גזר דין בתיק פ 8288/04

1. הנאשמות הורשעו על פי הודאתן בעבירות המיוחסות להן בכתב האישום המתוקן, עבירה של קשירת קשר, עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [להלן: "החוק"], עבירה של חטיפה לשם חבלה, עבירה לפי סעיף 374 לחוק ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 ו- 382 (א) לחוק.

בנוסף,מיוחסת לנאשמת 1עבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402 (א) לחוק ולנאשמת 2 עבירה של סיוע לשוד, עבירה לפי סעיף 402 (א) ו- 31 לחוק.

הודאת הנאשמות באה לאחר שמיעת חלק ניכר מפרשת התביעה.

2. על פי כתב האישום המתוקן, הנאשמות קשרו קשר לחטוף את סימונה טזזו (להלן : המתלוננת") ולהכותה, זאת על רקע סכסוך ביניהן.

בתאריך 18.11.04, בשעה 14:00 בקירוב, ארבו הנאשמות למתלוננת בדירתה של הנאשמת 1 והצטיידו בכבל חשמלי, נייר דבק, מספריים ומגבת.

בהגיע המתלוננת לדירתה, למול דירת הנאשמת 1, יצאו הנאשמות לעברה. הנאשמת 1 דרשה מהמתלוננת מפתח לדירתה והנאשמת 2 סטרה למתלוננת. הנאשמות טענו בפני המתלוננת כי לקחה להן את החבר והנאשמת 1 תפסה את המתלוננת, הכתה אותה באגרוף בפניה וניסתה לסגור את פיה של המתלוננת.

הנאשמת 1 לקחה את מפתח דירתה של המתלוננת, פתחה את הדלת והנאשמות גררו את המתלוננת אל תוך דירתה, תוך שימוש בכוח. הנאשמת 2 היכתה את המתלוננת, כשהמתלוננת שוכבת על הרצפה בוכה וצועקת. הנאשמות ניסו לקשור את המתלוננת בכבל, אולם הדבר לא עלה בידיהן.

הנאשמת 1 הביאה נייר דבק, כרכה אותו על פיה של המתלוננת ועליו כרכה את המגבת. כמו כן קשרה את רגלי המתלוננת בנייר הדבק. במצב זה הכו הנאשמות את המתלוננת באגרופים.

הנאשמת 1 תלשה שרשרת מצווארה של המתלוננת, גזזה במספריים את שיער המתלוננת, כל זאת תוך שהיא בועטת במתלוננת, בעוד הנאשמת 2 מחזיקה בכוח במתלוננת.תוך כדי כך איבדה המתלוננת את הכרתה. השכנים של המתלוננת נקשו על הדלת, אולם הנאשמות סירבו לפתוח את הדלת ואמרו שיכו אותה עד מוות ורק אחר זמן מה ניאותו לפתוח הדלת.

בשלב זה נטלה הנאשמת 1 מארנקה של המתלוננת 100 ש"ח, תכשיטים ושעון, טלפון סלולרי, כרטיס ויזה ודיסקים של מוזיקה.

כתוצאה מהמעשים הנ"ל, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, שריטות, נפיחויות בפניה וחבלות בידיה ובגופה.

3. תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשמת 1 - הנאשמת בת 32, גרושה ואם לילד בן 8,  ילידת אתיופיה שעלתה בגפה לארץ בשנת 1988 ומשפחתה הגיעה בשנת 1990.            

עם עלייתה ארצה למדה בפנימייה כחמש שנים, לאחריהן השלימה לימודי סייעות לגני ילדים. היא עברה להתגורר בקיבוץ חפץ חיים, שם עבדה והכירה את בעלה ולאחר ארבע שנות נישואין התגרשה.  קצינת המבחן התרשמה מדבריה, כי מערכת היחסים בינה לבין בעלה היתה מלווה בחוסר אמון, העדר שיתוף פעולה כלכלי וקושי בנפרדות של כל אחד ממשפחת המוצא.

קצינת המבחן התרשמה כי תחושות דומות לאלו חשה הנאשמת כלפי המתלוננת. כאשר, גילתה, לטענתה, דאגה, נאמנות, שיתוף ועזרה הדדית, אולם חשה כי רומתה.

ביחס לעבירות הנדונות, לדברי הנאשמת, המתלוננת יצרה קשר רומנטי עם החבר שלה וכן עם חבר של נאשמת 2, ובשל הפגיעה שחשה עקב כך, ביצעה את המיוחס לה בכתב האישום. 

קצינת המבחן התרשמה כי מחד, מבטאת הנאשמת חרטה וצער על מעשיה ומאידך, קיימת בה האמונה כי היא הקורבן, אינה רואה את הפגיעה במתלוננת כפגיעה קשה והיא מרוכזת בעיקר בהשפעת האירוע על תוצאות חייה.

עוד התרשמה קצינת המבחן, כי הנאשמת נושאת עימה מטען של זעם ותוקפנות, ללא מודעות וראיה בצורך של התערבות וטיפול.    

לאור כל האמור לעיל, נמנעה קצינת המבחן מלבוא בהמלצה בעניינה.

תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשמת 2 -   

     הנאשמת רווקה כבת 25, אם לילד בן שנתיים, אשר עלתה בגפה מאתיופיה בשנת 1988. הנאשמת תיארה את אורח החיים בארץ המוצא כקשה. החל מגיל צעיר החלה לעבוד, לא הלכה ללמוד בבית ספר וגם לאחר עלית משפחתה ארצה בשנת 2002, נאלצה לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.