אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8181/05

גזר דין בתיק פ 8181/05

תאריך פרסום : 11/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8181-05
26/01/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד תהילה גלנטה
הנתבע:
דניסוב אנטולי
עו"ד זייצב
גזר דין
  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין") ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.
  1. הודאת הנאשם באה לאחר שתוקן כתב האישום.  כתב האישום המתוקן מלמד כי הנאשם נשוי למתלוננת ולהם שלושה ילדים משותפים וכי הם התגוררו בדירה בקרית גת, ביחד עם  אימה של המתלוננת, הגב' רוזה אנדראייב (להלן: " רוזה"). במועד הרלבנטי לכתב האישום היה סכסוך ממושך בין הנאשם לבין המתלוננת.  בלילה שבין ה - 8.6.05 ל- 9.6.05 הגיע הנאשם לדירתם וחיפש אחר תעודת הזהות שלו, כאשר שאר בני המשפחה ישנים. הנאשם לא מצא את תעודת הזהות והעיר את המתלוננת כשהוא מאשים אותה שלקחה את התעודה ואת המסמכים הנוספים השייכים לו. הנאשם קילל את המתלוננת ואז תקף אותה בפניה כשהוא סוטר לה ומכה בה באגרופים. רוזה ניסתה להפריד בין הנאשם למתלוננת אולם, הנאשם תקף אותה והכה אותה בפניה עד אשר נפלה על הרצפה. המתלוננת ברחה מפני הנאשם לחדר הילדים אולם, הנאשם רדף אחרי המתלוננת והמשיך להכותה בידיו ולבעוט בה. הנאשם ניגש למטבח ולקח סכין וחתך באמצעותה את השוק ברגלה הימנית של המתלוננת עד שהמתלוננת החלה לדמם. לאחר מכן זרק את הסכין לכיוון המתלוננת אולם בנס הסכין לא פגעה במתלוננת. מיד לאחר מכן ברח הנאשם מן הדירה. כתוצאה ממעשיו הובהלה המתלוננת לבית החולים והוחזקה לצורך קבלת טיפול עד ליום 12.6.05. המתלוננת אובחנה כמי שסובלת משבר בארובת העין, חבלות בראשה בפניה ובעיניה וכן מפצע דקירה ארוך ועמוק בשוק רגלה הימנית. רוזה אף היא נזקקה לטיפול רפואי עקב שטף הדם שנגרם לה בעינה השמאלית.
  1. התביעה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם וביקשה להחמיר עם הנאשם הן לאור התיקון שבחוק העונשין אשר קבע רף ענישה גבוהה בעבירות אלימות במשפחה והן לנוכח העובדה, לה טענה התובעת, כי הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו ואינו מודע לבעיית השתיה אשר ממנה הוא סובל ואשר הביאה אותו לבצע את המעשים החמורים הן כלפי אשתו והן כלפי חמותו.
  1. הסנגורית ביקשה כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם. לטענתה מדובר באדם מבוגר, אשר עלה ארצה מרוסיה ועבד לפרנסת המשפחה באופן מסודר, מבלי שמזוהה מצידו כל התנהגות אלימה או לא נורמטיבית בין בתוך המשפחה ובין מחוצה לה. ב"כ הנאשם ביקשה לראות באירוע האלימות הנדון משום אירוע חד פעמי אשר אין בו כדי ללמד על מסוכנות נשנית בעתיד מצד הנאשם. ביקשה ב"כ הנאשם כי בית המשפט יתן את הדעת לעובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה מיד לאחר שתוקן כתב האישום וכי מדובר באדם ערירי אשר אין לו כל אדם בארץ מלבד אשתו וילדיו.
  1. קצינת המבחן בתסקירים אותם הגישה, פרסה בפני את נסיבות חייו של הנאשם מהן ניתן ללמוד על אדם סגור ומופנם אשר ניהל אורך חיים משפחתי נורמטיבי עד לאירוע הנדון. קצינת המבחן ציינה כי גם המתלוננת הבהירה בפניה כי מדובר באירוע אלים ראשון של הנאשם כלפיה וכי אינה חוששת ממנו. עוד הבהירה כי ברצונה להתגרש מן הנאשם בשל חוסר שביעות רצון מחייהם המשותפים. עוד ציינה קצינת המבחן כי התקשתה להתחקות אחר המניעים  אשר הביאו את הנאשם להתפרצות האלימה כלפי אשתו. שירות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית בעניינו.
  1. רבות נכתב ונאמר אודות הצורך להחמיר  בדינם של בעלים ואבות מכים על מנת לשרש את התופעה המבישה, להגן על המוכים והחלשים ולהרתיע עבריינים בכוח. על גורם ההרתעה עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז (כב' השופט אלון) בע.פ. 2157/92 פדידה נגד מדינת ישראל פ"ד מ"ז (1) 81, 84 בקובעו כי:

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעקרו על ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען  ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו, והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול  התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית של חברה אנושית". 

