אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8217/05

גזר דין בתיק פ 8217/05

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8217-05
01/03/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד תהילה גלנטה
עו"ד שרית שמש
הנתבע:
חליל בן חסן חריזי
עו"ד אבו עבד
גזר דין
  1. הנאשם  הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין, בעבירה של ניסיון לסחר בנשק לפי סעיף 144 (ב2) + סעיף 25 לחוק העונשין, בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961 ובעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין.
  1. כתב האישום מכיל שני אישומים: האישום הראשון מייחס לנאשם, שהינו תושב הישוב קבענה שבדרום הר חברון בתחומי הרשות הפלשתינית, כי במועד כלשהו, כחודש ימים עובר לתאריך 11.7.05, קשר הנאשם קשר עם אדם בשם תעבנה לסחור ולהוביל בין 15 ל-20 כלי נשק מסוג קלצ'ניקוב ממצרים לישראל ומישראל  לתחומי הרשות הפלשתינית. במסגרת הקשר בין הנאשם לבין תעבנה הוסכם כי הנאשם יפגוש במקום מבודד, סמוך לישוב שגב שלום, באדם פלוני אשר יעביר לו את כלי הנשק, ומשם יוביל הנאשם את כלי הנשק למקום מסתור ולאחר מכן יובילו לשטחי הרשות הפלשתינית. במסגרת הקשר ולשם קידומו, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, כשלושה שבועות עובר ליום 11.7.05, רכש הנאשם, על פי הוראת תעבנה, טלפון נייד מסוג אורנג' על מנת שישמש אותו באופן מיוחד לצורך התקשרות עם תעבנה ומעורבים אחרים. תעבנה הורה לנאשם כי במהלך ההתקשרות הטלפונית הוא יכנה אותו "אבו חסן".  במסגרת הקשר ולשם קידומו שוחח הנאשם עם תעבנה במכשיר הטלפון הנייד מספר פעמים ותעבנה מסר לו כי תושב מצריים המכונה אבו סאלם יצור עימו קשר בהמשך וינחה אותו בדבר מועד העברת הנשקים לרשותו של הנאשם ובדבר מקום המפגש. כארבעה ימים עובר ליום 11.7.05 נפגשו הנאשם ותעבנה בסמוך ליישוב רהט ותעבנה מסר לנאשם 2,000 דולר כדי שישמשו את הנאשם לתשלום עבור כלי הנשק שיקבל מאבו סאלם. כיומיים עובר ליום 11.7.05 התקשר אל הנאשם אדם שזהותו אינה ידועה והציג את עצמו כאבו סאלם ומסר לו כי אדם המכונה אבו פתחי יתקשר אליו וימסור לו פרטים על מועד העברת הנשקים ומקום המפגש. ביום 11.7.05 בשעות הצהריים, התקשר אבו סאלם לנאשם ומסר לו שיהיה מוכן להעברת הנשקים וכי אבו פתחי יצור עימו קשר ויתאם עימו את מקום המפגש. מיד לאחר השיחה התקשר לנאשם אדם, שהציג את עצמו כאבו פתחי, וקבע עימו כי השניים יפגשו בין השעות 20:30 ל-21:30 בסמוך לתחנת הדלק שנמצאת בסמוך ליישוב מצפה רמון. באותו יום, בסמוך לפני השעה 21:30, נסע הנאשם ממקום מגוריו לנקודת המפגש בתחנת הדלק במצפה רמון בכלי רכב מסוג ג'יפ סופה, שם פגש באבו פתחי וקיבל מידיו שלושה שקים שהכילו 19 כלי נשק מסוג קלצ'ניקוב ו-16 מחסניות, אותם העמיס על כלי רכבו. בתמורה מסר לאבו פתחי 2,000 דולר שקיבל מתעבנה. משם נסע הנאשם בכביש 40 לכיוון שטחי הרשות הפלשתינאית, למקום מפגש עם תעבנה על מנת למסור לידיו את כלי הנשק שקיבל. כשהגיע הנאשם בסמוך לכניסה למדרשת שדה בוקר, נעצר הנאשם על ידי שוטרים שהוצבו במחסום משטרתי. 

האישום השני מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית בכך שביום 19.5.05 הורה בית משפט השלום בבאר-שבע (בב"ש 4718/05) על שחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים בין השאר בתנאי מעצר בית מלאים אצל בן דודו מר ריזי נאצר משבט אבו רקייק. ביום 26.6.05 הורה בית המשפט השלום על הקלה בתנאי השחרור (ב"ש 3055/05), באופן בו צומצמה ההגבלה של מעצר בית לשעות הלילה בלבד, בין השעות 20:00 ועד 05:00, בבית אחיו עלי אלחריזי בשבט אבו רקייק. במעשיו של הנאשם כמפורט באישום הראשון, הפר הנאשם את ההוראה החוקית אשר ניתנה על ידי בית המשפט.

