1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ובעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335 לחוק העונשין בנסיבות הוראת סעיף 333 לחוק העונשין.
2. עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, מלמדות כי ביום 4.11.06, סמוך לשעה 1:30, נשא הנאשם על גופו סכין שלא למטרה כשרה, עת הסתובב ברחוב קיבוץ גלויות בקרית מלאכי. בסמוך לאותה שעה הגיע למקום נער קטין ובין הנאשם לבין הקטין החל ויכוח אשר גלש לדחיפות ידיים. במהלך אותו ויכוח הכה הקטין את הנאשם. בתגובה שלף הנאשם סכין ודקר את הקטין בחזהו ולאחר מכן דקר אותו שוב בגבו באזור החזה.
כתוצאה מהמעשים הובהל הקטין לבית החולים לשם קבלת טיפול רפואי. שם נזקק לניתוח פתיחת הבטן, במהלכו התגלה כי הוא סובל מקרע בסרעפת ומדימום פנימי אשר חייב לאחר מכן ניקוז הפצע.
3. הצדדים הציגו בפני הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום כאמור, הנאשם הודה והורשע בהתאם והמאשימה הסכימה להגביל את עצמה בטיעוניה לעונש באופן בו תעתור לעונש מאסר בפועל של עד 4 שנים וכי לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, אשר יוגש בעניינו של הנאשם, תהיה מוכנה לשוב ולבחון את עמדתה. כן הוסכם כי יושת על הנאשם עונש מאסר מותנה ומנגד יטען הסנגור לעונש באופן חופשי.
4. מתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של הנאשם, ניתן ללמוד כי הנאשם, שהינו בן 20 היום, נשר ממסגרת לימודית כבר בגיל צעיר, לאחר 11 שנות לימוד, בשל קשיים כלכליים בבית הוריו. הנאשם שירת שירות צבאי חלקי בצה"ל ולאחר מלחמת לבנון השנייה שוחרר מן הצבא לאחר שגילה מצוקה נפשית. שירות המבחן מצא לנכון לציין כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה כנה על הפגיעה במתלונן. כן עמד על כך כי הנאשם ביטא בושה על רקע מעצרו ומעורבותו בפלילים וכי היה בכך כדי לפגוע בדימוי העצמי שלו. שירות המבחן הדגיש כי על פי דיווח שקיבל מן הגורמים הטיפוליים במקום מעצרו של הנאשם, שם שוהה הוא עד היום, עולה כי הנאשם מתמיד להגיע לשיחות פרטניות עם מטפליו ומביע נכונות להיעזר בגורמים טיפוליים. שירות המבחן עמד על כך שהנאשם נמצא היום בנקודה מכרעת בחייו בה נחשף הוא לדפוסי עבריינות העלולים להטות את הקונפליקט שבו, בין אימוץ אורח חיים נורמטיבי לבין אורח חיים עבריני, לאימוץ אורח חיים עבריני. לפיכך עתר שירות המבחן להתחשבות ראויה בעת השתת עונש המאסר.
5. התובעת עמדה ארוכות על חומרת המעשים בהם נמצא הנאשם מעורב וכן עמדה על התופעה המדאיגה אשר פשה בחברתנו היא תופעת הסכינאות בה מיישבים צעירים את הסכסוכים ביניהם בדרך של שליפת סכינים. התובעת עמדה על נסיבות המקרה דנן, בהן מדובר בשתי דקירות עמוקות שנמצאו בגופו של הקטין, המלמדות על חומרת המעשה והצורך בענישה גומלת ומרתיעה. יחד עם זאת, וברוב הגינותה לא התעלמה התובעת מתסקיר שירות המבחן החיובי, אשר הוגש בעינינו של הנאשם ועל כן עתרה לעונש מאסר אשר יהיה קרוב לרף העליון בו הגבילה עצמה בטיעוניה לעונש, דהינו ל- 4 שנות מאסר.
6. מאידך טען הסנגור המלומד ארוכות בזכות הנאשם. הסנגור עמד על העובדה כי הנאשם הודה והורשע בסופו של יום בעבירות שהינן פחות חמורות מן העבירות שבהן הואשם מלכתחילה. כן עמד על העובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט וכי מיד לאחר תיקון כתב האישום הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הסנגור, מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של הנאשם, עמד על כך שלקטין המתלונן הייתה תרומה לא מעטה לקטטה אשר פרצה בין השנים וכי הקטין הוא זה אשר השפיל את הנאשם והכה אותו.
