1. הנאשם, ערן ג'אן, הורשע, לאחר משפט הוכחות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי
סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"); של ניסיון שוד, לפי
סעיף 403 לחוק העונשין, ושל הפרת הוראה חוקית, לפי
סעיף 278 לחוק העונשין.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך לחזור ולפרטן.
בקצירת האומר, ראוי להזכיר כי מדובר בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לשליח פיצה בשם דן גלברט (להלן:
"המתלונן") תוך שימוש בחפץ חד. זאת, תוך ניסיון לשדוד את כספו.
למתלונן נגרמו שני קרעים בטחול, קרע בסרעפת וכן קרע בריאה השמאלית. המתלונן פונה לביה"ח, נותח ושוחרר לאחר מספר ימים.
כפי שניתן להבחין נותרו צלקות מכוערות בגופו של המתלונן, וככל הנראה הוא אמור לבצע ניתוחים קוסמטיים, על מנת להעלים צלקות אלה.
העבירה בוצעה בתאריך 4.11.2004, בסמוך לשעה 23:00, ואין מחלוקת כי במועד זה היה אמור הנאשם לשהות במעצר בית מלא בבית אמו, בשד' העצמאות 30 בבת- ים.
הנאשם יצא את הבית תוך הפרת החלטתו של ביהמ"ש, ולפיכך הורשע גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.
2. הנאשם הופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.
מהתסקיר עולה, כי מדובר בצעיר, רווק כבן 19. הוריו של הנאשם גרושים מאז ילדותו. האב, שהיה מכור לסמים, ניהל אורח חיים עברייני וריצה עונשי מאסר ממושכים. בשנים האחרונות עבר האב תהליך שיקום וגמילה משימוש בסמים . בתסקיר צויין כי האם התקשתה ועודנה מתקשה להציב לנאשם גבולות, ולהתמודד עם הקשיים בחינוכו.
הנאשם שהה במעצר בית בבית האם מתאריך 2.12.2003, ואת העבירה העיקרית ביצע תוך הפרת תנאי מעצר הבית. לנאשם עצמו עבר פלילי והוא החל להסתבך עם החוק מגיל צעיר.
הנאשם למד במסגרת חינוכיות עד לכיתה ט', ובאותה תקופה החל להשתמש בקנביס בנסיבות חברתיות, ובמקביל גילה גם מעורבות פלילית, ולפיכך הופנה לשירות המבחן לנוער. במסגרת שירות המבחן, נעשה נסיון לאבחן את מצבו ולהציע תכנית טיפולית ארוכת טווח. בשלב ראשון, הצליח הנאשם לגייס את כוחותיו ולהתחייב לקשר עם קצינת המבחן, אך לאחר מכן ניתק את הקשר עם שירות המבחן לנוער.
הנאשם הסביר את ניתוק הקשר עם שירות המבחן, על רקע פתיחת עסק לדברי מאפה ביחד עם אמו. עסק זה נכשל, לאור מעורבות נוספת בפלילים שיוחסה לנאשם.
משיחה של קצין המבחן, יואב אנקרי, עם עובדת סוציאלית בבית המעצר "אוהלי קידר", שם שוהה הנאשם, עולה כי הוא משתלב בקבוצת הכנה לגמילה מסמים. הנאשם ביטא רצון לרצות את עונשו בבית כלא בו יוכל להשתלב בתכנית טיפולית אינטנסיבית.
עם זאת, נראה כי קיים פער בין הצהרותיו המילוליות של הנאשם לבין כוחותיו הנפשיים
"להתגייס ולהתחייב לטיפול לטווח ארוך יותר".
לאור האמור, נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
להשלמת התמונה, יצויין כי הנאשם נתן הדין בשלוש הזדמנויות בפני ערכאות שיפוטיות שונות.
בחודש אפריל 2000 עמד הנאשם לדין בפני בימ"ש לנוער בת"א (ת.פ. 1935/99), בגין תקיפת עובד ציבור, תקיפה סתם, והעלבת עובד ציבור. ביהמ"ש החליט שלא להרשיע הנאשם, אך הטיל עליו קנס כספי וכן התחייבות להמנע מעבירה בסך 1,500 ש"ח.
בחודש פברואר 2002 עמד הנאשם לדין, פעם נוספת, בפני בימ"ש לנוער בת"א (ת.פ. 2263/00) בגין עבירות סמים רבות (10 תיקי פ.א. נפרדים), ובין היתר מדובר בהדחת קטין לשימוש בסמים מסוכנים, וסחר בסמים. גם הפעם החליט ביהמ"ש לנוער שלא להרשיע את הנאשם והסתפק בהטלת התחייבות להמנע מעבירה בסך 2,000 ש"ח, בנוסף ל-18 חודשי פיקוח קצין מבחן.
בפעם השלישית נתן הנאשם את הדין בפני בימ"ש השלום בראשל"צ (תפ. 4865/04), בגין פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות סמים, השגת גבול פלילית והפרת הוראה חוקית בארבע הזדמנויות. ביהמ"ש גזר על הנאשם, בתאריך 13.2.2005, שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בשיעור של 500 ש"ח.
