גזר דין בתיק פ 8193/04

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של דרישת נכס באיומים, עבירה לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. העובדות בהן הודה הנאשם, כמפורט בכתב האישום, מלמדות כי ביום 31.7.04 בשעה 12:30 או בסמוך לכך בבאר-שבע דרש הנאשם מהגב' הלנה גרסימוב (להלן: "המתלוננת") דבר ערך בכוונה לגונבו וזאת תוך שימוש בכוח. הנאשם עשה זאת בכך שמשך בכוח את התיק שנשאה על כתפה. כתוצאה מכך נפלה המתלוננת ארצה. הנאשם לקח את התיק שהכיל ארנק, פנקסי שיקים, מסמכים, טלפון נייד, מעט כסף, שעון יד, מפתחות ומשקפי ראיה.  אין חולק כי הרכוש הנ"ל נתפס מיד לאחר מכן והוחזר למתלוננת.

3. התביעה ביקשה למצות את הדין עם הנאשם כשהיא מתייחסת להרשעותיו הקודמות הרבות של הנאשם בעבירות סמים, עבירות אלימות ועבירות רכוש. התובעת אף הצביעה, כי כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה והגם תנאים אלו לא היה בכך כדי להרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות אלימות. התובעת הדגישה כי כאשר מדובר בעבירות שפגיעתן בציבור הנה קשה ובפרט כאשר מדובר בעבירות המתבצעות לאור יום כלפי אזרחים תמימים עוברי אורח, יש מקום לנקוט בענישה קשה אשר תרתיע אחרים מלבצע עבירות דומות. חומרת יתר ביקשה התביעה לייחס לנאשם  וזאת לנוכח הרשעותיו הקודמות הרבות בעבירות אלימות, אשר לא היה בהן להרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות בפלילים.

4. מנגד ביקש הסנגור המלומד, לנוכח תסקיר שירות המבחן, לאפשר לשירות המבחן לבחון אפשרות שילובו של הנאשם במרכז גמילה מסמים וזאת לטענתו לנוכח העובדה כי העבירה אותה ביצע הנאשם, נשוא תיק זה, כמו גם הרשעותיו הקודמות בפלילים, נעברו על רקע  התמכרותו לסמים קשים והצורך במזומנים למימון צריכת הסם. הסנגור לא הקל ראש בחומרתה של העבירה, אותה ביצע הנאשם, אך טען כי הנאשם הגיע לנקודת מפנה בחייו בה מגלה הוא עייפות מן העבריינות המלווה אותו שנים ארוכות ובהתאם מגלה הוא רצון להיגמל מהתמכרותו רבת השנים מסמים מסוכנים.  ציין הסנגור כי עובר לביצוע העבירה הנדונה, נקט הנאשם ביוזמה אישית וניסה להשתלב במרכז גמילה אולם בשל נסיבות אישיות, עזב את המקום וכעת מבקש הוא הזדמנות חוזרת.

5. שירות המבחן הניח בפני תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם המלמד על כי הנאשם הנו בן 35, גרוש ואב לשלושה ילדים בגילאים 5.5 עד 14. וכי מזה 18 שנים מכור הוא לסמים מסוכנים. במהלך השנים ערך הנאשם מספר ניסיונות גמילה ואף תקופה מסוימת, בשנת 1996,  הצליח לשמור על ניקיון מסמים כשהוא נעזר בשירות המבחן. אולם, בשלב מאוחר יותר, חזר לצרוך סמים מסוכנים. שירות המבחן מאשר כי עובר למעצרו בתיק זה, החל הנאשם הליך טיפולי של גמילה מסמים, אולם, לא עלה בידי שירות המבחן לאשר את גרסת הנאשם באשר לנסיבות עזיבתו את מרכז הגמילה. שירות המבחן  הצביע על המוטיבציה שמגלה הנאשם להיגמל, עם זאת מציין  כי ספק אם לנאשם יש את הכוחות הנדרשים כדי להתמודד עם תהליך גמילה מסמים, שהינו טיפול מתמשך לאורך זמן. שירות המבחן נקט בעמדה כי יש לשקול בחיוב מתן  הזדמנות נוספת לנאשם לשלבו בתוכנית גמילה וטיפול בטרם ייגזר דינו.

6. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, סברתי כי אין מקום לדחות את מתן גזר הדין כדי לפתוח בפני הנאשם  אפשרות לתהליך של גמילה במסגרת סגורה מחוץ לכותלי בית הסוהר. הרשעתו של הנאשם בעבירה של דרישת נכס באיומים, הנה הרשעה בעבירה חמורה שיש בה כדי לפגוע בציבור. העובדה כי המניע לביצוע העבירה הנה עובדת התמכרותו של הנאשם לסמים מסוכנים אינה יכולה להוות נסיבה לקולא שכן עלול הדבר להוציא מסר שלילי לנרקומנים העלולים לחשוב כי התמכרותם לסמים מהווה הצדקה להתנכלות לאזרחים תמימים ולרכושם, תוך ביצוע עבירות כלפיהם. לנאשם זה הרשעות רבות בפלילים, 12  במספר, הכוללות הרשעות מן העת האחרונה בעבירות אלימות ועבירות סמים כשתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה בגין עבירות אלימות. הגם מאסרים אלו לא נרתע הנאשם מלבצע עבירה אשר יש בה כדי להביא להפעלת המאסרים התלויים ועומדים נגדו. רצונו של הנאשם להיגמל מסמים הנו מובן וטוב שיהא, אולם הנאשם יוכל לעשות כן במסגרת כותלי בית הסוהר באם ימצא מתאים לכך. היום במרבית בתי הסוהר, קיימות מסגרות מתאימות לאסירים המבקשים לשקם את חייהם ודרכם במסגרת של גמילה מסמים. באם ימצא כי אכן רצונו של הנאשם אמיתי הוא, ישכיל לנצל הזדמנות זו בין כותלי בית הסוהר, כפי שעושים זאת אחרים.

7. לאור כל האמור לעיל, מחייב האינטרס הציבורי נקיטה בדרך של ענישה לאלתר תחת מתן הזדמנות לתחילתו של  תהליך של גמילה מחוץ לכותלי בית הסוהר. לפיכך ובהתחשב בכל האמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      אני מפעילה את המאסר על בן 6 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 6102/01 בית משפט שלום באר-שבע.

ב.      אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 12 חודשים אשר הושת על הנאשם בת.פ. 2235/02 בית משפט שלום באר-שבע.

ג.        אני מטילה על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים.

ד.      המאסרים הנ"ל ירוצו בחופף ובמצטבר באופן שהנאשם ירצה עונש מאסר של 30 חודשים החל מיום מעצרו 31.7.04.

ה.      מאסר על תנאי ל-6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו.

שירות בתי הסוהר יבחן מקרוב את רצונו של הנאשם להיגמל מהתמכרותו לסמים מסוכנים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ט ב אדר א, תשס"ה (10 במרץ 2005) במעמד הצדדים

008193/04פ  055 בת-שבע