גזר דין בתיק פ 8031/05

1.      גזר הדין ניתן בתיק זה, ת.פ.  8031/05 ניתן במאוחד עם ת.פ. 5483/03 של בית משפט השלום באר-שבע וזאת לבקשת הנאשם ובהסכמת התביעה.

2.      בת.פ. 8031/05, של בית משפט זה הורשע הנאשם על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2)לחוק העונשין ובעבירה של הסעת שב"ח עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952. בת.פ. 5483/03 של בית משפט שלום באר-שבע הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של הסעת תושב שטחים, עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל.

3.      כתב האישום בת.פ. 8031/05 מלמד על אירוע מיום 16.1.05 בו נסע הנאשם בכביש 60 לכיוון צומת שוקת כשהוא נוהג בכלי רכב מסוג מיצובישי מגנום מספר רישוי 7716720. במקום ובמועד הנ"ל הסיע הנאשם בכלי רכבו שלושה אנשים תושבי הרשות הפלסטינית מבלי שיש בידם היתר שהייה כדין בישראל. שוטרים  הבחינו בתושבי הרשות הפלסטינית עולים לכלי רכבו של הנאשם ודיווחו על כך לשוטרי סיור. הנאשם, מיד לאחר שעלו תושבי השטחים לכלי רכבו החל לנסוע במהירות גבוהה כשהוא חוצה קווי הפרדה, מאלץ כלי רכב אחרים לסטות לשולי הדרך ועוקף כלי רכב רבים תוך חציית קווי הפרדה רצופים ומאלץ כלי רכב הנוסעים בנתיב הנגדי לסטות לשולי הדרך ולבלום את כלי רכבם על מנת להימנע מלהתנגש בכלי רכבו של הנאשם. שוטרי סיור אשר קיבלו דיווח על הנסיבות האמורות לעיל, איתרו את כלי רכבו של הנאשם וסימנו לו לעצור בצד הדרך. הנאשם לא שעה להוראות השוטר והמשיך בנסיעה מהירה  כשהוא עולה על אי תנועה המפריד בין נתיבי הנסיעה וממשיך לנסוע בניגוד לכיוון התנועה עד אשר הגיע לצומת שוקת שבו דלק בכיוון נסיעתו אור אדום ברמזור.  הנאשם לא שעה להוראות הרמזור ונכנס במהירות לצומת מכיוון הנסיעה הנגדי והמשיך בנסיעה בתוך הצומת עד לרמזור נוסף שאף הוא דלק באדום כשהוא פונה שמאלה בצומת, לכיוון חורה, וגורם לרכב שהגיע משמאל ונכנס לצומת, כשהאור בכיוון נסיעתו היה ירוק, לבלום ולסטות במהירות כדי למנוע התנגשות בכלי רכבו של הנאשם. נסיעתו הפרועה של הנאשם נמשכה גם בכביש 31 שהוא כביש נסיעה בינעירוני דו סטרי כשהוא עוקף כלי רכב שנסעו לפניו כשהוא חוצה קווי הפרדה רצופים וכלי רכב שנסעו בנתי הנגדי נאלצו לבלום בפתאומיות ונאלצו לסטות לשולי הדרך. הנאשם פנה ימינה לכיוון שבט אלאטרש, נכנס למתחם השבט והמשיך בנסיעה מהירה בתוך הכפר עד שהגיע לחניה של בית, עצר את כליה רכב והנאשם ותושבי הרשות הפלסטינית שהיו עימו ברחו מכלי הרכב. תושבי הרשות הפלסטינית נתפסו על ידי המשטרה, אולם הנאשם הצליח להתחמק מהשוטרים. ביום 17.1.05 הגיע שוטר לביתו של הנאשם בישוב חורה, השוטר אשר הבחין בנאשם בתוך ביתו קרא לו בשמו אך זה ברח מהדלת האחורית של הבית והמשיך לרוץ בין הבתים כשהשוטר רודף אחריו אך הנאשם הצליח להימלט ולהתחמק.  רק לאחר מכן מצא לנכון הנאשם להסגיר את עצמו לידי המשטרה.

כתב האישום נשוא ת.פ. 5483/03 מלמד כי ביום 30.6.03 הסיע הנאשם בכלי רכבו שני תושבי השטחים אשר שהו בישראל שלא כדין מבלי שיש בידם היתר לכך.

4.      התביעה ביקשה להדגיש את הנסיבות המחמירות המלוות את ביצוע העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הכל על רקע התופעה החמורה, אשר פשטה בשנים האחרונות, בפרט באזור הדרום, בה גוררים עבריינים את האמונים על אכיפת החוק לבצע  מרדפים רכובים באופן המסכן את הנוסעים והמשתמשים בדרך. תופעה זו זכתה להתייחסות חוזרת ונשנית של בתי המשפט השונים, בערכאות השונות, כשלאחרונה חזר והדגיש בית המשפט העליון את הצורך בהחמרה בענישה בנסיבות ביצוע עבירות אלו כדרך למגר או למצער למזער את התופעה.