הסנגור עמד על העובדה כי הנאשם הנו בחור צעיר הנעדר הרשעות קודמות וכי הוא מגלה חרטה עמוקה על מעשיו.
הוסיף והדגיש הסנגור כי מאז האירוע שוהה הנאשם במעצר וכי השכיל לאחוז ביד אשר הושתה לעברו וכנלמד מתסקיר שירות המבחן השתלב הוא במסגרת טיפולית שיקומית בכלא. הסנגור עתר כי בית המשפט לא ימצה עימו את הדין וכי יראה בנסיבות דנן כנסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן משקל גובר לנסיבותיו האישיות על פני האינטרס החברתי הקורא להרחיקו מן החברה.
7. נלאו שופטי ישראל מלחזור ולכתוב שוב ושוב אודות אותה מגיפה שפשטה בקרבנו היא מגפת "
תת תרבות הסכין". צעירים הנושאים עימם סכינים למיניהם ועושים בהם שימוש ליישוב סכסוכים הנה תופעה חמורה. למלחמה בתופעה זו נרתם בית המשפט, בדרך של הטלת עונשים קשים ומרתיעים. כך, בע.פ. 6720/04
מדינת ישראל נ' עסאם זחאיקה,
דינים עליון, כרך ע' 420 מצא לנכון בית המשפט העליון להחמיר בעונשו של המשיב, אשר הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בגין מעשי דקירה של הנאשם אשר נעץ את הסכין בגבו של המתלונן 3 פעמים, והשית עליו עונש של 3 שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. בע.פ. 9133/04
דוד גורדון נ' מדינת ישראל
, דינים עליון, כרך ע' 388: מצא לנכון בית המשפט העליון לדחות את ערעור הנאשם על חומרת העונש כשהוא מעיר כי עונש המאסר, בן 12 חודשים, אשר הושת על המערער בגין מעשי דקירה אותם ביצע במהלך תגרה, הנו עונש קל ואין להתערב בו.
ב-ע.פ. 6885/04 ו-ע.פ. 7879/04
שי חן נ' מדינת ישראל
, דינים עליון, כרך עא' 272 בנסיבות בהן דקר המערער את המתלונן מספר דקירות בבטן, בבית החזה ובעצם השכם מצא לנכון בית המשפט העליון לדחות את ערעור המערער באשר לחומרת העונש ולקבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר על 4 שנים בפועל ושנה אחת על תנאי. זאת הוא עושה כשהוא קובע כי:
"המערער הוא אדם צעיר, שביצע את העבירה הנוכחית שעה שהיה נתון בעיצומו של הליך אחר בו נדונה מעורבותו בעבירה נוספת של אלימות. אולם הדגש הוא על כך, שהפעם הוא חטא בפרץ אלימות חמור פי כמה, אשר רק בדרך נס הסתיים בפציעתו של הקורבן בלבד. כל שביקש זה האחרון היה למנוע את תקיפתו של אחר, ועל כך הוא שילם בפציעה קשה אשר מותר להניח כי השלכותיה ילוו עוד אותו עוד שנים רבות. תקיפת המערער מלמדת עד כמה הפכה האלימות לתופעה נפוצה בקרב החברה בישראל. עם תופעה זו אין להשלים, וגם אם נדמה לעתים כי אמצעי ההרתעה שננקטו עד כה לא היה בהם כדי לצמצם את מידותיה של האלימות, אסור שהדבר ירפה את ידיהם של הגורמים הפועלים לאכיפת החוק, ובתי המשפט בכללם, נהפוך הוא, נדמה כי הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה, וטובה שעה אחת קודם. מנקודת השקפה זו איננו סבורים שבעונש שגזרה הערכאה הראשונה ניתן ביטוי הולם לחומרת המעשה בה חטא המערער, אדרבא, עונש זה מתון יתר על המידה, וככזה הוא עלול לשגר מסר שגוי לעבריינים בכוח. "
וב-ע.פ. 6112/04, ע.פ. 6115/04, 8040/04
מוטי עבודי נ' מדינת ישראל
, דינים עליון כרך ע' 940 דחה בית המשפט העליון, מפי כב' השופט לוי, את ערעורם של המערערים וקיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר על המערערים על 4 שנים בפועל וכן תשלום פיצוי למתלוננים בסך של 20,000 ש"ח. ובע"פ 3231/04 וע"פ 3431/04
רונן סבן ואיתן בן מרבי נ' מדינת ישראל
