כללי
1. הנאשם, נביל אלחמיד, הורשע בהכרעת הדין בחמש העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. המרכזית שבהן - עניינה החזקת כ-100 גרם קוקאין בביתו, וזאת שלא לשימוש עצמי. בין השאר הורשע גם בתקיפת שני שוטרים שהשתתפו בחיפוש אשר הביא למציאת הסמים.
טיעוני הצדדים
2. הנאשם הוא בן 41, ואין לו עבר פלילי. הוא אב לחמישה ילדים בני 5 - 16. ב"כ המאשימה הדגישה בדבריה לעונש את סוג הסם וכמותו הרבה, וכן את תקיפת השוטרים, והעובדה שהנאשם ביקש לנצל את בנו הקטין כדי שלא יימצאו הסמים בביתו. היא ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, ובין השאר להטיל עליו עונש מאסר בפועל משמעותי.
הסניגור, לעומת זאת, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם. המדובר באדם מבוגר, המפרנס משפחה מרובת ילדים, ואשר אין לו כל עבר פלילי. הסניגור הדגיש כי למרות שהסם נתפס ברשות הנאשם ב-22.10.03, הרי שהוא שוחרר כעבור שבוע, ואילו כתב האישום הוגש רק לאחר שנה וחצי.
שני הצדדים הגישו פסיקה לעניין העונש.
גם הנאשם בדברו לעניין העונש ציין את היותו אב לחמישה ילדים, וכן מסר כי הוא עובד בחקלאות ומשתכר 3,500 ש"ח בחודש.
חילוט הכספים
3. לפני שאדרש לנושא העונש הראוי במקרה זה, אתייחס לבקשת התביעה, כי יחולט הכסף המזומן שנמצא בביתו של הנאשם - כ-4,500 ש"ח ו-350 דולר. הבקשה היא לפי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), הקובע ב-ס"ק(ב) כדלקמן:
(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.
בסעיף 1 לפקודת הסמים, סעיף ההגדרות, הוגדרה "עבירה של עסקת סמים" כעבירה לפי פקודת הסמים שעונשה מאסר עשרים שנים ומעלה. לפיכך הורשע הנאשם במקרה זה ב"עבירה של עסקת סמים". הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, ולאור טיב הסם וכמותו, ברור כי הנאשם "היה אמור להפיק רווח" מסם זה. על-כן אוכל לקבוע, במסגרת סעיף 36א (ב) הנ"ל, כי הנאשם הוא "סוחר סמים". סעיף 31(6) לפקודת הסמים קובע חזקה, שלפיה מי שנקבע כ"סוחר סמים" כאמור, הרי כל רכושו ייראה כרכוש "שהושג בעבירה של עסקת סמים" (אא"כ הוכיח הנאשם נסיבות מסוימות, שלא הוכחו כאן). בהעדר נימוקים מיוחדים שלא לעשות כן, קובע אני, כמצוות הוראת החוק האמורה, כי סכומי הכסף הנזכרים מעלה אשר נתפסו בבית הנאשם, יחולטו לאוצר המדינה.
יחד עם זאת אוסיף, כי בקביעת עונש הקנס במקרה זה, אתחשב בעובדה שסכומי הכסף האמורים חולטו.
העונש
4. הנאשם החזיק ברשותו כ-100 גרם קוקאין, וזאת שלא לשימוש עצמי, אלא לשם רווח. מדובר בעבירה חמורה מאוד ומסוכנת. בתי המשפט לא נלאו מלהדגיש את הצורך בהטלת עונשים חמורים ומרתיעים בעבירות סמים כגון זו, לשם גמול והרתעה. עם כל ההתחשבות בנסיבות האישיות של הנאשם, הרי בעבירות אלה נדחקות הנסיבות האישיות לקרן זווית מפני האינטרס הציבורי. הדברים אמורים גם לגבי בעלי עבר נקי. ראו, למשל: ע"פ 344/81
מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 318-319; ע"פ 392/97
אורי בן און נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 382, 387-388. יחד עם זאת, יש מקום ליתן במקרה זה משקל לקולא לשתי נסיבות:
האחת, העובדה שהמאשימה התמהמהה יתר על המידה בהגשת כתב אישום נגד הנאשם (אם כי אין מקום לסברת ב"כ הנאשם, כי הדבר נבע מעמדה שאין מקום להאשמתו).
השנייה, העובדה שמדובר באדם מבוגר יחסית, נטול עבר פלילי כלשהו עד כה. אלמלא נסיבות אלה, היה העונש חמור יותר מהעונש המוטל.
לאחר שיקול מכלול שיקולי הענישה במקרה זה מוטלים על הנאשם שלוש שנות מאסר, שמתוכן יהיו 27 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי לשלוש שנים שהנאשם לא יעבור עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע. מתקופת המאסר ינוכו 7 ימי מעצרו.
על הנאשם מוטל קנס בשיעור 5,000 ש"ח.
הנאשם נפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה ל-12 חודשים. תחילת עונש הפסילה - מיום שחרורו מן המאסר.
ניתן והודע היום, י"ט באייר תשס"ו (17 במאי 2006), במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
ד.א.
