ההרשעה
1. הנאשמים - שניהם תושבי ירושלים שהקימו תא טרוריסטי בזרוע הצבאית של ארגון החמאס - הורשעו בהכרעת-הדין מיום 17.3.05, בגין השתתפותם בפיגוע הטרור הרצחני, שבוצע על-ידי מפגע-מתאבד ביום 9.9.03 בבית-הקפה "הלל" ברחוב עמק רפאים בירושלים, באמצעות הפעלת מטען חבלה רב-עוצמה שנשא על גופו. כל אחד מהם הורשע בעבירות שלהלן: רצח (7 עבירות) - לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); ניסיון לרצח (64 עבירות) - לפי סעיף 305(1) לחוק; סיוע לאויב במלחמה - לפי סעיף 99(א) לחוק; אימונים צבאיים - לפי סעיפים 143(א)(1) ו-143(ב) לחוק; ייצור נשק, החזקתו והובלתו - לפי סעיפים 144(א), 144(ב) ו-144(ב2) לחוק; וחברות בארגון טרור - לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948.
בפיגוע הנפשע קופדו חייהם של שבעה אנשים: אלון מזרחי ז"ל, דוד אפלבאום ז"ל, נאווה אפלבאום ז"ל, דוד דניאל אביסדריס ז"ל, שפיק יחיא קרן ז"ל, יחיאל טובול ז"ל וגילה משה ז"ל. בנוסף, גרם הפיצוץ לפציעתם של ששים וארבעה אנשים.
הסדר-הטיעון
2. הכרעת-הדין ניתנה בעקבות הסדר-טיעון, שבמסגרתו הודו הנאשמים בכל העובדות שיוחסו להם בכתב-האישום המתוקן, למעט בנטען בסעיף 25, לפיו גרמו בכוונה תחילה למותם של קורבנות הפיגוע וניסו לגרום שלא כדין למותם של כל אלה שנפצעו במהלכו. על-פי ההסדר, ביקשו הצדדים מבית-המשפט לפסוק בהכרעת-הדין בשאלה המשפטית, האם העובדות שהודו בהן הנאשמים, מגלות עבירות של רצח וסיוע לרצח - כגרסת המאשימה, או שמא אך סיוע לרצח וסיוע לניסיון לרצח - כטענת הסנגוריה. עוד הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר-הטיעון, כי אם יורשעו הנאשמים בעבירות רצח וניסיון לרצח, תסכים המאשימה, ש
חלק מהמאסרים אשר יושתו על השניים ירוצו במצטבר זה לזה, ואילו הסנגוריה תבקש שכל עונשי המאסר שיוטלו עליהם ירוצו באופן חופף; וכי אם ייקבע בהכרעת-הדין שמעשיהם של הנאשמים משתכללים אך לכדי עבירות של סיוע לרצח וסיוע לניסיון לרצח, יהא כל צד חופשי בטיעוניו לעונש.
עובדות כתב-האישום שעמדו ביסוד הודאת הנאשמים
3. להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, אשר הנאשמים הודו בהן במסגרת הסדר הטיעון:
במהלך שנת 2002 התגייס הנאשם מס' 1 לארגון "עז-א-דין אלקסאם" - שהוא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור "החמאס", והביע רצונו להשתתף בפעילות צבאית ולבצע פיגועים. הוא נפגש עם סלאח סובחי, המכונה אבו-אל-עאבד, והלה הטיל עליו להקים חוליה צבאית ולאסוף מידע על מקומות המיועדים לביצוע פיגועים. הנאשם מס' 1 גייס את הנאשם מס' 2 לחוליה שהקים. השניים אספו, במשך כששה חודשים, מידע ונתונים על מקומות המיועדים לביצוע פיגועים, והתמקדו בעיקר בבתי-הקפה והמסעדות שברחוב עמק רפאים. את כל המידע שאספו, העבירו לאבו-אל-עאבד. לצורך פעילות החוליה, רכש הנאשם מס' 1, בכסף שקיבל מאבו-אל-עאבד, מכונית מסוג סובארו הנושאת לוחיות זיהוי ישראליות.
