(ביחס לנאשם מס' 1)
גזר דין זה מתייחס ל
נאשם מס' 1 (להלן:
"הנאשם") - ולו בלבד.
1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ולאחר תיקון כתב האישום (ביחס אליו וביחס ליתר הנאשמים) - בעבירות הבאות:
גניבת רכב, לפי סעיף 413 ב' (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"
החוק");
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק;
הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק;
והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפק' התעבורה.
נסיבות ביצוע העבירות האמורות - כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודה הנאשם, כאמור - הן כדלהלן:
הנאשם - אשר במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה
אסיר משוחרר ברישיון, ואשר אחד מתנאיו היה, כי ימצא במעצר בית בין השעות 22:00 ועד למחרת בשעה 06:00 - נדבר יחד עם הנאשמים 2 ו - 3 (להלן, ובהתאמה:"
סרגי" ו - "
מיכאל"), בתאריך 26.6.04, לגנוב רכב (מיניבוס) ולהעבירו לאחר בתחום הרשות הפלסטינית, תמורת סך של 3,000 ש"ח, שיחולק ביניהם.
ואכן, כבר בסמוך, בליל ה - 27.6.04, בשעה 02:00 (וכשבאותה עת היה עליו להימצא בביתו, כאמור) התפרץ הנאשם למיניבוס (שחנה באחד הרחובות בבאר-שבע) והחל נוהג בו, ומיד בסמוך הצטרפו אליו סרגיי ומיכאל; ויחדיו נסעו השלושה במיניבוס לכיוון דהרייה, כשהנאשם נוהג בו. ואולם, ומכיוון שהמיניבוס היה מקושר למוקד "איתוראן", הוזעקה המשטרה אשר הודע לה (באמצעות מוקד חב' ה"איתוראן") על מיקום נסיעתו, וזו נערכה לקדם את פניו בכיוון נסיעתו. ואכן, בצומת הכניסה ללקייה הבחינו בו שוטרים שהיו בניידת, והורו לו לעצור, תוך שימוש באורות כחולים מהבהבים ובצופר. אלא שהנאשם לא שעה להוראה והמשיך בנסיעתו, תוך הגברת מהירות, וכשאותה ניידת דולקת אחריו וממשיכה להורות לו לעצור. בשלב מסויים הדביקה הניידת אותו וניסתה לעוקפו משמאל, פעמיים. אלא, שהנאשם (בעידודם וסיועם של שני הנאשמים האחרים) - ובכוונה לסכן חיי אדם ובטיחות הנוסעים בכביש - הסיט, חדות, את המיניבוס לעבר הניידת בכל פעם שבו ניסתה לעוקפו; ועקב כך - וכדי להינצל מפגיעת המיניבוס בה - נאלצה הניידת לבלום, מידי פעם, ולסטות לשוליו השמאליים של הכביש. הנאשם המשיך בנהיגתו המהירה במרכז הכביש, תוך שהוא "מזגזג" אנה ואנה, וכשבכך חסם את מלוא רוחב הכביש ונסע, למעשה, גם בנתיב הנגדי - וכל זאת, כשכלי רכב תמימים נוסעים מולו בנתיבם, והוא דוהר לעברם, ואלה נאלצו לבלום בפתע ולסטות ימינה לשולי הכביש, כדי להינצל מהתנגשות חזיתית בו. סמוך לכניסה ליישוב להבים, הצטרפו עוד שתי ניידות משטרה שהוזעקו לסייע במרדף אחר הנאשם, ואף הן הורו לו לעצור, תוך שימוש בסירנות ואורות מהבהבים. אך, גם לאלו לא שעה, ותוך שהן דולקות אחריו המשיך בנסיעתו המהירה, וחצה את צומת להבים כשהרמזור אל מולו דולק באור אדום ונכנס ליישוב רהט, וגם שם המשיך לשעוט בנהיגה מהירה; ורק סמוך לשוק ביישוב, האט את מהירות נסיעתו, ואז קפצו שני הנאשמים האחרים מהמיניבוס בו נהג והחלו להימלט רגלית; ואילו הוא (הנאשם) עצר, סוף סוף, את המיניבוס רק בלית ברירה, בהגיעו לרחוב ללא מוצא, וירד הימנו - וכך בא מרדף זה אל קיצו.