  1. התובעת, בטיעוניה לעונש, ציינה כי התביעה נאותה להסדר הטיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום, על אף ראיות איתנות הקיימות בחומר החקירה ואשר היה בהן כדי לבסס את כל העובדות והאישומים בכתב האישום המקורי, וזאת מתוך  כוונה לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט ומזמנם של עדי התביעה, שוטרים ואנשי שירות הביטחון הכללי, העושים לילות כימים בשמירה על ביטחון המדינה וביטחון הציבור כשידיהם עמוסות לעייפה בשל צוק העיתים הביטחוני בו מצויה כיום מדינת ישראל. התובעת  הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר היה מודע לעובדה כי הנשק אותו הסכים להוביל הינו נשק אשר ייעודו היה לתחומי הרשות הפלשתינית. ציינה התובעת כי מעשה הברחת הנשק נגדע באבו רק בזכות ערנות ויוזמת גורמי הביטחון. הוסיפה והדגישה התובעת כי חומרת יתר יש לייחס לנאשם מקום שנמצא כי בז הוא להוראות בית המשפט אשר הורה לו לשהות בתנאי מעצר בית מלאים ותחת מילוי תנאים אלו נמצא הוא מבצע עבירות כה חמורות כמפורט באישום הראשון. כן הדגישה התובעת, כי יש להחמיר עם נאשם זה מקום שמדובר באזרח ישראל, המנצל את אזרחותו ויכולתו לנוע באופן חופשי בתחומי מדינת ישראל מבלי לעורר כל חשד, כדי להוביל נשקים מגבול מצרים אל תחומי הרשות הפלשתינית. הדגישה התובעת את המצב הביטחוני בו מצויה כיום מדינת ישראל, את המאבק המתמיד בגורמים עויינים המבקשים לפגוע בתושבי מדינת ישראל והיוצאים לפגע בנו בעיקר  מתוך תחומי הרשות הפלשתינית.

ביקשה התובעת כי בית המשפט ידחה את הסבריו  של הנאשם כי ביצע את המעשים מתוך מניע כלכלי בלבד ולא מכוח מניע לאומני ובהתאם ישית עליו ענישה מוחשית של עונש מאסר לתקופה ממושכת בתואם למדיניות הענישה הרווחת בעת האחרונה בעבירות אלה. וכן פסילת רישיון הנהיגה למשך זמן ממושך לרבות חילוט כלי הרכב באמצעותו ביצע את העבירות נשוא האישום הראשון.

  1. מנגד פרס בפני ב"כ הנאשם  את נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם הינו בחור צעיר, כבן 27, נשוי ואב לשני ילדים, המתגורר בשטחי הפזורה הבדואית עם משפחתו ואשר עובר למעצרו עבד כמפעיל טרקטור באופן מזדמן ובלתי יציב. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם, בטרם מעצרו, התמודד עם מצוקה כלכלית קשה ולחץ רגשי בשל מחלת לב ממנה סובל עד היום בנו הקטין כבן 4 שנים וכי לנוכח מצוקה זו התפתה לבצע את המעשים האמורים. כמו כן הדגיש הסנגור כי מיד לאחר מעצרו הודה הנאשם בחקירתו במעשים המיוחסים לו ואף הרחיק לכת ושיתף פעולה עם חוקריו בכך שמסר להם את שמותיהם של כל המעורבים בפרשה לרבות מספרי הפלאפון הניידים של המעורבים, מידע אשר לא היה ידוע לגורמי החקירה, ואף הביע חרטה עמוקה על מעשיו. בנסיבות אלו טען הסנגור כי יש לזקוף לזכות הנאשם את עובדת שיתוף הפעולה שלו עם גורמי החקירה ויש להתחשב בנסיבות חייו הקשות שלו ושל בני משפחתו ובהתאם להקל בעונשו. הוסיף וטען הסנגור כי הנאשם לא פעל ממניע לאומני אלא מניע של בצע כסף בלבד, כפי שהסביר לגורמי החקירה. לדידו, יש לראות בנאשם כבלדר שולי בשרשרת הברחת הנשק ולא כגורם העיקרי, בבחינת בעל היוזמה, המתכנן או הרוח החיה בביצוע העבירות. כמו כן הדגיש הסנגור כי יש לתת את הדעת לעובדה שבפועל נתפס הנאשם עם הנשק והתחמושת עוד בטרם הגיע לתחומי הרשות הפלשתינית ועוד בטרם הועבר הנשק לתחומי הרשות הפלשתינית.
  1. שירות המבחן, אשר התבקש ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם, חזר ופרט בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם  ואת קשייו הכלכליים לאורך השנים כשהוא מציין כי הנאשם נמנע מלשתף אותו בחלקי התכנון שקדמו למעורבותו בעבירות נשוא כתב האישום. שירות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ולנוכח העובדה כי הנאשם שלל כל בעיות התנהגות ותפקוד בפני קצין המבחן עימו נפגש. 
  1. בתי המשפט חזרו והדגישו את החומרה הרבה שיש לייחס לנסיבות של ביצוע עבירות בנשק, בפרט לתופעה המדאיגה השבה ומטרידה את  כולנו והיא הברחת הנשק המתבצעת דרך גבול מצרים אל תחומי מדינת ישראל ולשטחי השרות הפלסטינית, תוך ניצול העובדה כי גבול מצרים עם ישראל הנו במרביתו גבול הפרוץ למעבר. חמור מכל, נמצאים אנו למדים כי אזרחי מדינת ישראל נוטלים חלק פעיל ומהותי בפעולות הברחה אלו ומעבירים את הנשק, תוך ניצול אזרחותם הישראלית וחופש התנועה שלהם בתחומי מדינת ישראל, בכלי רכב הנושאים לוחית זיהוי ישראלית, אשר אינם מעוררים כל חשד, אל תחומי הרשות הפלסטינית. אין שום נימוק כלכלי היכול להצדיק מעשה נתעב שכזה המקדם פעילות טרור המבוצעת מתוך תחומי הרשות הפלסטינית אל תוך תחומי מדינת ישראל.  