לאחר שאספו מידע כאמור, החליטו הנאשמים כי את הפיגוע יבצעו בבית-הקפה "הלל" שברחוב עמק רפאים בירושלים.
בחודש אוגוסט 2003 למד הנאשם מס' 1 להכין מטעני-חבלה. הלימוד כלל ייצור מטען-חבלה על כל רכיביו, קרי: חומר נפץ מרסק, נפץ, מנגנון השהייה ומנגנון הפעלה מרחוק, וכן הכנת חגורת-נפץ לשימושו של מפגע-מתאבד. הנאשם מס' 1 הצטייד בחומרים שנועדו להכנת מטעני-חבלה, לימד את הנאשם מס' 2 כיצד להכין מטענים והשניים ייצרו חומרי חבלה שונים. את חומרי החבלה שייצרו, הם הטמינו באדמות השייכות לאביו של נאשם מס' 2 בשכונת עיסוויה שבמזרח ירושלים.
בתחילת חודש ספטמבר 2003 הודיע אבו-אל-עבאד לנאשם מס' 1 כי עליו להתכונן לקראת ביצוע של פיגוע התאבדות, ולהיערך לתכלית זו לקבלת חגורת-נפץ שיהיה עליו לחגור על מפגע-מתאבד. בסמוך לאחר השיחה האמורה, רכש הנאשם מס' 1 שני מכשירי טלפון ניידים, עבורו ועבור הנאשם מס' 2, על-מנת שיוכלו לתאם ביניהם את הבאת המפגע למקום הפיגוע המתוכנן. מספר ימים לאחר מכן, קיבל הנאשם מס' 1 בשועפט, לאחר תיאום עם אבו-אל-עבאד, חגורת-נפץ שהוסתרה בתוך קרטון של פירות. בזמן מסירת חגורת-הנפץ לנאשם מס' 1, ניצב הנאשם מס' 2 במקום כצופה וכמתריע, לבל יופרע מהלך הפעולה על-ידי זרים. את חגורת-הנפץ שקיבלו, הטמינו הנאשמים באדמה השייכת לאביו של הנאשם מס' 2 בכפר א-זעים. למחרת היום, המתינו הנאשמים למפגע-המתאבד, בסמוך למסגד "באדר", אולם המפגע לא הגיע למקום. הנאשם מס' 1 נפגש עם אבו-אל-עבאד, ובפגישתם סוכם כי האחרון ישלח לנאשמים מפגע-מתאבד אחר. הנאשם מס' 1 מצא דירה בראס-חמיס, שבה התכוון להסתיר את חגורת-הנפץ ולחגור אותה על המפגע-המתאבד (להלן - הדירה). הוא העביר לדירה את חגורת-הנפץ מהמקום שבו הוטמנה כאמור.
ביום 9.9.03 פגשו הנאשמים את המפגע-המתאבד, בסמוך למסגד בשועפט, והסיעוהו לראס-חמיס. הנאשם מס' 1 הוביל את המפגע לדירה, שם חגר עליו את חגורת-הנפץ. לאחר מכן, יצאו השניים מהדירה ונפגשו עם הנאשם מס' 2. המפגע-המתאבד נכנס לרכבו של הנאשם מס' 2, וזה הסיעו במכוניתו לכיוון מרכז ירושלים, כאשר הנאשם מס' 1 נסע בנפרד לכיוון מרכז העיר ברכבו שלו. לאחר שעקפו מחסומים בכניסה לירושלים, חברו הנאשמים ברכביהם למקום מפגש בעיבורה של העיר. המפגע-המתאבד עבר לשבת ברכבו של מס' 1, ושתי המכוניות המשיכו בדרכן. הנאשם מס' 2 נסע ברכבו לפני מכוניתו של הנאשם מס' 1, ותפקידו היה "לפתוח את הציר" ולהזהיר את חברו מפני מחסומי משטרה בדרך למקום הפיגוע. כאשר הגיעו הנאשמים והמפגע-המתאבד לאזור "גן-הפעמון", ועל-פי תאום מראש, נסע הנאשם מס' 2 מן המקום, והנאשם מס 1 המשיך להסיע את המפגע-המתאבד למקום הפיגוע המתוכנן ברח' עמק רפאים. כאשר הגיע הרכב לקרבת בית-הקפה "הלל", הצביע הנאשם מס' 1 למפגע-המתאבד על בית-הקפה. המפגע ירד מן הרכב, צעד לעבר בית-הקפה, וכאשר הגיע סמוך לפתחו הפעיל את מנגנון חגורת-הנפץ וגרם לפיצוץ מטען-החבלה רב-העוצמה.
