פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
|
8221-05
15/07/2007
|
בפני השופט:
רחל ברקאי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד אפנאן אבו טהה
|
הנתבע:
אחמד ג'רמי טרבין עו"ד אלמכאוי
|
גזר דין |
- הנאשם הורשע לאחר שנמצא אשם בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"), שתי עבירות של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) תשי"ד- 1954 (להלן:"
חוק ההסתננות"), עבירה של יציאה שלא כדין לפי סעיף 2א לחוק ההסתננות, עבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952 ועבירה של יבוא סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 13 וסעיף 7(א)+ (ג) לפקודת הסמים המסוכנים .
- הרשעתו של הנאשם בעבירות הנ"ל נעשתה לאחר שנקבע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק את עובדות כתב האישום לפיהן: הנאשם, בהיותו תושב מצרים, קשר קשר עם תושב מצרים אחר, בשם סעיד בן סלאמה אל עמור (להלן : "
אל עמור"), לביצוע פשע בכך שיסתננו ויכנסו ממצרים לתחומי מדינת ישראל שלא כדין, לאחר מכן יצאו שלא כדין את ישראל לירדן וייבאו מירדן לתחומי מדינת ישראל סמים מסוכנים, תוך הסתננות לגבולות המדינה וכניסה אליה שלא כדין. בהמשך לקשר האמור, במועד אשר אינו ידוע למאשימה, אך עובר ליום 19.7.05 ובאופן אשר אינו ידוע למאשימה, חצה הנאשם ביחד עם אל עמור את גבול ישראל מצרים ונכנס ממצרים לישראל שלא כדין ושהה בתחומי מדינת ישראל שלא כדין.
בהמשך, עובר ליום 19.7.05 חצה הנאשם, יחד עם אל עמור, את גבול ישראל ירדן ויצא מישראל אל ירדן ביודעין ושלא כדין. וביום 19.7.05, בסמוך לשעה 22:30, ביחד עם אל עמור, חצה הנאשם את גבול ישראל ירדן בקצה הדרומי של בריכות האידוי של ים המלח ונכנס מירדן לישראל שלא כדין כשהוא מייבא לתחומי מדינת ישראל, יחד עם אל עמור, סם מסוכן מסוג
הרואין במשקל של 24.684 ק"ג נטו
, כשהוא מחולק לחבילות וארוז בתוך שני שקים. שק אחד כלל 24 חבילות והשק האחר כלל 26 חבילות. הנאשם הסתיר את הסם מתחת לשיח כ- 500 מ' צפון מזרחית מהיישוב "עין תמר" ושהה בישראל שלא כדין עד אשר נעצר זמן קצר לאחר מכן.
- המדינה בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם על כמות הסם הנכבדה אותה הוביל הנאשם יחד עם אדם אחר לתחומי מדינת ישראל וכן את העובדה כי מדובר בסם מן הסוג המסוכן ביותר, סם מסוג הרואין. עוד עמדה התובעת על הצורך בהשתת ענישה מחמירה והרתעתית כאשר מדובר בנסיבות של יבוא סם מגבול ישראל לישראל אשר בשל תנאי השטח הטופוגרפיים הפך המקום לדרך המשי להברחת סמים מסוכנים לתחומי מדינת ישראל.
- מנגד עמד הסנגור על נסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו אדם נשוי ואב ל-10 ילדים אותם השאיר מאחור במצרים. לטענתו יש לזקוף לזכות הנאשם את מחדלי המאשימה אשר בשל מחדליה התארך משך שמיעת הראיות בעניינו של הנאשם לתקופה של כשנתיים ימים כשבתקופה זו ישב הנאשם במעצר בתנאים קשים. כמו כן ביקש הסנגור כי בית המשפט לא יחמיר עם הנאשם אך בשל העובדה כי ביקש לנהל את משפטו ולהוכיח את חפותו. הסנגור ביקש לאבחן את הפסיקה הרבה אשר באה בפני על ידי המאשימה כשהוא מבקש לראות בנאשם כגורם שולי בשרשרת הפצת הסם, אדם הנעדר הרשעות קודמות אשר בנסיבותיו יהא אך נכון להסתפק בתקופת מעצרו של שנתיים ימים כעונש ראוי.
- עבירת יבוא סמים מסוכנים הינה אחת העבירות החמורות שבפקודת הסמים שכן מהווה היא חוליה מהותית בשרשרת הפצת הסם. לא לחינם נוסח סעיף 13 לפקודת הסמים בנוסח המלמד כי פעולות יבוא ויצוא של סמים חד המה כפעילות סחר בסמים. וכלשון הסעיף:
"לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על יצואו או יבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברישיון מאת המנהל".
