גזר דין בתיק פ 8335/07

ההליך

בהכרעת דין מיום 15/5/08 הורשעו נאשמים 1-4 על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים 1-2 את העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סע' 499(א)(1) חוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), חבלה בכוונה מחמירה לפי סע' 329(א)(1) לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סע' 380 + 382(א) לחוק. לנאשמים 3-4 ייוחסו בכתב האישום המתוקן עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סע' 499(א)(1) לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סע' 380 + 382(א) לחוק.

כתב האישום כנגד נאשם 5 נמחק בהתאם לסע' 94 (ב) לחסד"פ.

כתב האישום המתוקן בשנית:

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשנית, הנאשמים, קשרו קשר ביניהם לבצע פשע, לתקוף את נצר אבו עסא (להלן: "המתלונן"), לגרום לו חבלות חמורות ולפצעו.

ביום 12.11.07 בשעה 11:50 או בסמוך לכך, נסע המתלונן ברכב מסוג סובארו כשהוא יושב במושב הקדמי לצד הנהג ואוחז בבנו התינוק נ.א. יליד יולי 2006 (להלן: "התינוק"). נהג הסובארו מאלק אבו עסא (להלן "מאלק") עצר את הרכב לפני בית הקברות של שבט אבו-כף ולפתע הגיח מולו במהירות רכב מסוג GMCבו נהג נאשם 1 והתנגש במהירות ובמכוון חזיתית ברכב, זאת במסגרת הקשר הפלילי האמור ולשם קידומו. כתוצאה מההתנגשות נזרקו המתלונן, התינוק ומאלק קדימה ונפגעו בראשם משמשת הרכב הקדמית, מלאק נפגע גם בסנטרו מההגה, יצא מהרכב ונמלט מהמקום בריצה. המתלונן יצא מהרכב כשהוא אוחז בתינוק, אז ניגש אליו נאשם 1 כשהוא אוחז בידו מוט ברזל והכה את המתלונן בידו השמאלית עם מוט הברזל. בשלב זה הגיע למקום רכב מסוג טרנספורטר בו נהג נאשם 2 ופגע בנסיעה עם חזית הרכב ברגל שמאל ובצד השמאלי של גוף המתלונן. כתוצאה מכך הועפו המתלונן והתינוק ממקומם ונפלו ארצה, הנאשמים ועוד שישה אחרים הקיפו אותם, תקפו את המתלונן בצוותא חדא כשהם חובטים בגופו במוטות, במקלות שאחזו בידיהם, כשתוך כדי מעשיהם נפל התינוק מידי המתלונן והנאשמים והאחרים המשיכו לחבוט במתלונן ולהכותו. המתלונן והתינוק פונו מהמקום על ידי עוברי אורח, המתלונן נלקח לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

כתוצאה ממעשי נאשמים 1-2, נשברה ידו השמאלית של המתלונן. כן נגרמו בשל התקיפה חתכים מדממים בכף ידו, במצחו ובגופו וכן המטומות ופצעי שפשוף בחלקי גופו השונים. בבית החולים השבר שוחזר בהרדמה, ידו גובסה והחתכים נתפרו. כתוצאה מהתנגשות רכב ה-GMCנפצע התינוק פצע מדמם בראשו, מאלק נחבל חבלות של ממש וכן נגרמו נזקים לחזית ברכב.

כל הנאשמים, במעשים כמתואר בכתב האישום, קשרו קשר לעשות פשע ובצוותא חדא ופצעו את המתלונן חבלות של ממש. נאשמים 1 ו-2 פצעו את הנהג וגרמו לו חבלות של ממש וכן פצעו את התינוק וגרמו למתלונן חבלה חמורה שלא כדין, בכוונה להטיל בהם נכות או מום או לגרום להם חבלה חמורה.

לכתב האישום כנגד נאשמים 1-4 צורף כתב אישום  שהוגש בת.פ. 8032/08 נגד גבר אבו עסא, הדיון אוחד וכתב האישום תוקן באופן שגבר אבו עסא היה לנאשם 5.

במסגרת הסדר הטיעון נמחק האישום כנגד נאשם 5 בהתאם לסעיף 94(ב) לחוק הסדר הדין הפלילי.

הסדר לעניין העונש:

הסדר הטיעון כלל גם הסדר חלקי בעניין העונש על פיו, על נאשמים 1-2  יוטל עונש מאסר בפועל בן 3 שנים ועל נאשמים 3-4 יוטל עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים. הוסכם כי כל אחד יטען לגבי יתר מרכיבי הענישה.

ראיות לעונש:

המאשימה הגישה כראיות לעונש את הרישום הפלילי של נאשמים 1-2, 4.

מהרישום הפלילי של נאשם 1 (ת/1) עולה כי הוא בעל הרשעות קודמות מהשנים 94-96 בגין עבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב, קשר לפשע, זיוף והחזקת מכשירי פריצה והוא נידון למספר חודשי מאסר על תנאי, קנס, פסילת רישיון נהיגה. לנאשם 1, 10 הרשעות תעבורה בניהם 4 הרשעות בגין עבירת נהיגה ללא רישיון.

לנאשם 2, 40 הרשעות תעבורה בניהם 4 הרשעות של נהיגה ללא רישיון (ת/2).

לנאשם 4 הרשעה קודמת משנת 2004 בגין פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה, הסגת גבול, החזקת מכישי פריצה, נהיגה בקלות ראש וחבלה במזיד ברכב והוא נידון למאסר בפועל בן חודשיים שרוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי בן 3 חודשים.

ראיות נוספות לעונש - צילומי הרכב שנפגע (ת/4) וצילומי המתלונן (ת/5).

המתלונן עצמו הגיש תצהיר (ת/6) בו תאר תקיפתו עם בנו באופן אכזרי, תאר את פציעתו, את העובדה כי עליו לעבור ניתוח נוסף וסדרת בדיקות, פציעת בנו התינוק בן השנה וחצי שנפגע בראשו משני הרכבים. המתלונן מכחיש כי קיבל פיצויים במסגרת סולחה עליה הוא חתם. לטענתו, היה עליהם לנסח מסמך עקרונות אך בסופו של דבר זה לא הגיע לכלל הסכם בשל התנגדות חלק הנאשמים.

מטעם ההגנה העידו שני עדים לעונש: עזיז אבו עסא (עה/1), המוכר לדבריו כמגשר ועושה סולחות, העיד כי היה עד לסולחה ואיברהים אבו עסא (עה/2), העיד כי גם הוא היה עד לסולחה. שני העדים העידו כי הסולחה נעשתה בביתו של המתלונן לאחר שקיבלו את הסכמת הנאשמים, שולם לו סכום פיצויים והם היו ערבים לכך, המתלונן קיבל את הסכום בביתו בהסכמה וברצון. עה/1 אישר כי המתלונן דרש סכום של 20,000 דינר, סכום זה לא נראה להם והמתלונן בכ"ז חתם על הסולחה, עה/2 העביר את הכסף במו ידיו למתלונן. על פי האמור ב נ/1, המתלונן קיבל סך של 9,000 דינר ירדני שהם שווה ערך ל-50,000 ש"ח אולם לא ברור אם המתלונן חתום על מסמך זה.

טיעונים לעונש: