נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
ב"כ התביעה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה , קנס משמעותי ופיצוי למתלונן.
ב"כ הנאשם טען, בראש ובראשונה, שלא לקבל כראיה את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם שבו נכללו עבירות המרמה שהתיישנו בינתיים, ולחלופין, שלא לקחת עבירות אלה במניין השיקולים לצורך גזירת דינו.
לגופו של תיק זה, עתר ב"כ הנאשם להתחשב במצבו הבריאותי הקשה של הנאשם כמשתקף במסמכים נ/1, שבעטיו הוא היה מאושפז לאחרונה עקב פצע דלקתי בכף רגלו, תוצאה של מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. הנאשם נדרש לטיפולים קבועים בחמצן ואפילו מועמד לכריתת רגל, פרוצדורה רפואית שבשלב זה הוא מתנגד לה. לדברי ב"כ הנאשם, מצב בריאותי זה וקשיי הניידות של הנאשם, עלול להקשות על הנאשם את השהייה בבית הכלא.
ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש מאסר שלא יעלה על שנה, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי ובהודאתו, שלא במסגרת הסדר טיעון. ב"כ הנאשם הציג פסיקה לפיה במקרים דומים נדונו נאשמים לעונשי מאסר של שנה עד 15 חודשים.