1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות שבכתב האישום המתוקן, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), בעבירה של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335 + 333 (א) + 32 לחוק העונשין, בשתי עבירות של התחזות לאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין ובשתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
2. הודאת הנאשם באה לאחר תיקון כתב האישום כשבמסגרת התיקון האמור הסכימה המדינה להגביל את טעוניה לעונש ראוי של 30 חודשי מאסר, אשר יכלול את הפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם ואילו ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי.
3. כתב האישום המתוקן מכיל שני אישומים:
האישום הראשון מלמד כי במועד בלתי ידוע בשנת 1999 נקבע על ידי בורר כי על יוסף דוידשוילי (להלן : "
יוסף") לשלם לדוד זוננשוילי (להלן: "
דאטו") ולאחיו שרון (שוטה) זוננשוילי (להלן : "
שוטה"), סך של 30,000 דולר ארה"ב.
ביום 14.9.01 או בסמוך לכך, פגשו שוטה ודאטו באקראי את אלברט מיגרלשוילי (להלן: "
אלברט") במועדון באשדוד וביקשו את עזרת אלברט כי זה יסייע בידם להשפיע על יוסף שישלם את הסך הנ"ל. בהמשך לכך, הזמין אלברט את דאטו ושוטה לפגישה באשדוד לצורך קבלת החוב מיוסף.
ביום 15.9.01 בשעה 19:40, או בסמוך לכך, קשר הנאשם קשר עם אלברט, יוסף, שמואל חובל ואחרים לתקוף את שוטה ודאטו במעמד הפגישה אליה הוזמנו, כאמור.
שוטה ודאטו, אשר נענו להזמנה, נסעו לאשדוד ונפגשו בבית קפה עם הנאשם ועם אלברט. הנאשם ואלברט הזמינו את שוטה ודאטו לנסוע עימם לפארק ציבורי על מנת לפגוש את יוסף. הנאשם נסע עם שוטה ודאטו במונית בעיקבות כלי הרכב בו נהג חובל יחד עם אלברט ואחרים. כאשר הגיע הנאשם עם שוטה ודאטו לפארק הציבורי פגשו הם את יוסף והקושרים הנוספים. במעמד זה דרשו דאטו ושוטה מיוסף לשלם להם את החוב. במקום התפתח ויכוח קולני בין כל הנוכחים כשבעקבותיו תקפו אלברט ויוסף את דאטו ושוטה באופן שאלברט דקר את דאטו ושוטה באמצעות סכין ויוסף דקר אף הוא את שוטה. אותה עת שוטה החזיק סכין ונופף עימה והנאשם ניסה להוציאה מידו. כתוצאה מהדקירה נפטר דאטו ושוטה נפצע בחזהו בצווארו ובירכו ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים.
האישום השני מלמד כי ביום 24.7.02, בשעה 11:10, בבת ים התחזה הנאשם בפני שוטר כאדם אחר מתוך כוונה להונות. באותו יום, בשעה 12:35 בתחנת משטרת איילון, נחקר הנאשם בחשד למעורבות בפרשה, כמפורט באישום הראשון וגם אז התחזה לאדם אחר מתוך כוונה להונות.
4. התובעת, בטיעוניה לעונש, ציינה כי לנאשם הרשעה קודמת אחת בעבירת אלימות וכי תלוי ועומד נגדו מאסר בר הפעלה. לפיכך עתרה כי יופעל המאסר המותנה וכן יושת על הנאשם עונש מאסר כך שהנאשם ירצה בפועל תקופת מאסר אשר לא תפחת מ- 30 חודשים. התובעת הסבירה את שיקולי התביעה להסדר האמור ועיקרו מבוסס על הקושי של התביעה להעיד את המתלונן, אשר היה עד עויין במשפט אשר התנהל כנגד האחרים, שם יוחס להם מעשה הרצח של דאטו. כן הדגישה התובעת כי משיקולים של חיסכון בזמן שיפוטי וזמנם של העדים מצאה לנכון המאשימה לגבש את ההסדר הנדון. התובעת המלומדת הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, המלמדים על דפוס התנהגות אלים במיוחד של הנאשם. לדבריה, לא רק שבפועל היו שניים אחרים אשר תקפו בסכינים את דאטו ואת שוטה, בכוונה לפגוע בהם, התערב הנאשם וניסה לנטרל את התנגדותו של שוטה, אשר נופף בסכין שאחז, כדי להרתיע את תוקפיו. עוד ציינה התובעת כי כתוצאה מן האירוע נפטר דאטו כאשר שוטה נותר מדמם בזירה ואילו הנאשם וחבריו נמלטו מן המקום מבלי לטרוח להזעיק עזרה.