ואכן, עבירות על פקודת הסמים, שאינן עבירות של שימוש עצמי בסם, הן בעלות חומרה יתרה, מאחר ויש בהן כדי לחתור תחת יסודותיה של חברה מתוקנת, ובביצוע עבירה של יבוא והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בכמות כה גדולה, כפי שהחזיק הנאשם, יש כדי להשחית מידותיהם של אזרחים מן השורה.
תפוצתו הרבה של הסם, הנגישות הרבה אליו, והשימוש הקל בו - עלולים להזיק לבריאותם ונשמתם של המשתמשים בו. ביצוע עבירות סמים אף עלול להביא לביצוען של עבירות נגזרות נוספות, אם בכדי לממן השגת סמים ואם בשל המצב הנפשי והגופני בו נמצא צורך הסמים, המושלך ונדחק לשולי החברה ומתקשה בניהול אורח חיים נורמטיבי.
לפיכך, נאמר לא אחת כי נגע השימוש בסמים מסוכנים משחית והורס יחידים בחברה, ההופכים לאנשים שאינם תורמים לעצמם ולחברה כולה ועל כן, יש להרחיק מהחברה כל אשר ידו מסייעת בהפצת הסם, אם לשם עשיית רווח ואם לצורך אחר - ולשימו מאחורי סורג ובריח, למען תפחת פגיעתו ולמען יראו אחרים, ידעו את חומרת הענישה ואת רמתה - וירתעו מביצוען של עבירות הנוגעות לסמים אלה.
וכך, עם התגברות השימוש בסם, קבע המחוקק עונשים מחמירים בשל ביצוע עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ומשכך - על בתי המשפט להחמיר בעונשים המוטלים על עברייני סמים, כדי לקדם את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע.
לעניין זה ראה ע"פ 6029/03
גולן שמאני ואח' נ' מ"י
, פ"ד נח (2) 734 שם קבע כב' השופט חשין, בערעור על חומרת העונש בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים, כי:
"
מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... כך נקבע, למשל, כי במקרים כגון המקרה שלפנינו - בהם המדובר בייבוא או בהחזקה של סם קשה ברמות משמעותיות - ראוי לגזור על המורשעים עונש הקרוב לעונש המרבי הקבוע בחוק."
על רקע מדיניות זו השיתו בתי המשפט עונשים מחמירים בעבירות של יבוא סמים תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו של הנאשם העומד לדין, הגם נסיבותיו. (ראה בע"פ 4998/95
מ"י נ' גומז-קרדסו ואח'
פ"ד נ"א(3) 789, ע"פ 966/94
אמזלג נ' מ"י,
דינים עליון, כרך מב, 859, ברע"פ 8963/04
חמאדן נ' מ"י
דינים עליון, כרך עא, 511 ע"פ 3759/03
יצחק תמיר נ' מדינת ישראל,
דינים עליון, כרך סו' 923.)
6. בנסיבות דנן גם אם חלקו של הנאשם התמצה במעשה הבלדרות בלבד, הגם שאין לגבי כך ראיות, חזרו והדגישו בתי המשפט את חלקם המהותי והחיוני של אותם בלדרים בשרשרת הפצת הסם ואת החשיבות החברתית בהרתעתם גם של אלה.
בנסיבות דנן לא באה בפני כל נסיבה אשר יהא בה כדי להטות את כפות המאזנים לטובתו. העובדה כי עשה את המעשים ממצוקה כלכלית אין בה כדי להוות כל צידוק למעשה. מעשיו ראויים לגינוי בדרך של גמול ראוי כמו גם נועדה היא לקדם את אינטרס ההרתעה והכול למען יראו ויראו.
המדובר בכמות סמים ניכרת למדי של סם מסוכן המכונה "סם המוות". נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות ככל שתהיינה נדחות מפני האינטרס הציבורי למגר את נגע הסמים.
- לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורתני כי יש לדחות את נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני אינטרס הציבור המצדיק השתת ענישה מרתיעה ומוחשית כאשר מדובר בעבירות של יבוא סמים מסוכנים לתחומי מדינת ישראל. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בכמות כה נכבדה של סם מסוכן מסוג הרואין. טענת הסנגור כי יש לייחס לנאשם רק מחצית מן הכמות אשר נתפסה וזאת בשל העובדה כי היו הם שניים אשר נשאו עימם שני שקים, דינה להדחות. המדובר בפעילות בצוותא חדא שעשו השניים לאחר שקשרו קשר להבריח את הסם ויש לראות בכמות הסם בכללותה כמיוחסת לנאשם.
לפיכך, הנני מוצאת לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים: