1. כתב האישום
הנאשמים הורשעו בתאריך 20.11.05, על פי הודאתם ולאחר תחילת שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (א) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן :
"החוק") ועבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק.
הודאת הנאשמים באה בעקבות הסדר טיעון לפיו, יוחסו לנאשמים בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף עבירות רבות יותר שיוחסו להם בכתב האישום המקורי.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן כדלקמן :
הנאשם 1 הוא בעל משק חקלאי והנאשם 2 עבד אצלו. במועד שאינו ידוע למאשימה מכרו הנאשמים תערובת מאכל לאנשים שזהותם אינה ידועה, כאשר הם סברו כי לא נתקבלה כל התמורה עבורה הסחורה וכי נותר חוב כספי לנאשמים.
הנאשמים, לפני ה- 28.3.05, נדברו לסחוט באיומים את המתלונן, שסברו שהוא אביו של בעל החוב, כדי שידאג לתשלום החוב.
הנאשמים הגיעו ברכב לבית בישוב עומר, שם עבד המתלונן. הנאשם 2 התקשר לטלפון הנייד של המתלונן ואמר לו שהוא רוצה 23,000 ש"ח, שכן בנו עשה עימו עסקה ולא שילם לו. המתלונן ביקש לדחות את העניין לשם בירור ואף הזמין את הנאשם 2 לפגישה עימו.
הנאשמים, מיד לאחר מכן, ניגשו לבית בו היה המתלונן ואמרו לו שהם רוצים שהוא ישיג סכום של 23,000 ש"ח. המתלונן שב והזמין את הנאשמים להיפגש עימו ועם מכובדים אחרים, אולם הם דרשו מהמתלונן לבוא עימם מיד, המתלונן סרב, ואז הנאשמים תפסו אותו וגררו אותו בכוח לרכב. המתלונן ביקש מהנאשמים שיעזבו אותו ואמר להם שילך עימם לאן שירצו, לאחר שיסיים את עבודתו, זאת על מנת למשוך זמן ולהתקשר למשטרה. הנאשמים הסכימו והמתינו למתלונן שיסיים עבודתו.
לאחר שסיים עבודתו, ניגש המתלונן לבית בו עבד לקחת את בגדיו, אז הנאשמים התקרבו אליו ואחזו בו. המתלונן השתחרר מהנאשמים, רץ לתוך מטבח הבית, התקשר לחבר וסיפר לו מה קרה, על מנת שיודיע למשטרה.
הנאשמים נכנסו אחר המתלונן לבית, תקפו אותו, בכך שהנאשם 1 הכה אותו בידיו בבטנו, אחז בו בידיו ובחולצתו וגרר אותו מהבית אל הרכב. הנאשמים סגרו את הרכב, קשרו את המתלונן בחגורת הבטיחות ונסעו מחוץ לעומר לכיוון רהט, עד שהגיעו לחורשה מבודדת, עצרו את הרכב, הוציאו ממנו את המתלונן ואיימו עליו כי יהרגו אותו, אם לא ידאג לתשלום את החוב, עד לשעות הערב.
3.
מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם 1 עולה, כי הנאשם בן 46, נשוי ואב ל- 4 ילדים. הנאשם כיום עובד כחקלאי ובתקופת העבירה עסק בסחר תערובת. אשת הנאשם עובדת כזבנית.
מעברו של הנאשם עולה כי סיים 12 שנות לימוד. לדבריו, שרת שירות צבאי מלא, הנאשם לא הציג תעודת שחרור מצ.ה.ל. מאז שחרורו עובד כחקלאי ובסחר מוצרי חקלאות.
ביחס לעבירה הנדונה, תחילה טען הנאשם כי המתלונן הצטרף אליהם מרצונו ולהתרשמות קצינת המבחן, הנאשם התקשה מאוד לקחת אחריות ביחס לעבירה.
בתקופת הדחייה, נפגש הנאשם עם קצינת המבחן, והפעם עלה כי הנאשם הודה בביצוע העבירות ולוקח עליהן אחריות. הנאשם מבטא צער וחרטה על מעשיו. לדברי הנאשם, הוא למד את הלקח וימנע בעתיד מלפעול בדרך אלימה להשגת מטרותיו.
הנאשם הביע נכונות להשתלבות בסדנאות טיפוליות במסגרת שירות המבחן, לבקש סליחה מהמתלונן, באמצעות גישור, ולבצע עבודות לתועלת הציבור. לחילופין במידה ויגזר עליו מאסר בעבודות שירות, ביקש הנאשם כי העונש יהא לתקופה קצרה, עקב הזדקקותו להתפרנס לתשלום חובותיו הרבים ולתמיכה באישתו, הסובלת מבעיות בריאותיות.
להתרשמות קצינת המבחן, לנאשם כישורים גבוהים בתחום התקשורת הבין אישית ולכן אינה סבורה כי הנאשם ירתם ממעורבות טיפולית במסגרתם.
נוכח חומרת העבירה, סבורה קצינת המבחן, כי העונש ההולם שעשוי להרתיע את הנאשם הוא עונש של מאסר בעבודות שירות. לאור חובות הנאשם נמנעה קצינת המבחן מהמלצה להטלת עונש כספי.
מתסקירי שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם 2 עולה, כי הנאשם בן 30, נשוי מזה 9 חודשים ליהודיה ולו תינוק.
להתרשמות קצינת המבחן, הנאשם נוטה להסתיר דברים, אינו משתף בחייו האישיים ובלטה נטייתו להכחיש כל בעיה אצלו, להטיל את כל האחריות למצבו על הסביבה בלבד ולהכחיש כל בעיה אצלו.