הנאשם נמלט מן המשטרה במשך כשנה בניסיון להימלט מן הדין וגם לאחר שאותר ועוכב לחקירה עשה כל שלאל ידו כדי להימלט מאימת הדין כשהוא מכשיל שוטרים ומתחזה לאדם אחר. כן, הדגישה התובעת את מסוכנותו של הנאשם, כשזו נלמדת מעצם מעורבותו באירוע עצמו כמו גם מן העובדה כי העז להשתתף באירוע אלים כשמעל ראשו מונפת חרב של מאסר מותנה בר הפעלה מכוח גזר דין אשר הושת עליו בגין מעורבותו באירוע אלים אחר. כן, הפנתה התובעת לתסקיר שירות המבחן המלמד על כי אין הנאשם מגלה כל אמפטיה לקורבנות ואף לא הביע כל חרטה ראויה. לנוכח דברים אלו ביקשה התובעת כי יושת על הנאשם עונש מאסר של 30 חודשים הכולל את הפעלת עונש המאסר המותנה ובנוסף יושת עליו עונש מאסר מותנה.
5. מטעם הנאשם העידה אשתו של הנאשם, אשר לדבריה הכירה אותו בשנת 2004 ולאחר שנה נישאה לו. סיפרה אשתו כי הנאשם הנו בעל טוב המכבד אותה ועובד קשה לפרנסתם. לדבריה היא נושאת ברחמה את ילדם המשותף והוא בשבילה כל עולמה. חזרה וביקשה היא כי יהא הוא לצידה עת תידרש לגדל את ילדם.
6. ב"כ הנאשם הוסיף וטען ארוכות בזכות הנאשם. הדגיש הסנגור את התיקון המהותי אשר נעשה בכתב האישום, לנוכח הקושי הראייתי בפניו עמדה התביעה. כן הדגיש הוא את העובדה כי מיד לאחר שתוקן כתב האישום הודה הנאשם במעשים המיוחסים לו ובכך לקח אחריות מלאה על מעשיו. הדגיש הסנגור כי חלקו של הנאשם בפרשה היה השולי ביותר. לדבריו, האחרים הם אלה אשר נקטו באלימות כלפי המתלוננים והיו מעורבים באירוע הדקירה והקטטה ואילו הנאשם עמד מן הצד ורק כאשר הבחין בשוטה מנופף בסכין ביקש הוא להוציא מידיו את הסכין כדי למנוע את המשכו של האירוע. לפיכך ביקש הוא לראות בחלקו של הנאשם משום סיוע מינורי למעשים.
כן ציין הסנגור את העובדה כי מאז האירוע הנדון, אשר ארע בשנת 2001, חלף זמן רב ביותר וכי מאז לא נמצא הנאשם מעורב בפלילים, באופן בו הוכיח כי תיקן דרכיו וכן נישא הוא לרעיתו וחזר לדרך הישר וכי מאז האירוע הנדון לא היה מעורב בפלילים. כן ציין כי הנאשם שהה במעצר בית תקופה ארוכה מבלי שהפר את התנאים, באופן המלמד על השינוי שחל בו. אשר לנסיבותיו האישיות ציין כי מדובר בבחור צעיר היום בן 28 וביום האירוע כבן 23, וכי יש לאפשר לו, לנוכח חלוף הזמן, לפתוח דף חדש מחוץ לכותלי בית הסוהר.