2. טרם הטיעונים לענש - ולבקשת הנאשם - הוריתי על הגשת תסקיר שירות מבחן אודותיו.
מהתסקיר (מיום 14.11.04) עולה, כי הנאשם - רווק, בן 19.5 שנים - עלה ארצה עם משפחתו בשנת 2000, ובמשך כחודש וחצי טרם מעצרו בתיק זה התגורר בבית הוריו, ולא עבד.
אימו של הנאשם מוכרת כאישה חולנית; ואילו אביו צורך אלכוהול ונוהג באלימות בבני ביתו.
הנאשם סיים 9 שנות לימוד בארץ מוצאו והמשיך לימודיו בארץ, אך כבר בהיותו בן 16 שנים הסתבך בעבירות רכוש, ועקב כך, שהה בהוסטל שיקומי לנוער ("בית אשל") במשך כשנה וחודשיים; ושהותו שם התאפיינה בהתנהגות פורצת גבולות וסירוב לציית לבעלי סמכות - הגם, שמאידך, התגלה כבעל כשרונות טכניים.
שירות המבחן התרשם - כך הובעו הדברים בתסקיר זה - כי הנאשם הינו בעל דפוסים עברייניים מופנמים ומתקשה לערוך אף בדיקה ראשונית באשר לחלקים באישיותו המובילים אותו לשוב ולבצע עבירות מעת לעת.
עוד דווח בתסקיר זה, כי , ולמעשה, כבר מאז היותו בן 10 שנים, החל נותן עינו בכוס, ואין קיימת מצידו עדיין נכונות לצורך בגמילה מאלכוהול; ועל כן גם - ואם ייגזר עליו מאסר בפועל - יש כוונה להמליץ על שיבוצו בכלא "חרמון" במחלקה לגמילה מאלכוהול.
בהתייחסו לעבירות בהן הורשע - הודה הוא רק בחלקן והתכחש לסיכון חיי אדם במהלך נהיגתו הפרועה; וגם בעבירות שבהן הודה, ביקש להשליך את האחריות על שני חבריו
(שני הנאשמים האחרים) ועל היותו תחת השפעת האלכוהול.
אך, על פי התרשמות שירות המבחן, מקור ביצוע העבירות הנדונות נעוץ באישיותו של הנאשם המאופיינת בהתנהגות פורצת גבולות ובדפוסי העבריינות המופנמים באישיותו, ובמקביל לתפיסתו את החוק והגבלותיו באורח שיטתי ומזלזל.
נוכח כל האמור הביע שירות המבחן דעתו, כי הנאשם ראוי וזקוק לענש "מוחשי, קונקרטי ומרתיע" - וכך הומלץ - על מנת להבהיר לנאשם את חומרת מעשיו ואחריותו להם.
3. בצדק, ביקש ב"כ המאשימה להצביע על האירוע נשוא העבירות הנדונות כעל עוד דוגמא מובהקת וביטוי לאותה תופעה, אליה נדרש בימ"ש זה במותבים שונים (ובכללם מותב זה, בעשרות תיקים שנדונו בפניו) ואשר הפכה ל"מכת איזור" ברחבי הנגב.
המדובר הוא - כך, בתמצית - במרדפים המתנהלים, כמעט דבר יום ביומו, על ידי המשטרה, אחר עבריינים צעירים אשר, ובין היתר, נוסעים ברכביהם בחוצות עיר ובכבישים בינעירוניים, בפראות, תוך יצירת סיכון ממשי לשלומם, בריאותם וחייהם של נוסעים והולכי רגל; ותוך ביצוע, כמעט, כל עבירת תנועה אפשרית, ובכלל זה: דהירה במעברי חצייה; עקיפות מימין; חציית רמזורים באור אדום; נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, לרבות, באיזורים מאוכלסים; נסיעה על מדרכות; גרימת בלימות חרום בכבישים עמוסים; ועוד כיו"ב.
מרדפים אלה, מתפתחים, על פי רוב, במטרה לעצור נהגים אשר זה מקרוב ביצעו עבירה כזו או אחרת - אם עבירות חמורות (כגון, גניבת רכב); ואם, ולעיתים, אף עבירות שאינן מן החמורות במיוחד, ואף על פי כן, מסרבים אותם נהגים לעצור, וכך גורמים הם להתפתחות מרדפים אחריהם, המעצימים לכדי אותה נהיגה פראית, כמתואר.