גזר דין בתיק פ 8262/05

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של שוד, בניגוד לסעיף 402 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, מלמד, כי ביום 28.8.05 בסמוך לשעה 15:10 שדד הנאשם מן המתלוננת, ילידת 1948, שקית בד ובה מסמכים שונים, ארנק ובו כסף וכן תיק איפור וצרור מפתחות וכן תיק צד שחור, אותו החזיקה בידה האחרת, ובו מסמכים, כסף, כרטיסים שונים, משקפיים ומכשיר פלאפון. הנאשם ביצע את השוד כשהוא מושך בחוזקה את התיק והשקית מידיה של המתלוננת ולאחר שתלש אותה מידיה נמלט מהמקום. שני עוברי אורח אשר עברו במקום והבחינו במעשיו של הנאשם החלו לרדוף אחרי הנאשם. לאחר מרדף קצר נתפס הנאשם והתיק הוחזר לידי המתלוננת. השקית ובה מסמכים הנוספים לא נמצאה. בעקבות מעשיו של הנאשם סבלה המתלוננת, לאחר מכן, מכאבים בידיה.

3. לצורך הטיעונים לעונש התבקש שירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם. תסקיר שירות המבחן גולל בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו בחור צעיר בן 24, רווק ואב לילד בן חודש ומכור לסמים מסוכנים קשים מזה כשנתיים. שירות המבחן הדגיש את הרקע המשפחתי בו גדל הנאשם, אורחות חייו הקשים והרקע המשפחתי הקשה הן כלכלית והן פיזית בו גדל הנאשם. הנאשם בוקר 3 שנות לימוד בלבד והוא אנאלפבית כאשר כבר בגיל צעיר סולק מבית הוריו ומשם התגלגל עד מהרה לעולם הסמים כדרך להתנתק מהמציאות הקשה שחווה. שירות המבחן נמנע מכל המלצה טיפולית אך הציע כי תבחן התאמתו לעבור טיפול גמילה מסמים במסגרת שב"ס.

4. התביעה, בטיעוניה לעונש עתרה לענישה מחמירה אשר תשקף את מדיניות בית המשפט כמו גם סלידתה של החברה ממעשי שוד המופנים כלפי ציבור הקשישים, אותם מנצלים לא אחת צעירים המבקשים בדרך קלה להשיג את מטרתם והיא שדידת רכושם כשהם מודעים לעובדה כי יכולת ההתגוננות של אותם קשישים היא נמוכה ובכך הם מבטיחים את הצלחת מעשיהם ומשיגים את מטרתם והיא השגת כספם של אותם קשישים. התובעת, הוסיפה וציינה כי מדובר בנאשם הצורך סמים מסוכנים מזה זמן רב וכי צריכת הסמים היא זו אשר הובילה אותו לביצוע המעשים הנדונים. כמו כן עמדה היא בטיעוניה לעונש על העובדה כי לנאשם זה עבר פלילי נכבד למדי, וזאת חרף גילו הצעיר, והכל בעבירות סמים, אלימות ורכוש כשהעבירה הנדונה בוצעה בחלוף 4 חודשים מאז שחרורו מן הכלא מבלי שהיה בכך כדי להרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות בפלילים. בכך ביקשה להדגיש את מסוכנותו של הנאשם, את חוסר התובנה שבו ואת הצורך החברתי להרחיק אותו מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה וממושכת כגורם מרתיע כמו גם כגמול למעשיו. 

5. מאידך לימד הסניגור סניגוריה על הנאשם כשהוא מדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה כי חסך מזמנו של בית המשפט, לקח אחריות והודה בעובדות כתב האישום, לאחר שזה תוקן. הסנגור הדגיש כי מאז מעורבותו בעבירה הנדונה עשה הנאשם כל שביכולתו כדי לצאת מעולם הסמים ונכון להיום, לדבריו נקי הוא פיזית מצריכת סמים. הסנגור הדגיש כי הנאשם מגלה חרטה מלאה על מעשיו, כי האלימות אינה בבחינת אורחות חייו וכי צריכת הסמים הכבדה, בה היה מעורב בזמן ביצוע העבירה והצורך למנת סם, היא זו אשר הביאה אותו לביצוע המעשה מבלי שהוא נותן את הדעת לחומרת מעשיו. ביקש הסנגור כי בית המשפט ינקוט בדרך הרחמים וישקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שבאו באופן מפורט בתסקיר שירות המבחן. כן ביקש כי בית המשפט ימליץ בשולי גזר הדין לשירות בין הסוהר להפנות את הנאשם להליך של טיפול וגמילה מסמים מסוכנים במסגרת שב"ס. הנאשם אף הוא הוסיף והביא מילות חרטה כשהוא מתאר את צריכת הסמים כמחלה וכי בעקבות מעצרו זה גילה הוא תובנה ומודעות לחומרת מעשיו וכיום מבין הוא כי הפשע אינו משתלם ומבקש הוא לפתוח דף חדש בחייו.