7. שירות המבחן, אשר הניח בפני תסקיר בעניינו של הנאשם, לא בא בכל המלצה בעניינו. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם המתקשה לבטא את עצמו ונמנע מחשיפה של קשייו ובעיותיו. הדגיש שירות המבחן כי מדובר באדם בעל אישיות חלשה וחסרת ביטחון ועל כן נוטה הוא להתחבר לאוכלוסיה עם מאפיינים עבריניים.
8. האירוע בו נמצא הנאשם מעורב הינו אירוע אלים וחמור ביותר. נקעה נפשו של בית המשפט מכל אותם אירועים הבאים בפניו בה חוזרת ומופגנת אלימות קשה של אדם כלפי רעהו. בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין חזר והדגיש את הצורך בענישה מרתיעה מוחשית וכואבת ככלי למיגור, או למצער צמצום, תופעת האלימות הקשה ההולכת ומתפשטת ובפרט כאשר נעשה שימוש בסכינים כדרך ליישוב סכסוכים. (ראה ע.פ. 9133/04
דוד גורדון נ' מדינת ישראל, דינים עליון , כרך ע' 388: ע.פ. 6885/04 ו-ע.פ. 7879/04
שי חן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך עא' 272 : וע.פ. 6112/04, ע.פ. 6115/04, 8040/04
מוטי עבודי נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך ע' 940.)
9. במקרה דנן מתקשה אנוכי לקבל את הסברו של הנאשם כי אחז בידיו של שוטה, עת ראה אותו מנופף בסכין, כדי להביא להפסקת הקטטה שכן אם כה תם לב היה הוא הייתי מצפה כי יפעל להפסיק את הקטטה כבר בעת שחבריו החלו לתקוף את שוטה ודאטו באלימות כה רבה. יחד עם זאת, נתתי את הדעת לעובדה כי הנאשם לא היה אקטיבי בתקיפה עצמה של חבריו אלברט, חובל ודוידשוילי, כי אם רק בשלב המתקדם של האירוע, לאחר שדאטו ושוטה נדקרו על ידי חבריו, ניסה הוא להוציא מידיו של שוטה את הסכין בה אחז. חומרה רבה ראיתי בעצם מעורבותו של הנאשם באירוע אלים זה כשאך חודשים מספר קודם לכן שוחרר הוא מעונש מאסר וכי לא היה בחרב המאסר המותנה כדי להרתיע אותו מלקחת חלק באירוע זה. הגם זאת, נתתי את הדעת לחלקו השולי של הנאשם באירוע וכן לחלוף הזמן הניכר שמאז האירוע ועד היום ואת העובדה כי מאז האירוע לא רק שלא נמצא הוא מעורב בפלילים כי אם בחר הוא להתיישב עם זוגתו ולבנות יחד חיים נורמטיביים, כשהוא משתלב במעגל העבודה ומתמסר למסגרת המשפחתית. כן נתתי את הדעת לעובדה כי הודה הוא בהזדמנות הראשונה, לאחר תיקון כתב האישום וכי בכך חסך הוא מזמנו של בית המשפט. הגם כך, לא מצאתי לנכון להאריך את המאסר המותנה, כפי שעתר סנגורו כי אם להטיל עליו עונש מוחשי בעל אפקט הרתעתי אך לא חמור באופן הממצה עמו את הדין.
10. בשקלול כל האינטרסים העומדים על הפרק מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
א. הנני מפעילה את המאסר המותנה בן 18 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 8004/00 בית משפט מחוזי באר שבע.
ב. הנני משיתה על הנאשם עונש מאסר של 12 חודשים.
ג. העונשים הנ"ל ירוצו בחופף באופן שהנאשם ירצה עונש מאסר של 18 חודשים. מתקופה זו יש להפחית את ימי מעצרו (מיום 11.11.04 עד 6.2.05)