מיד עם היפתח משפטו הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות של העסקת והסעת תושב איזור שלא כחוק, לפי סעיפים 12א(ב) ו- (ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, בנסיבות בהן כשל כישלון כבד וחמור עת ביום 1.5.06, במהלך שיפוצים בביתו, העסיק תושב איזור ללא אישורי כניסה ושהייה בישראל כדין לאחר שהסיעו ברכבו מצומת רחובות בבני-ברק לביתו בתל אביב. עתה הוא עומד ליתן את הדין על מעשיו.
בטיעוניהם נחלקו ב"כ הצדדים באשר למידת העונש הראויה וההולמת.
עתירת התביעה לענישה שבמרכזה מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי וקנס, חרף עברו הנקי של הנאשם והיות ההרשעה ראשונה ויחידה לו, נומקה בחומרתם המופלגת של מעשיו: מטעמים כלכליים גרידא, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנה הביטחונית הממשית הטמונה בכך, הסיע הנאשם שוהה בלתי חוקי אקראי והעסיקו בשיפוץ דירתו תמורת 350 ש"ח , בעודו עוצם עיניו במפגיע מפני התוצאות הקשות הכרוכות במעשיו. כך עולה אף מתסקיר המבחן בעניינו, בו נקבע, כי הנאשם נוטה לרציונליזציה, טשטוש והשלכה. ב"כ התביעה הדגישה, כי בשים לב לעובדה שסוג זה של עבירות לרוב נעבר על ידי אנשים נורמטיביים דוגמת הנאשם, התגבשה הלכה כי בהעדר נסיבות חריגות שומה על בית המשפט לנקוט בענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל. הוא הדין בענייננו, נוכח חומרת העבירות והשלכתן על הציבור, על אף עברו הנקי של הנאשם והתנהלותו התקינה ככלל, אין מקום להקל בעונשו.
הסנגור לעומתה בקש לשכנעני כי אין המקרה הנדון מצדיק מצוי הדין עם הנאשם על דרך שליחתו אל מאחורי הסורגים. להשקפתו, מדיניות הענישה, עליה נסמכת התביעה, רווחה בפסיקה בעבר, אולם ברבות הזמן השתנתה, וניתן במקרה זה להשיג את מטרות ההרתעה גם בענישה פרופורציונאלית שאינה מחייבת מאסר. הטעם לכך נעוץ, לטעמו, בשורה של שיקולים מצטברים לקולא, הניצבים לזכותו של הנאשם וראוי לתת להם משקל משמעותי בגזירת הדין: המדובר באירוע יחיד וחד יומי מלפני שנתיים, בבחינת מעידה חד פעמית, הסתבכות שהנאשם הודה בה עוד במשטרה, קרי, בהזדמנות הראשונה וחזר ונטל עליה את מלוא האחריות מיד עם העמדתו לדין. הנאשם הביע חרטה מלאה על מעשיו ומודע לחומרתם והשלכותיהם המסוכנות. בנוסף הפנה לנסיבותיו האישיות הראויות להילקח בחשבון - עסקינן ב"אדם מן הישוב", בעל עבר ללא מתום, המנהל אורח חיים נורמטיבי. אב לילדה ולילדה נוספת שצפויה להיוולד, ששירת ביחידה קרבית בצה"ל וכיום משרת במילואים ביחידה מובחרת, אשר מפקדיו ואף מעסיקיו במרוצת השנים מעידים על יושרתו וניקיון כפיו. נאשם שהפעיל שיקול דעת מוטעה בנסותו למצוא פתרון מהיר וזול לשיפוץ דירתו, נקלע ללחץ ונכשל קשות. הסנגור אף הדגיש, כי מתוך מודעות והכרה בבעייתיות שבהתנהגותו הלא רציונאלית ונוכח הפער בין תפקודו הרגיל והתקין לבין הסתבכותו, פנה הנאשם מיוזמתו לטיפול פסיכולוגי, וכיום הוא מתחרט ומכה על חטאו. לטעמו, ההרשעה עצמה כבר מהווה עונש ממשי עבור הנאשם, ולפי התסקיר עונש מאסר בפועל עלול להחלישו רגשית וכלכלית ומומלץ להטיל עליו עונש שלא יפגע בהמשך דרכו. בהתבסס על נתונים אלה הייתה עתירתו להשית על הנאשם עונש מותנה כבד צופה פני עתיד בשילוב עם עבודות של"ץ בהיקף נרחב.
גם הנאשם עצמו פנה במילים נרגשות לבית המשפט בבקשתו לנהוג בו במידת הרחמים. הוא הביע חרטה, סיפר על ההשפעה והפגיעה הקשה שהייתה להסתבכותו על חייו והוסיף כי הוא מצר עליה ומשלם מחיר אישי על טעותו.
לא אחת נפסק כי מטריית העבירות בהן עסקינן הינה בעלת אופי בטחוני מובהק ואין להקל בה ראש במציאות הישראלית בימינו. אף בעת הנוכחית, בה בניגוד לימי שיא האינתיפאדה שורר שקט מתוח יחסית, שלא לומר מדומה, אין לזלזל בה ואין לנוח על זרי הדפנה ולהתיר הרסן. יש להוסיף ולהחזיק כל תושב אזור הנכנס לישראל בלא היתר בבחינת סכנה פוטנציאלית לשלום הציבור ולביטחונו, שהרי באין בקרה על כניסתו אין כול וודאות לשם מה נכנס - הלשלום ולפרנסה, או שמא חלילה לטרור ולקטילת חיי אדם. נוכח זאת לא בכדי קבע בית המשפט העליון מדיניות ענישה נחרצת וברורה, הנוטה בחוזקה לעבר עונשי מאסר ארוכים לריצוי בפועל, כענישה אפקטיבית לשם מיגור התופעה של העסקת שוהים בלתי חוקיים והסעתם בתוככי ישראל. אולם נפסק אף כי
"מדיניות זו תולה עצמה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, והעונש שיושת על עבריין חייב להלום את נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושל העבריין הספציפי" (רע"פ 3674/04
מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל), ולפיכך יש ליישם מדיניות הענישה המחמירה בכל מקרה לגופו, וייתכן אף כי במקרים המתאימים האינטרס הציבורי יצדיק דווקא עונשים שאינם מאסר בפועל. כל זאת, כאמור, כשהדגש מושם על בחינת כל מקרה ומקרה לגופו באופן אינדיווידואלי, ומתן משקל רב לנסיבותיו, ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין, ובמיוחד בהתחשב בסיכון שיצר לשלום הציבור. ברי אף כי אין דינו של מי שביצע העבירה באופן חד פעמי כדינו של מי שמפר החוק לרוב, אולם מנגד חומרה יתירה נודעה לעבירה הנעברת על רקע כספי או עסקי (ר' פרשת
אבו סלם הנ"ל).
ומן הכלל אל הפרט.
במקרה דנן ההתלבטות אינה פשוטה, כאשר בין שתי כפות המאזניים מוטלים בקצה האחד במלוא חומרתם מעשיו של הנאשם, ומנגד עומדים לזכותו בכובד משקלם מכלול השיקולים לקולא, ובהם, נתוניו החיוביים, עברו הנקי, הודייתו המיידית, הנסיבות בהן עבר את העבירות והרקע האישי שלו, ועל כן מטוטלת הענישה נעה מצד לצד.
בנסיבות אחרות לא הייתי מהססת להטיל על הנאשם עונש משמעותי לריצוי בפועל, כמתחייב מחומרת מעשהו, אך לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות והנתונים שהוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לחרוג בעניינו ממדיניות הענישה המחמירה הנקוטה בפסיקה בעבירות דנא. השתכנעתי כי הנאשם - אדם חיובי ככלל על פי כול אמת מידה, המתפקד באופן תקין בכול מישורי החיים- מעד מעידה המהווה סטייה ברורה וקשה מהילוכו ומאורח חייו הרגיל. יחד עם זאת, הוא מבין ומפנים את חומרת מעשהו ואף פנה, כאמור, לטיפול פסיכולוגי בעניין, מיוזמתו, ומכיר בחשיבות השמירה הקפדנית בשערי מדינת ישראל מפני זליגת גורמי טרור עוינים. זאת עולה בעיקר מן המסמכים הצבאיים שהגיש סנגורו, מהם נלמד כי הנאשם שירת ועודנו משרת במילואים, ביחידה מובחרת, בין היתר, בשטחי יהודה ושומרון וגבול הלבנון ומבצע שירותו ומשימותיו על הצד הטוב ביותר. משכך, אין ספק כי מעשהו היחיד, הפזיז והנמהר, נבע משיקולים מוטעים בתקופת שיפוץ הדירה ובצורך העז שחש למצוא פתרון זמין וזול. אמנם, שיקולים כלכליים דווקא נזקפים לחובה בעבירות מסוג זה, וככלל נדחים מפני חומרת המעשים ומתגמדים מול הסכנה הרצינית הגלומה בהן, אולם מחמת הנסיבות ולנוכח חרטתו הכנה והלקח שלמד הנאשם, החלטתי לא לנהוג עימו במידת הדין הנוקשה והמחמירה ולא למצות עמו את מלוא חומר הדין. סבורני, כי בענייננו עונש מאסר בעבודות שירות מלווה בקנס משמעותי ישרת את מטרות הענישה ויאזן בין כלל האינטרסים.
אשר על כן, ולאחר בחינת מכלול השיקולים הצריכים לעניין לקולא ולחומרה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. ארבעה חודשי מאסר. הנאשם יוכל לרצות עונש זה בעבודות שירות היה ויימצא מתאים על ידי הממונה על עבודות השירות.
ב. שמונה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים מיום סיום ריצוי מאסרו על עבירות לפי חוק הכניסה לישראל.
ג. 3,000 ש"ח קנס, או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשלושה תשלומים, חודשיי
ם, שווים ורצופים החל מה- 15.6.08.
ניתן היום, כ"ז באייר, תשס"ח (1 ביוני 2008), במעמד הצדדים.
החלטה
הנני מורה על הממונה על עבודות השירות להכין חוות-דעתו בדבר התאמת הנאשם לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות.
הדיון ידחה לקבלת חוות-דעת הממונה ליום2.7.08 שעה 08:30.
הנאשם יוזמן מהכתובת שבכתב האישום: רח' רוזליס 2א' תל-ברוך, ת"א, סלולרי: 2338804-054.
