הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירות לפי
סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קרי, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
בהכרעת הדין התייחסתי בהרחבה למכלול המסכת העובדתית והראייתית שבאה בפניי, ואין לי אלא להפנות לנכתב בפרוט בהכרעת הדין, ואולם בתמצית בלבד אציין כי האירוע נשוא כתב האישום אשר בגינו הורשע הנאשם בעבירות הנ"ל, התרחשב ביום 09.02.06, סמוך לשעה 11:00 בבוקר, במוסך דבאח סובחי שבדיר אל אסד, זאת בעקבות עימות שפרץ בין הנאשם למתלונן המועסק אף הוא במקום, במהלכו, היכה הנאשם בראשו של המתלונן באמצעות מלטשת אותה אחז בידו.
כתוצאה מכך, נחבל המתלונן בראשו, נגרמו לו שבר דחוס באזור הפרונטלי משמאל, חתך מרוסק באיזור הקרקפת העליונה וחתך מדמם במצח, בצד שמאל.
בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז 1977) ואולם לאור נסיבות המקרה החלטתי, כאמור, להרשיעו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בלבד.
ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, טענה בחומרה רבה, הפנתה לרישום הפלילי של הנאשם ובו הרשעה בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות (ת.פ. 4374/02 שלום עכו - ט/1) ולעונש מאסר על תנאי של 5 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם.
לשיטת ב"כ המאשימה, הנאשם לא הפנים את הרשעתו בעבר, וניכר בו כי אינו שולט ביצריו עד כי ויכוח על עניין פעוט מביא אותו לשימוש באלימות באמצעות נשק קר, וכי העונש "הקל יחסית" שהושת עליו בעבר בבית המשפט השלום בעכו, לא לימדו דבר, ועונש "סלחני" זה פורש על ידו באופן שלא היה בו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את העבירה נשוא כתב האישום.
באשר לנסיבות המקרה דנן, הפנתה ב"כ המאשימה לתיעוד הרפואי (ת/1 - ת/4) המתייחס לתוצאות החבטה בראש המתלונן באמצעות מכונת הליטוש, בעוצמה שגרמה לשבר דחוס בגולגלתו, ולדבריה, רק על דרך המקרה לא הסתיים האירוע בחבלה חמורה יותר עד כדי קטלנית.
כמו כן, הוגשה הצהרת המתלונן, מתוקף סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, לה צורפה תעודה רפואית (ט/2).
ב"כ המאשימה ביקשה ליתן משקל בעת גזירת העונש לסרובו של הנאשם לקחת אחריות למיוחס לו בכתב האישום, עד כי היה צורך בשמיעת ראיות מתחילתן ועד סופן.
בסיכומו של דבר, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 5 החודשים התלוי ועומד נגדו במצטבר לעונש המאסר שיוטל עליו וכן להטיל קנס ולחייבו בפיצוי כספי משמעותי למתלונן.
הסניגור בטיעוניו לעונש הפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, וטען כי למרות היותו בן למשפחה דלת אמצעים, רכש לעצמו מקצוע כפחח, ניהל חיים נורמטיבים וכי לאחרונה נישא, רעייתו בהריון ומאז האירוע, מצוי ב
"מצוקה נפשית", כהגדרתו.
עוד הפנה הסניגור להשתלשלות האירועים נשוא כתב האישום, ובכלל זה, למה שכינה
"תרומתו של המתלונן לאירוע" בכך ש
"עיצבן את הנאשם", ומכאן, לדבריו ניתן ללמוד על אישיותו של המתלונן.
באשר להרשעת הנאשם בפלילים בעבר, טען הסניגור כי מדובר היה בסכסוך שכנים ואת המעשה יש לראות כ
"מעידה חד פעמית שהנאשם קיבל את עונשו לגביה".
עוד הוסיף וטען ב"כ הנאשם כי הפגיעה בראש המתלונן לא נעשתה תוך שימוש בנשק קר ב
"מובן הקלאסי", אלא, מכה אחת ויחידה, אשר ניתנה באמצעות מכונה שהיתה בהישג ידו מתוקף עבודתו.
ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש שירוצה במסגרת עבודות שירות בלבד.
עוד יצויין כי בפרק הראיות לעונש, העיד מטעם הנאשם מר נאג'ר בשארה, בעל מוסך שהעסיק את הנאשם בעבר, ואשר סיפר על היכרותו את הנאשם והגדירו כאדם בעל אופי נוח ויחסים טובים עם עמיתיו לעבודה.
הנאשם, בהזדמנות שניתנה לו לומר את דברו בטרם סיכום, הביע חרטה וביקש לראות בהסתבכותו בפלילים נשוא תיק זה כהסתבכות אחרונה אשר לא תשוב על עצמה וציין את עובדת נישואיו לאחרונה והיות רעייתו בחודשי הריונה וביקש להימנע מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל.
כפי שניתן לראות מהסקירה העובדתית התמציתית לעיל, אזי, בפנינו עימות מילולי, שהתפתח מלא כלום והסתיים באופן ברוטלי בחבלה במתלונן, אשר רק פסע היה בין תוצאה חמורה וקשה לבין החבלה שבסופו של דבר נגרמה למתלונן ואשר התבטאה, כאמור, בשבר דחוס באיזור הפרונטלי של הגולגולת.
טען בפניי הסניגור כי יש להתחשב בנסיבות האירוע תוך התייחסות לתרומתו של המתלונן להתפתחות אותה תגרה, אולם אין בכך די, בעיני, כדי להפחית מחומרת מעשהו של הנאשם, מה גם שאלו בדיוק הסיבות שהביאוני להרשיעו בעבירה פחותה מזו שיוחסה לו בכתב האישום.