עיקר מסקנות הכרעת-הדין
4. הנאשמים הורשעו בהכרעת-הדין כמבצעים עיקריים בצוותא של שבע עבירות רצח וששים וארבע עבירות של ניסיון לרצח, זאת בנוסף לשורת העבירות האחרות שהודו בביצוען.
בהכרעת-הדין נקבע, כי הנאשמים הגו את רעיון הפיגוע, בחרו את מיקומו, נערכו לביצועו, קיבלו לתכלית האמורה את חגורת-הנפץ, והובילו את המפגע-המתאבד הן למקום הסתרת החגורה והן לזירת הפיגוע. עוד נקבע, כי במעשיהם האמורים פעלו השניים כגוף אחד לביצוע הפיגוע, יחד עם שותפיהם בהיררכיה הטרוריסטית, והיו חלק ממקבלי ההחלטה המשותפת על הפיגוע, דרך ביצועו ועיתויו. הם גם היו שותפים להתוויית התכנית הזדונית המשותפת, ובמסגרת תפקידם בארגון הטרור, אף הייתה להם שליטה פונקציונאלית-מהותית על הוצאתה לפועל, כאשר לכל אחד מהם היה תפקיד פעיל במבצע הכולל של הגשמת משימת-הקטל. מכאן, שהיו חלק מהמעגל הפנימי של פיגוע הטרור הרצחני, כמבצעים עיקריים.
עוד צוין בהכרעת-הדין, כי דינם של מי שמשגרים "פצצה אנושית", חסרת צלם-אנוש, בדמותו של מפגע-מתאבד, לביצוע פיגוע טרור של פיצוץ מטען חבלה המוצמד לגופו, זהה למעשה לדינם של מי שמפעילים מטען חבלה במו ידם - בין בדרך של שיגורו (כמו משליכי רימון-יד או משגרי טיל) ובין בדרך של הטמנתו בזירה (כמו מוקש, מטען ממולכד או פצצה עם מנגנון השהייה). על-כן, ניתן לראות את משלחי המפגע-המתאבד לביצוע פיגוע הטרור כמי שבהתנהגותם מבצעים את המעשה הפיזי של הפיצוץ הקטלני, קרי - כמבצעים עיקריים של עבירות הרצח והניסיון לרצח. מכל מקום, נקבע כי די בכך שכל אחד מהנאשמים נטל חלק פעיל בתכנון הפיגוע ובהוצאתו לפועל, כגוף אחד יחד עם אחרים, אגב שליטה פונקציונלית על דרך ביצועו, כדי להטיל עליו אחריות, כמבצע בצוותא, לעבירות הרצח וניסיון הרצח, שהיו במקרה דנן עבירות רבות-משתתפים.
טיעוני הצדדים
5. המחלוקת בין הצדדים בנושא העונש, מתמקדת בשאלת הצטברות עונשי המאסר - הן עונשי מאסר העולם המנדטוריים בגין שבע עבירות הרצח, והן עונשי המאסר בעטיין של עשרות העבירות הנוספות. כאמור, במסגרת הסדר הטיעון התחייבה המאשימה לבקש כי
חלק מהמאסרים ירוצו במצטבר, ואילו לסנגוריה ניתנה האפשרות לשכנע את בית-המשפט להורות על חפיפת כל עונשי המאסר.
6. בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד נחום, עותר להטלת שבעה מאסרי עולם בגין שבע עבירות הרצח, וכן להשתת תקופת מאסר נוספת בשל ששים וארבע העבירות של ניסיון לרצח ושורת העבירות הנוספות שנלוו להן. בהגבילו את עצמו להסדר הטיעון, מבקש הוא כי שבעת מאסרי העולם ירוצו ברובם במצטבר ובחלקם בחופף זה לזה, וכי המאסרים בשל העבירות הנוספות יחפפו במלואם למאסרי העולם.