לנוכח המצב הביטחוני הקשה בו מצויה מדינת ישראל מזה כ-4 שנים מצאו לנכון בתי המשפט להחמיר בענישה.

בת.פ.(באר שבע) 8106/04 מדינת ישראל נ' אבו סבילה בנסיבות בהן ייבא הנאשם והחזיק ברשותו 45 רובי קלצניקוב 2 אקדחים ו- 1,500 רובים,  מצאתי לנכון להשית  על הנאשם עונש מאסר של 12 שנה תוך הדגשת חומרת מעשיו לנוכח העובדה כי מדובר בעבירות שבוצעו על ידי מי שהינו אזרח מדינת ישראל, כמו גם לנוכח העובדה כי הנאשם שם, היה בבחינת הרוח החיה הדומיננטית והיוזמת מאחורי הברחת הנשק  ממצרים לתוך תחומי מדינת ישראל בידיעה כי הנשק יעדו הינו לרשות הפלסטינית. המובילים המצריים באותו אירוע נשפטו לעונשי מאסר של 6, 8 ו- 10 שנים (בת.פ.(באר שבע) 8076/04 מדינת ישראל נ' בניית ).

בת.פ.(באר שבע) 8083/03 מדינת ישראל נ' אבו ג'ועד בנסיבות של הברחת נשק ממצרים אל תוך מדינת ישראל והעברתו לרשות הפלסטינית, בחמש הזדמנויות שונות ובכמות נשק ניכרת למדי, כ- 77 רובי קלצ'ניקוב, מטול RPG, 4 פצצות ותחמושת, מצאתי לנכון להשית על הנאשם שם עונש מאסר של 15 שנים. מדיניות ענישה זו תואמת את גישת בית המשפט העליון אשר נקבעה  בע.פ. 4831/03 מחמוד אבו בכר נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סז' 847, שם הורשעו הנאשמים בגניבה של - 58  רובי M-16   ומכירה של 9 רובים לתושב הרשות הפלסטינית, הכיר בית המשפט העליון בצורך להחמיר בענישה בעבירות אלה שכן מתבקשת היא, עקב הנסיבות שהזמן גרמן. באותן נסיבות קבע כי יש מקום שההחמרה בענישה תעשה בצורה מדורגת ועל כן מוצא הוא לנכון להפחית בעונשם של הנאשמים באופן שעונשו של הנאשם 1 הופחת מ- 17 שנות מאסר בפועל ל-15 שנות מאסר ועונשם של  הנאשמים האחרים הופחת מ- 12 שנות מאסר בפועל ל-10 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון, שם,  נתן את הדעת לעובדה כי הנאשמים שיתפו פעולה עם גורמי החקירה גם לגבי אירועים נשוא כתב האישום וגם לגבי אירועים מן העבר, וכן נתן את דעתו לנסיבותיהן האישיות של הנאשמים.

בע.פ. 8755/01 מדינת ישראל נ' גדבאן, דינים עליון, כרך סג' 996, החמיר בית המשפט העליון בעונשם של הנאשמים אשר ייבאו סמים  (3 ק"ג הרואין , 3 ק"ג חשיש ו- 0.5. ק"ג קוקאין) ונשק   (10 רימוני יד ו- 6 רובי קלצ'ניקוב) לתחומי מדינת ישראל והטיל עליהם עונשי מאסר של 11 שנות מאסר בפועל ו-14 שנות מאסר בפועל בהתאמה.  