אין חולק כי  ענישה סלחנית, במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא התמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האישום בעונש מוחשי ולהעביר מסר לעבריינים פוטנציאליים המועדים לעבור עבירות מאותו סוג. אשר על כן, מצאו לנכון בתי המשפט, לנוכח התעצמות התופעה של אלימות במשפחה, להעניש בכל חומרת הדין את אותם עבריינים שנמצאו חוטאים בעבירות אלו. בדרך זו נקט המחוקק מקום שמצא לנכון להחמיר בענישה כאשר מדובר בעבירות אלימות בתוך המשפחה. חומרת יתר מקבלים הם הדברים לנוכח העובדה כי הנאשם עשה שימוש בסכין כדי לפגוע במתלוננת. רבות נכתב אודות "תת תרבות " הסכין  אשר פשטה בקרבנו, נורמה מעוותת של פתרון סכסוכים בדרך של שימוש בסכין. בתי המשפט פעם אחר פעם זעקו כי יש ללחום בתופעה זו בדרך של ענישה מחמירה באופן שהמסר אשר יצא מפי בית המשפט יהיה חד משמעי וחסר פשרות הן כדי להרתיע את העבריין עצמו והן לשם הרתעת עבריינים בכוח.

  1. מפסיקת בית המשפט העליון אשר באה בפני נמצא כי בתי המשפט בנסיבות של אלימות במשפחה בנסיבות מחמירות, הטילו ענישה מכבידה וכואבת לשנות מאסר ארוכות מאחורי סורג ובריח, בבחינת גמול ענישה ראוי ושיקולי הרתעה המחויבים מן המציאות העגומה של גל גואה של אלימות בתוך המשפחה. כך בע"פ 414/02 מדינת ישראל נ' גבריאל בן יצחק דהן , דינים עליון סב 584 שם מצא לנכון בית המשפט העליון לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בענישת הנאשם אשר הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף  329(1) (ב) לחוק העונשין, ותחת עונש מאסר בפועל ל- 6 שנים הושת על הנאשם עונש מאסר בפועל ל- 10 שנים. באותן נסיבות דובר בנאשם אשר על רקע דברים בינו לבין אשתו, תקף את האשה המתלוננת, הכה בה נמרצות כשהוא גורם לה לחבלות חמורות בראשה צווארה פניה ובית החזה ולאחר שהתמוטטה ואיבדה את הכרתה יצא את הדירה והלך לעבודתו כשהוא מותיר אותה מאחור מחוסרת הכרה. רק במזל ניצלה המתלוננת אשר נמצאה בדירה זמן מה לאחר מכן על ידי בנה הצעיר אשר למראה אמו הזעיק סיוע רפואי.  בית המשפט שם נתן את הדעת לעובדה כי הנאשם לא הותיר במתלוננת כל מום או נכות, אך מצא לנכון להחמיר עמו לנוכח מעשה התקיפה האכזרי והאלים, לנוכח קור הרוח ושוויון הנפש הבלתי נסבלים של הנאשם עת זנח את  המתלוננת במצב של חוסר הכרה  ולנוכח העובדה כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות וכי יש בו כדי ללמד כי האלימות היתה בבחינת מנת חלקה של המתלוננת לאורך שנות נישואיהם. בית המשפט אף נתן את הדעת לעובדה כי הנאשם עודנו מהווה סכנה למתלוננת וכי בגירושי בני הזוג אין כדי להבטיח את שלומה. בע"פ 11478/03 אביטן נ' מדינת ישראל,   דינים עליון ע 933, דחה בית המשפט העליון את ערעור המערער על חומרת העונש ואישר את עונש המאסר אשר הושת על הנאשם ל- 7 שנות מאסר בפועל, לאחר שזה הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף  329(1) (ב) לחוק העונשין. באותו עניין מלמדות הנסיבות כי על רקע רצונה  של המתלוננת לסיים את קשריה עם המערער תקף אותה המערער, בעת שישנה, וחתך אותה באמצעות סכין שאחז בידיו, בלחייה. בעקבות זעקותיה ברח המערער מן המקום כשהוא מותיר אותה מאחור שותתת דם. בית המשפט התחשב בעובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה בהזדמנות הראשונה אך מתייחס בחומרה רבה לנסיבות האירוע, לנכות שנותרה במתלוננת  כמו גם לעובדה כי המערער ביצע את המעשים בעת ששהה בחופשה מבית האסורים וכשלחובתו רשימה ארוכה של הרשעות קודמות, מרביתן עבירות אלימות וכי ריצה הוא 9 עונשי מאסר בפועל  בעברו.
  1. בתוך המסגרת העקרונית יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ואל לנו להיחפז בביצוע מלאכתנו, מלאכת גזירת הדין  שמא נמצא חוטאים.  במקרה דנן אין מדובר בנסיבות של חבלה בכוונה מחמירה כי אם בנסיבות אשר הביאו להרשעתו של הנאשם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה. אמנם, אין בכך כדי להמעיט מחומרת המעשים אותם ביצע הנאשם, אך אין לומר כי מדובר בנסיבות המחייבות את מיצוי הדין עם הנאשם בדרך של הטלת עונשי מאסר לתקופה ממושכת כפי שעתרה המדינה. בית המשפט העליון נדרש למידת הענישה הראויה בנסיבות דומות בע"פ 9469/03 מדינת ישראל נ' אלי אזולאי , דינים עליון סז 109 שם קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה והשית על הנאשם עונש מאסר ל- 24 חודשים בנסיבות  של חבלה חמורה, נסיבות בהן תקף הנאשם את אשתו המתלוננת והכה בה קשות כשהוא מטיח אותה על הארץ וחונק אותה מבלי לשעות לתחנוני המתלוננת כי יעזוב אותה. עוד הוסיף והתיישב עליה כשברכיו על צווארה וכשהצליחה להימלט מאחיזתו הטיח את האישה בקרש המיטה ובעט בה בחוזקה בפניה עד אשר שבר את לסתה ושיניים אחדות בפיה. בית המשפט נתן את הדעת לעובדה כי הנאשם הנו רואה חשבון אשר פרנס את בני משפחתו  וכי תפקד באופן נורמטיבי עד לאירוע הנדון. כן נתן שם בית המשפט את הדעת לחרטה העמוקה שגילה הנאשם, אך מוצא הוא לנכון להתערב במידת הענישה אשר הושתה עליו בבית המשפט המחוזי ותחת עונש מאסר בפועל של 12 חודשים מחמיר עמו ומשית עליו עונש מאסר בפועל של 24 חודשים, כשיתר העונשים ביניהם מאסר מותנה ותשלום פיצוי של 100,000 ש"ח נשאר בעינו,  כשהוא מציין כי:

"נוסיף ונאמר אך זאת: מעשי אלימות במשפחה כמעשיו של המשיב אינם נחלתם של עבריינים, בין עבריינים מועדים ובין עבריינים קלים. ידענו מניסיוננו כי גם אנשים שבחיי היום-יום התנהגותם התנהגות נורמטיבית היא לכל דבר ועניין, עלולים לנהוג באלימות קשה בביתם פנימה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי העובדה שנאשם הוא אדם נורמטיבי, לכאורה, בחיי היום-יום, אין בה בהכרח כדי ללמד על התנהגותו בביתו. עוד נאמר, כי העובדה שהתנהגותו של אדם היא התנהגות נורמטיבית על דרך הכלל, לא יהא בה כדי להקל עימו שעה שמתנהג הוא באלימות כלפי בני משפחה שהם חסרי-אונים לידו."

אכן מדובר באירוע אלימות במשפחה, חמור ביותר בו תוקף הנאשם את אשתו ומכה בה נמרצות, לאחר שהוא מעיר אותה משנתה ומאשים אותה כי היא זו אשר העלימה את מסמכיו האישיים. הנאשם לא בחל אף להמשיך במעשה התקיפה כשהוא נוטל לידיו סכין ודוקר באמצעותה את אשתו ברגלה ואף משליך לעברה את הסכין מתוך כוונה לפגוע בה.  רק בנס לא "פגע במטרה". 

  1. כאשר נדרש בית המשפט לגזור את דינו של נאשם שכזה, מניח הוא על  כפות המאזניים מחד גיסא את אינטרס הציבור והוא לגמול בענישה ראויה  כמו גם להשית עונש מרתיע למען יראו ויראו ומאידך גיסא, להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפניו.  באיזון כל השיקולים העומדים על הפרק אינטרס הציבור למגר את האלימות מקרבנו ולמצער למזערה, אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות הנסיבות האישיות בפרט כאשר למעשה האלימות מתלווה שימוש בסכין. 

על השימוש בסכין כאמצעי לישוב סיכסוכים ופתרון מחלוקות נכתב רבות כאשר בתי המשפט חזרו ושנו על הצורך במיגור התופעה. תרומתו של בית המשפט במלחמה הנדונה הנה בדרך של הטלת עונשי מאסר מוחשיים וממשיים. 

בענייננו זה, התחשבתי בעובדה כי מדובר באדם כבן 47, השוהה בארץ כ-10 שנים, כשהוא נעדר כל עבר פלילי. התחשבתי בעובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה בהזדמנות הראשונה, לאחר שתוקן כתב האישום ובכך אף יש לראות את הנאשם כמי שלקח אחריות למעשיו. רשמתי בפני את העובדה כי מדובר באדם מופנם שקט אשר עבד שנים לפרנסת בני המשפחה וכי מדובר בהתפרצות אלימה יחידה ובלתי מוסברת כשאין כל עדות לאלימות קודמת בין בני הזוג. 

הנאשם בדבריו בבית המשפט אף הביע חרטה כנה על המעשים כשהוא מבקש לחזור לתא המשפחה ולשקם את שהותיר אחריו. הנאשם אף ציין כי  אשתו וילדיו המבקרים אותו בבית המעצר חוזרים, פעם אחר פעם, על השאלה מתי הוא ישוב לביתם.

לאור כל האמור לעיל  אני מטילה על הנאשם  את העונשים הבאים:

א.                  אני משיתה על הנאשם עונש מאסר של 30 חודשים החל מיום מעצרו 9.6.05.

ב.                  מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות במשפחה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

  זכות ערעור תוך 45 יום מהיום

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ו (26 בינואר 2006) במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