אשר על כן, עתרה התביעה להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת אשר ימחיש לנאשם את הגמול הראוי וכן יהווה גורם מרתיע מוחשי לעתיד. 

5.       מאידך ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשם כשהוא מציין כי לנאשם זה זהו מפגש ראשון עם החוק בהיותו נעדר הרשעות קודמות. עוד ציין הסנגור כי היה זה הנאשם אשר הסגיר את עצמו למשטרה יום לאחר האירוע וזאת לאחר שהפנים את חומרת מעשיו. מבקש הסנגור להדגיש כי ככלל מדובר באדם נורמטיבי אשר תורם את תרומתו לחברה באופן הידוע למאשימה וכי נקלע לנסיבות האירוע מתוך מצוקה כלכלית בה הוא שרוי כמפרנס 18 ילדים קטינים. ביקש הסנגור כי בית המשפט יתן את הדעת לנסיבות האישיות המאפיינות את משפחתו, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, וכי יתן את הדעת בפרט להיות הנאשם מפרנס יחיד של משפחתו המורחבת.

6.      שירות המבחן, אשר התבקש ליתן תסקיר בעינינו של הנאשם לא בא בכל המלצה טיפולית  כשהוא מדגיש את דפוסי התנהגותו הבעייתיים של הנאשם והצורך בהצבת גבולות חיצוניים לנאשם. יחד עם זאת, מדגיש  שירות המבחן  את מצבה הכלכלי הקשה של משפחת הנאשם כשהוא מציין כי הנאשם, הנמנה על התפוצה הבדואית בנגב, נשוי ל-3 שנים ואב ל-18 ילדים כשאחת מבנותיו סובלת ממחלה קשה המחייבת  טיפול רפואי סדיר מידי כשבוע עד שבועיים בבית חולים וכי נוכחותו ועזרתו של הנאשם לפרנסת הבית הינה מהותית.

7.      לא מעט נכתב אודות התופעה הבריונית החמורה אשר פשטה בשנים האחרונות, בפרט במחוז הדרום, בה שועטים נהגים עם כלי רכבם בכבישים הסואנים בבריחה מאנשי החוק, תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. תרומתו של בית המשפט למלחמה  בתופעת העבריינות הנדונה, הינה בדרך של הטלת ענישה מחמירה וזאת כדי להשיג מסר הרתעתי ראוי.  דברים אלו באו לידי ביטוי  בפסיקה אחרונה שניתנה על ידי בית המשפט העליון, בע"פ 5536/04 אנואר אלסאנע נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבו אלקיעאן, (טרם פורסם) שם נקט בית המשפט העליון בגישה מחמירה באופן שבמקרה הראשון מצא לנכון להחמיר בענישה בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והעמיד את עונש המאסר בפועל  על ארבע שנים ובמקרה השני אישר עונש מאסר בפועל בן  55 חודשים בגין ביצוע עבירה זו.

8.      אכן כל מקרה יש לבחון לנסיבותיו שכן ענישה הינה תמיד ענישה אינדבידואלית. (ראה: ע"פ 289/91 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ה (4) 442 ). ובית המשפט במלאכת הענישה נדרש לאזן בין השיקולים הנוגדים העומדים על הפרק. נסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול שיקולי ההרתעה, גמול ועונש.

בנסיבות העניין יש לתת את הדעת לעובדה כי כבר בחודש יוני 2003 נתפס הנאשם כשהוא מסיע תושבי שטחים בתחומי מדינת ישראל. יתכן ועשה זאת משיקולים כלכליים, אך נמצא כי בפועל הגם שהוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע העבירה הנדונה,  לא היה בכך כדי להרתיע את הנאשם מלהמשיך בעיסוקיו בהסעת תושבי שטחים. ואכן ביום האירוע, ביום 16.1.05, נתפס הוא פעם נוספת כשהוא מבצע עבירה דומה. אלא שהפעם מהחשש כי יתפס כשהוא מבצע את העבירה ומתוך ידיעה כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין עבירה דומה, הרהיב  עוז והחל במנוסה באמצעות כלי רכבו כשהוא מסכן באופן חמור ביותר את הנוסעים והעושים שימוש בדרך ומפריע לשוטרים במילוי תפקידם. גם לאחר שהגיעו כוחות המשטרה לביתו נס הוא מפני מעצר או עיכוב לחקירה כשבמעשים אלו גילה דעתו כי בז הוא לחוק.  כל נסיבה אישית, נוגעת ככל שתהא, דינה להדחות לנוכח חומרת המעשים, כפי שהיא  נלמדת מעובדות כתב האישום. למזלו של הנאשם הסתיים אירוע המרדף ללא פגיעה ברכוש ובנפש.

9.      לאור כל האמור  לעיל אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                 מאסר בפועל למשך 36 חודשים החל מיום מעצרו 17.1.05.

ב.                  מאסר על תנאי ל-12 חודשים שלא יעבור כל עבירת פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.                   מאסר על תנאי ל-6 חודשים שלא יעבור כל עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל תוך 3 שנים מיום שחרורו.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט העליון.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ה (29 במאי 2005) במעמד הצדדים