בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה נאשמת 2 (להלן:"
הנאשמת") בניהול תיקי השקעות ללקוחות, והיתה בעלת רישיון מנהל תיקים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה - 1995 (להלן:"
חוק הסדרת העיסוק").
נאשם 1 (להלן:"
הנאשם") היה בעל שליטה ומנהל פעיל יחיד בנאשמת, והחזיק ב- 90% ממניותיה, והיה בעל רישיון לנהל תיקים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק.
במסגרת עבודתו בנאשמת ניהל הנאשם תיקי השקעות בניירות ערך עבור כ- 200 לקוחות.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שהחזיק ורכש ניירות ערך עבור עצמו באמצעות תאגידים בהם היה בעל שליטה ב- 90% מהמניות: הנאשמת (ב- 3 חשבונות נפרדים): חב' אינוביישן אחזקות ופרוייקטים בע"מ וחב' אנובה חתמויות בע"מ (2 חשבונות נפרדים), וכן עבור עצמו (ב- 4 חשבונות נפרדים) ועבור אימו (בשני חשבונות נפרדים), ובכך עבר על הוראות סעיף 4(א) ו- 4(ב) לחוק הסדרת העיסוק.
הנאשם הודה, כי פעל כאמור לעיל, באמצעות 12 חשבונות בנק בהיקף של מליוני שקלים, והחזיק ניי"ע רבים, כשרק עבור עצמו בארבעה חשבונות נפרדים ביצע בשנת 2002, 280 רכישות של ניי"ע, ובסוף שנה זו החזיק 103 ניירות ערך.
ב"כ המאשימה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם ובאי-כוחו, ולפיו עתרו ב"כ הצדדים להטיל על הנאשמת קנס בסך 370,000 ש"ח, ועל הנאשם עונש של מאסר לתקופה בת חודשיים לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט לתקופה בת שנה, וקנס בסך 800,000 ש"ח.
בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את ריבוי העבירות של ניגוד העניינים בהן הורשעו הנאשמים, ואת משך ביצוע העבירות - תקופה בת 6 שנים ומחצה.
לדבריה, פעילות הנאשם בחשבון
אחד
בלבד עסקה כאמור, ב - 280 ניי"ע, וחישוב אריתמטי פשוט של הקנס מגיע רק בחשבון זה לסך של כ - 36 מליון ש"ח (קנס מירבי בסך של 130,500 ש"ח לכל עבירה).
זאת ועוד, העבירות נשוא התיק דנן בוצעו לאחר שהנאשם נחקר בגין פרשה אחרת, שגם שעניינה הפרת חוק הסדרת העיסוק אלא בפן אחר - סעיף 13(א) וסעיף 16(ב) לחוק הסדרת העיסוק.
הנאשם הורשע בחודש אפריל 2004 על ידי בית הדין המשמעתי בתיק בד"מ 2/2003 בגין ניהול תיקים ללא רישום הסכם בכתב עם הלקוחות, ורכישת ניי"ע מחברה הקשורה לעצמו אשר שימשה חתם בהנפקה (במהלך 8 הנפקות), וזאת מבלי לקבל הסכמת הלקוחות.
רישיונו של הנאשם הותלה לתקופה בת שנתיים החל מחודש אוגוסט 2004, וכן הוטל עליו לשלם קנס בסך 100,000 ש"ח.
אליבא דב"כ המאשימה, עתירתה לעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, ולא מאסר מאחורי סורג ובריח נובעת רק בשל הנסיבות הרפואיות המיוחדות של הנאשם המקשות על שהייתו במאסר. מפאת צינעת הפרט לא תפורטנה הנסיבות הרפואיות בגזר הדין, אך הן מאוזכרות בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 28-21, ועמ' 5 שורות 6-1.
לאור ההקלה ברכיב העונשי של המאסר, עתרה התביעה לבית המשפט להחמיר ברכיב הכלכלי של הענישה - גובה הקנס.
ב"כ הנאשם עתרו אף הם לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, בהדגישם כאמור, את בעיותיו הרפואיות ונסיבותיו המשפחתיות של הנאשם. בנוסף לכך, צוין, כי מרשם אמנם שגה בפעילותו בניי"ע כמפורט בכתב האישום, אך גם במהלך פעילותו האסורה, הוא פעל בחשבונות מפצלים נפרדים, וניהל את חשבונות הלקוחות בהפרדה מחשבונותיו האישיים, חשבונות אימו וחשבונות החברות שבשליטתו, כך שבפועל תיקי הלקוחות לא הופלו לרעה.
לקולת העונש עוד הוסיפה ב"כ הנאשם וציינה, כי מרשה הודה בחקירתו ברשות ניי"ע ובבית המשפט וחסך זמן שיפוטי, וכן אינו מטפל עוד בניהול תיקי השקעות מאחר והעביר את תיקי לקוחותיו למנהל תיקים אחר.
הנאשם אשר ביקש לשאת את דברו, טען כי התחייב בפני מנהל התיקים אליו העביר את תיקי לקוחותיו, כי לא יבקש החזרת התיקים אליו, ואף בתום התליית רישיונו ע"פי גזה"ד של ביה"ד המשמעתי, הוא מתחייב כי לא יעסוק בניהול תיקים על פי סעיף 1 לחוק הסדרת העיסוק.
בבג"צ 1715/97
לשכת מנהלי השקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר פד"י נ"א (4) 367 התייחס בית המשפט לפיתוי המובנה בעצם העיסוק של מנהל תיקי השקעות המבצע פעולות בניי"ע של לקוחותיו. מנהל תיקים המנהל במקביל לתיקי לקוחותיו (כמו בענייננו), גם תיקי השקעות של עצמו, של בני משפחתו או חברות שבשליטתו, עלול להמצא בקונפליקט - חובת נאמנות ללקוחות מול האינטרס שלו לקדם ענייניו, והוא עלול להתפתות לבצע פעולות בניי"ע של הלקוחות כדי להשפיע על הכדאיות פעילות בניי"ע של עצמו או בני משפחתו.
פיתוי מעין זה עלול להביא למניפולציות בשערי ניירות הערך, ופועל יוצא מכך לפגיעה באמון הציבור בשוק ההון, ביציבותו ויעילותו.
ראה: ע.פ. 5052/95
ואקנין נ' מ"י פד"י נ (2) 642.