, דינים עליון כרך סט' 181 , דחה בית המשפט העליון את ערעורם של המערערים (בני 18 ביום ביצוע העבירה), הנוגע לחומרת העונש אשר הוטל עליהם, עונש מאסר של 12 חודשים, וקבע מפי כב' השופטת בייניש כי :
"שקלנו את הטיעונים כולם ואכן,
כשמדובר בצעירים אשר עדיין לא אבד הסיכוי להשיבם למוטב, קביעת האיזון המתחייב בין השיקולים הנוגעים לסיכויי השיקום לבין שיקולי הגמול וההרתעה הראויים היא מורכבת. בהליך שלפנינו נדרשים אנו גם ליתן משקל הולם לחומרתן של תופעות עברייניות שפשו בחברה והיו לנגע המסכן באופן ממשי את חייהם ואת ביטחונם של אנשים תמימים מקרב הציבור. בית המשפט קמא עמד על חומרת התופעה הנפוצה של יציאה לבילוי תוך הצטיידות בסכין, תופעה פסולה זו גוררת תגובות אלימות והופכת את השימוש בסכין תוך סיכון חיי אדם להתנהגות מקובלת. אין להשלים עם נורמה פסולה זו.
כיוון שהתופעה נפוצה בעיקר בקרב צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הרי שאין דרך להרתיע מפני עבריינות נפוצה זו אלא בענישה מחמירה של אותם צעירים. בית משפט זה כבר התריע לא אחת כנגד גישה סלחנית בעבירות הסכינאות המסכנות חיי אדם. כך נאמר בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מולנר (לא פורסם) מפיו של השופט א' גולדברג, אשר בית משפט קמא הסתמך עליו: "כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת ה"סכינאות" בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי. האיזון בין כל השיקולים מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית." (הדגשה שלי ר.ב.).
ובע"פ 86/04
כנפו נ' מדינת ישראל,
דינים עליון, כרך סח' 79, בנסיבות בהן השית בית המשפט המחוזי על הנאשם, בחור צעיר חייל בצה"ל, עונש מאסר לתקופה של 13 חודשים וכן חיוב בפיצוי כספי של 30,000 ש"ח, הגם המלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות והגם שיקומו של הנאשם, דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם לעניין העונש כשהוא נותן את הדעת לנימוקיו של בית המשפט המחוזי, בין השאר לעובדה כי מדובר במעשה מתוכנן בקפידה לפגוע במתלונן ולא בדקירות ספונטאניות מתוך להט הויכוח.
בע"פ 6928/05 7651/05
אבוטבול נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 22.2.06), אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 24 חודשים אותו מצאתי לנכון להשית על נאשם אשר דקר את שכנו, על רקע סכסוך שכנים, וגרם לו לחבלה חמורה מאד בצווארו. נאשם אשר חטא לראשונה בחייו, וממילא לא התנסה בשהייה מאחורי סורג ובריח.
כך גם באה בפני פסיקה אשר נקטה בענישה מקלה עם עבריינים דומים בהן נמצאו נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן בהן מצאו לנכון בתי המשפט להשית ענישה מקילה אף של עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
8. בנסיבות העניין שבפני נסיבותיו האישיות של הנאשם טובות ככל שתהיינה כמו גם הרקע למעשיו, אין בהם כדי לגבור על אינטרס הציבור הקורא למגר את התופעה אשר פשה בקרבנו בשנים האחרונות והיא תופעה בה מבוצעים מעשי אלימות של פגיעה באחר בדרך של שימוש בסכין. כתבתי בעבר כי בדרך אלימה זו של יישוב סכסוכים באמצעות סכין יש לטפל במישורים שונים: חינוך רווחה חוק ומשפט. תרומתו של בית המשפט במלחמה זו הינה בדרך של הטלת עונשים מחמירים כגמול עונשי על עצם המעש וכהתראה בפני אחרים למען יראו ויראו.