6. לא אחת נאמר כי שוד של אדם קשיש, חסר ישע, הינו בבחינת מעשה נתעב שכן יש בו כדי לנצל את חולשתו של הקשיש כדי לקדם את מעשיו הפליליים של העבריין. תפקידו של בית המשפט הינו להגן  על כלל הציבור ובפרט על חלשים עליהם נמנה ציבור הקשישים. מדיניות שכזו מחייבת הטלת ענישה מחמירה,  אשר תשקף את הדמול הראוי למעשה כה חמור, ומרתיעה אשר תמנע או למצער תפחית את הישנות התופעה. כך בדומה קובע בית המשפט בע.פ. 1786/02 וע.פ. 1167/92 אחמד מוסטפא גיטאוי נ' מדינת ישראל תקדין עליון, כרך 93 (1) עמ' 582. באומרו כי:

"כבר אמרנו לא אחת, ואנו חוזרים ואומרים כי גניבת רכושם של קשישים ועל אחת כמה וכמה כשהדבר נעשה באלימות, מחייבת תגובה חריפה ומרתיעה".

כך גם בדומה קובע בית המשפט העליון בע.פ. 6700/97 צוציאשוילי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 98 (4), עמ' 3 בקובעו כי:

"נסיבות אישיות נדחות מפני העניין המיוחד שיש לציבור להגן על מבוגרים מפני אלימות והתנקלות לרכושם; ואחת הדרכים להבטחת שלומה של האוכלוסיה הבוגרת היא, הטלת עונשים כבדים על אלה שאינם מסוגלים לרסן עצמם ולהימנע מלנקוט באלימות כלפי הנמנים על אוכלוסיה זו".

וכך בשורה ארוכה של פסקי דין השיתו בתי המשפט עונשי מאסר לתקופה ממושכת כמו בפרשת צוציאשווילי, לעיל שם אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 5 שנים שהושת על הנאשם בנסיבות דומות עת חטף מרשותה של המתלוננת, אשה מבוגרת כבת 68 את תיקה ופצע אותה. 

7. בנסיבות העניין מצאתי לנכון להתחשב בעובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה בהזדמנות הראשונה, לאחר שתוקן כתב האישום. נתתי את הדעת לנסיבותיו האישיות הטראגיות של הנאשם, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן, לעובדה כי חי חיים עגומים לאורך שנים רבות וכי לא הצליח, הגם נסיונותיו הקודמים, לצאת ממעגל הסמים אליו נכנס כבר בגיל 13.  כמו כן התחשבתי בעובדה כי  השוד, אותו ביצע הנאשם, לא גרם לחבלה פיזית קשה למתלוננת  וכי בפועל הוחזר התיק לידיה של המתלוננת.

בנסיבות אלו ורק אלו מצאתי לנכון שלא למצות את הדין עם הנאשם בדרך של הטלת ענישה כבדה ומכבידה, כפי שהנני סבורה שיש לעשות בעבירות של  שוד קשישים ועל כן הנני מטילה עליו את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל ל- 36 חודשים. בהפחתת ימי מעצרו (מיום 28.8.05 עד 12.1.06 ומיום 11.3.06 ועד היום.

ב.                  מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או עבירת שוד תוך 3 שנים מיום שחרורו.

בקשתו של הנאשם להשתלב בהליך של גמילה אכן ראויה להתייחסות והמלצתי כי זו תיבחן מקרוב על ידי שירות בתי הסוהר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ו (20 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים