גזר דין בתיק פ 4863/05

הנאשם הורשע לפי הודאתו בתיק המקורי וביקש לצרף לגזר דינו 3 תיקים נוספים: ת.פ 6549/06  שלום ת-א ושני תיקים של בימ"ש שלום ראשל"צ 2294/07 ו- 2128/07. בכל התיקים הורשע בעבירות כדלקמן:

-          גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן החוק)

-          גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק

-          פירוק חלקים מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד(ב) לחוק

-          ניסיון לגניבת רכב, עבירה לפי הסעיפים 413 ב(א) + 25 לחוק

-          גרימת נזק לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק

-          היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק

-          החזקת מכשיר פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ז לחוק

-          7 עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק

סדרת העבירות הראשונה מבחינה כרונולוגית היא זו שבתיק המקורי- 4863/05 בו מיוחסות לנאשם מספר עבירות כשהחמורה מביניהן היא גניבת הרכב: הנאשם ואחר ניגשו למכונית בה נהגה אישה, הנאשם פתח את דלת הנהג, שחרר את חגורת הבטיחות שחגרה המתלוננת וביקש ממנה לצאת מהרכב וכשיצאה, התיישב ברכב ונסע מהמקום.

כשבוע לפני גניבת הרכב, פירק וגנב לוחית זיהוי "אדומה" מרכב משטרה, ובמועד אחר קבל במרמה דלק בתחנת דלק מבלי לשם עבורו.

כתב האישום בתיק המקורי הוגש עוד באוגוסט 2005 ובסמוך לביצוע המעשים הנ"ל. הדחיות הרבות בתיק היו בעטיו של הנאשם וכך עד למעצרו האחרון באפריל 2007.

התיק השני לפי מועדי ביצוע העבירות, הוא 6549/06 שלום ת-א שעניינו 3 הפרות של מעצר בית שהוטל עליו, ובאחד המקרים תוך ביצוע עבירה של ניסיון לגניבת אופנוע. בעקבות מעשיו אלה, נעצר הנאשם עד לתום ההליכים.

הנאשם ערר על החלטת המעצר וביהמ"ש המחוזי שחררו למעצר בית מלא שכלל פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני.

שני כתבי האישום של בימ"ש השלום בראשל"צ,  עניינם 5 הפרות של אותו מעצר בית וגרימת נזק לאזיק האלקטרוני כדי להשתחרר ממנו.

לנאשם, יליד 1982, אין הרשעות קודמות. התביעה טענה לעונשו בחומרה בהפנותה לעבירה החמורה של גניבת הרכב, לעבירות שביצע הנאשם בנוסף ולהפרה הבוטה והמתמשכת של מעצר הבית כמפורט לעיל. לדעת התביעה המעשים מעידים על הנאשם כי סיגל לעצמו נורמות התנהגות של עבריין. בקשתה היא להטיל עליו מאסר בפועל לתקופה ממושכת ולפסול אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה.

ההגנה, טוענת ל"אחריות מופחתת" של הנאשם ומבהירה כי כוונתה לנסיבות הקשורות למצבו הנפשי, כפי שיבואר להן, בגינן, להבנתה, יש להימנע מהטלת מאסר. במסגרת ראיות ההגנה לעונש, הוגשה חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר סוסנובסקי, המתמחה, בין היתר, בפסיכיאטרייה משפטית. ואלה עיקרי דבריו בחווה"ד ובעדותו: הערכתו המקצועית היא שהנאשם נמצא בתהליך של קדם מחלת נפש ועקב כך, בנסיגה ממצב תפקודי של אדם בוגר לאישיות ילדותית מבחינה רגשית. נסיגה מתפקוד נורמטיבי של צעיר אשר סיים לימודי תיכון, שרת בצבא כלוחם, אחרי שחרורו עבד כמאבטח והיו לו תכניות בתחום זה בעתיד. תפקודו הלך ופחת הן בתחום התעסוקה- פוטר מעבודתו כמאבטח ועבד עד למעצרו כשליח בפיצרייה והן מבחינה חברתית. כיום אין לו קשרים חברתיים. לדעת ד"ר סוסנובסקי, מסקנתו מתיישבת עם התיאור המרוחק והסתמי של הנאשם  את העבירות שביצע, יחסו למשפטו ולסנגוריו, אדישותו להפרת מעצר הבית, למרות שאביו הפקיד ערבויות כספיות להבטחת קיום תנאי השחרור, והיעדר האכפתיות לגבי תוצאות המשפט כולל ריצוי מאסר.

העד סייג דבריו באומרו, שניצני המחלה כפי שהוא רואה אותם, "לא יכולים חד משמעית להביא למחלת נפש", (עמ' 9 פרוטוקול מיום 17.6.07 ש' 21), והוסיף כי אינו יכול לקבוע מה היה מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירות.

יודגש, כי ההגנה הצהירה שאינה טוענת לאי כשירות הנפשית בעת ביצוע העבירות.

בנושא הענישה, לדברי העד, הנאשם במצבו עלול להיות מושפע מגורמים עבריינים בכלא ולהתדרדר. לדעתו הנאשם זקוק לטיפול נפשי אינטנסיבי.