בע.פ. 5122/04 דניס פולבינוב נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם) אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 9 שנים אשר הוטל על המערער בגין עבירות של ניסיון לסחר בנשק והחזקת נשק בכמות גדולה (שם החזיק 5 מאגים).

בע.פ. 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן, דינים עליון, כרך סז' 422, החמיר בית המשפט העליון בעונשם של המשיבים אשר הורשעו בעבירות בנשק, מקום שסחרו ב-4 אקדחים   ו - 150 כדורי אקדח והשית עליהם עונשי מאסר בפועל של 7 שנים  ו-4 שנים בהתאמה. באותן נסיבות לא יוחסו להם נסיבות של הברחת נשק  ממצרים לתחומי מדינת ישראל.  

בע"פ 4609/98 אחמד טאהא נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך כו' 375, החמיר בית המשפט העליון בעונשו של המערער, אשר הורשע בעבירות של סחר בנשק, מקום בו סחר ב- 15 כלי נשק והעמיד את עונש המאסר על 7 שנות מאסר בפועל.

בדומה החמיר בית המשפט העליון בעונשו של הנאשם בע"פ 9620/02 מדינת ישראל נ' בהא בן אחמד עיסא עבידי , דינים עליון כרך סד' 210, והשית עליו עונש מאסר בפועל ל- 8 שנים בגין סחר ב- 31 רובי סער אותם מכר לתושב השטחים, כשהוא מתחשב בעובדה כי הנאשם שיתף פעולה עם חוקריו ואף מסר להם מידע  לגבי מעורבים אחרים.

  1. במקרה דנן מדובר באדם צעיר בעל דפוסי התנהגות עבריינים, אשר צבר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות של הפרת הוראה חוקית בשתי עבירות של נהיגה ברשלנות והכשלת שוטרים ועבירות רכוש. כן הורשע הוא בעבירה של החזקת נשק ונדון לעונש של 4 חודשי מאסר אותם ריצה ממילא בהיותו במעצר בגין האישום הנדון.
  1. את הסברו של הנאשם כי ביצע את העבירות נשוא כתב האישום ממניעים כלכליים ותו לוא, כהסבר אשר יטה את הכף לקולא אין הדעת יכולה לקבל. הנאשם אשר קשר קשר עם האחרים ידע כי מדובר בנשק הנכנס לתחומי מדינת ישראל ממצריים ויעדו הוא תחומי הרשות הפלסטינית. הנאשם, בהיותו אזרח ישראל המודע למצב הביטחוני הקשה השורר במדינת ישראל, ידע והיה צריך לדעת כי הנשק אותו הוא מוביל לתחומי הרשות הפלסטינית עלול להגיע לגורמי טרור המכים פעם אחר פעם באזרחי מדינת ישראל במלחמתם חסרת הפשרות והאכזרית. מעשיו משולים למעשה בגידה באחיו, גם אם בצע כסף מקורם. גם היות הנאשם בלדר בקשר אין בה כדי להפחית מחומרת מעשיו. בנסיבות הנדונות חלקו בקשר כבלדר היה בבחינת חוליה חיונית ומהותית בשרשרת הברחת הנשק. המבריחים ניצלו את עובדת היותו אזרח ישראלי, המורשה לנוע באופן חופשי בתחומי מדינת ישראל עם כלי רכב הנושא לוחית זיהוי ישראלית, עד כי ניתן לומר כי חלקו בשרשרת הנו מהותי ביותר בבחינת בלעדיו אין. פעילות גורמי הביטחון לסכל מעשים אלו הנם קשים מנשוא בשל חשאיותם ובשל העובדה המעציבה כי אזרחי ישראל, כדמות הנאשם נוטלים חלק פעיל בפעילות זו המסייעת לאותם גורמים עוינים. רק מידע מוקדם של גורמי הביטחון יכול להביא למעצר שכזה אשר לרוב מזלנו כנראה היה כאן.
  1. הגם האמור לעיל, התחשבתי בעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה לאחר שתוקן כתב האישום, כמו כן התחשבתי בכמות הנשק אשר נמצאה ברשות הנאשם, התחשבתי בעובדה כי שיתף פעולה עם חוקריו ומסר להם מידע מקיף אודות השותפים להברחת הנשק. באיזון כל האינטרסים העומדים על הפרק, סבורתני כי יש להשית על הנאשם ענישה מוחשית לתקופה ממושכת אשר תבטא את מדיניות הענישה הנהוגה בעת האחרונה כשחומרת יתר הנני מייחסת לעובדה כי מדובר בעבירה המתבצעת על ידי אזרח ישראלי הבוגד באחיו, אזרחי מדינת ישראל כשבמעשיו אלו הינו חושף את אזרחי המדינה לסכנת חיים והכל בשל בצע כסף. אשר על כן, הנני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