העבירות
1. הנאשם, ריאד בן שאכר אבו חאמד, הורשע לפי הודאתו בגין שני אירועים שעניינם אלימות, וכן בעבירה שעניינה הפרה של צו הגנה שיפוטי. כמו כן צורפו לעבירות אלה, לבקשת הנאשם, שתי עבירות נוספות, שהוא הודה בהן, ואשר יפורטו להלן. עתה באים אנו לגזור את דינו.
2. העבירה העיקרית נעברה בתאריך 14.6.05. בשעות הערב עבר הנאשם בסמוך לביתו של דיב עמאש (להלן: המתלונן) בג'אסר א-זרקא. הנאשם קילל כמה אנשים שהיו במקום, ובמקום התפתח ויכוח בינו לבין אחיו של המתלונן. האחרון דרש מן הנאשם להפסיק לקלל. הנאשם עזב את המקום, הצטייד בסכין גדולה, אותה הסתיר בבגדיו, ושב לאותו מקום לאחר כמה דקות. עם שובו, התפתח עימות נוסף בין הנאשם לבין אחיו של המתלונן. המתלונן ניגש אל השניים כדי לברר את מהות הוויכוח. או אז הוציא הנאשם את הסכין ודקר את המתלונן בבטנו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פגיעות בטחול, בלבלב, בקיבה ובכלי דם, והוא הובהל לבית החולים "הלל יפה", שם נותח ואושפז. בסיכום הרפואי אודות הניתוח נאמר, כי בזמן הניתוח קיבל המתלונן עשר מנות דם.
3. כמה שבועות קודם לכן, בתאריך 18.5.05, בשעות אחה"צ, פגע הנאשם באביו - שאכר אבו חאמד. האב ומשפחתו, וכן הנאשם ואשתו, גרים בבית אחד בג'אסר א-זרקא. האב שכב על הספה בסלון ביתו, והנאשם ניגש אליו וניסה לדוקרו. האב אחז בידיו של הנאשם כדי למנוע את פגיעתו, "אך לא לפני שהנאשם פצע" אותו, "וגרם לו לחתך בפניו".
בהמשך לאותו אירוע פנה האב לבימ"ש לעניני משפחה בחדרה, וביהמ"ש אסר על הנאשם להיכנס לבית האב. במועד שבו היה הצו התוקפו, הגיע הנאשם לבית האב וישן שם, עד שנעצר ע"י המשטרה.
4. לעבירות שבכתב האישום צורפו שתי עבירות נוספות. האחת, עבירה של החזקת סכין שלא כדין, שנעברה ביום 14.11.04, והשנייה התפרצות למתנ"ס בג'סר א-זרקא, ביום 7.1.05, וגניבת מתקן של מים חמים. באשר לעבירה השנייה, טען הנאשם בהודעתו כי פרץ למתנ"ס בהיותו שיכור.
התסקיר
5. בעניינו של הנאשם נערך תסקיר מפורט של קצינת המבחן למבוגרים. הנאשם בן 20, נשוי ואשתו בהריון. בעברו הרשעה בבית המשפט לנוער מלפני 5 שנים בעבירה של הצתה, שבגינה היה המערער שנה וחצי בפיקוח שירות המבחן לנוער. בתסקיר שלפניי צוין, כי המדובר בשריפת בית תמורת תשלום, וכי הנאשם נשלח למעון סגור, שם סירב לבצע תהליך גמילה מסמים. מתסקיר השירות עולה, כי בנוסף לבעיית הסמים קיימת אצל הנאשם בעייה חריפה של צריכת אלכוהול, הגורמת לנאשם לאבד שליטה על התנהגותו (נעיר, כי לאור הכחשת הנאשם בפני שירות המבחן את מעשה הפגיעה באביו, ביקשנו לברר את הדבר; אביו של הנאשם, שהעיד לטובתו, ציין כי נפגע "בפנים קצת" באירוע זה, נשוא פרט האישום השני.
התסקיר מפרט את נסיבותיו האישיות של הנאשם ויחסיו הקונפליקטואליים עם אביו, בעיקר סביב השימוש שלו באלכוהול. אף הנאשם עצמו ער לבעיית האלכוהול שלו, ולדבריו הוא מתכנן, עם הטלת עונש כליאה עליו, "להשתלב במערך החינוך והטיפול של שב"ס".
שירות המבחן מסכם ואומר, כי בחינת מכלול הנתונים מעלה אפשרות לכך שהנאשם יחזור על התנהגותו, וכן כי תהליך טיפולי במסגרת פתוחה לא יעלה יפה. קצינת המבחן סבורה, כי בית הכלא עשוי להוות במקרה זה מסגרת מתאימה להצבת גבולות ומתן טיפול לנאשם. לפיכך המליצה, כי אם ייכלא הנאשם, הוא יופנה לטיפול השירות הסוציאלי בשב"ס.
הטיעונים
6. התובע עמד בטיעוניו על חומרת העבירות, ובמיוחד אירועי הדקירה. את האמור בתסקיר השירות הוא פירש לחומרה. הבקשה היא לגזור על הנאשם, בין השאר, עונש מאסר ארוך ומרתיע.
הסניגור הדגיש את מצבו האישי של הנאשם, וכן את הודאתו באשמות, גילו הצעיר, ואת העובדה שאלו הרשעותיו היחידות - למעט אותה עבירה שביצע לפני שנים רבות בהיותו נער, ושבגינה לא הוטל עליו עונש מאסר. הוא ביקש למצוא פנים לקולא בתסקיר, וזאת
בנסיבות המשפחתיות הקשות. כמו כן ביקש הסניגור למצוא נקודות מקלות גם בעבירות שנעברו, ולדברי הסניגור היה הדבר ללא תכנון, ובהיות הנאשם נתון להשפעת אלכוהול. האב לא נפגע בצורה רצינית, סלח לבנו ורוצה לראות בשיקומו.
קביעת העונש
7. הנאשם הורשע בעבירות חמורות, והכוונה במיוחד לעבירות הפציעה בסכין. שוב לפנינו מקרים של שימוש נפשע בסכין, תופעה שעל הצורך להיאבק בה באמצעות ענישה מחמירה, עמד פעמים רבות בית המשפט העליון. אין צורך להכביר מלים על חומרת אירוע החבלה החמורה, שבעקבותיה נפגע המתלונן באיברים פנימיים מרכזיים, והוא נותח ואושפז. הנאשם התנהג שלא כראוי, וכאשר נדרש להפסיק, עזב את המקום, הצטייד בסכין גדולה, ושב למקום. והנה, כאשר התעמת שוב עם אחיו של המתלונן, דקר הנאשם דווקא את המתלונן שניגש אל השניים הרבים. די היה ב"מעורבות" כזו, כדי להביא לדקירתו.
גם האירוע השני עניינו דקירה, והפעם פגע הנאשם לא פחות ולא יותר אלא באביו. לא התברר לאשורו המניע לדבר, אך חמורה מאוד עצם ההתנהגות. לכל אלה יש לצרף את העבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם.
לאור כל אלה, מוצדקת הטלת עונש מאסר חמור על הנאשם.
אכן, חומרתו הראויה של עונש תרוכך במקרה זה, נוכח הנסיבות לקולא שעלו במקרה זה: גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, מצבו האישי, והודאתו בכל העבירות. אתחשב גם בכך שמוטל כאן לראשונה על הנאשם עונש מאסר, ויש אולי סיכוי לכך שבעקבות הטיפול בו במהלך כליאתו, יחזור מסורו.
על הנאשם מוטל עונש של ארבע שנות מאסר, שמתוכן יהיו 27 חודשים לריצוי בפועל, ומניינם מיום המעצר 5.6.05. היתרה תהיה על-תנאי לשלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת פשע של אלימות או שליחת יד ברכוש הזולת.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
תשומת לבו של קצין המיון בשב"ס מופנית להמלצה בדבר הפנייתו של הנאשם לטיפול השירות הסוציאלי בכלא.
