למחרת בבוקר הטיח המנוח בנאשם מילים בוטות ביחס לאביו שענין פטירתו נודע לנאשם יום קודם לכן.
בתגובה לכך, תקף הנאשם את המנוח במכות בידיו, בעט בראשו ובכתפיו לאחר מכן שבר בקבוק אלכוהול על ראשו, והיכהו במכות מקל מטאטא בכל חלקי גופו.
כתוצאה מכך נגרמו למנוח דימומים תת עוריים, פצעי קרע ופצעי שפשוף בכל חלקי גופו, דימומים בבית החזה, שברים בצלעות שמאל ודימומים ופצעי קרע בראש תוך גרימת נזק חמור למוח ודימום מתחת לקרום העכבישי העוטף את המוח, דימום שהביא למות המנוח.
הנאשם נטל את המנוח שהיה עדיין חי והשליכו לחדר המדרגות שבקומה התחתונה של הבית.
יום למחרת לאחר שהסתבר לנאשם שהמנוח נפטר מפצעיו, החל הנאשם לשטוף את החדר בו תקף את המנוח ע"מ לשבש הליכי חקירה, מתוך תקווה שגורמי החקירה יסברו שהמנוח נפל ומת, ולאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום.
בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של הריגה, ושיבוש מהלכי משפט.
הנאשם ביקש לצרף גם שני תיקים מבימ"ש השלום בת"א, והורשע על פי הודאתו בעבירות של גניבה בקשר לנטילת נעליים של חבר שעימו רב ובעבירות של שבל"ר, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח ובקלות ראש, בכך שנהג בקטנוע ללא רשות וגרם לתאונה, בכך שהתנגש במונית.
הנאשם הסביר את מעשה תקיפת המנוח בכך שיום קודם לכן, בעת שהיה בת"א עם חבורת פנקיסטים הפנה המנוח אליו שני אנשים ממוצא קוקזי שדרשו ממנו מין אוראלי וכאשר התנגד היכה אותו אחד מהם באגרוף בעין.
ביום הארוע, קיבל הנאשם הודעה מאימו כי אביו נפטר, והוא שתה לשוכרה ע"מ להקל על דכאונו, ונפגע מכך שהמנוח לעג לו שהוא בוכה על מות אביו בדירתו במקום ללכת לבכות על קברו.
נסיבותיו האישיות של הנאשם עגומות, בילדותו היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, הוריו לא התייחסו אליו והשליכו אותו מהבית והוא החל לצרוך אלכוהול בכמויות גדולות מגיל צעיר.
מחוו"ד פסיכיאטרית עולה שהנאשם השתכר מרצונו החופשי בעת ביצוע המעשה המיוחס לו, תוך ידיעה שכאשר הוא שיכור הוא תוקפני ואימפולסיבי במיוחד, אולם ידע להבחין בעת ביצוע המעשה בין טוב לרע ובין מותר ואסור.
שירות המבחן נזקק אף הוא לנסיבות הנאשם, והמליץ כי במהלך המאסר ישולב במסגרת טיפולית אנטנסיבית לצורך גמילה מאלכוהול וסמים.
מעשה של נטילת חיי אדם, הוא אחד החמורים שבספר החוקים ובמקרה זה התקיפה של המנוח היתה ללא כל יחס למעשים שעשה כלפי הנאשם.
גם אם היה בדבריו כלפי הנאשם משום קנטור, לא היתה כל הצדקה להפעלת אלימות גסה שגבלה באכזריות. בגופתו של המנוח נמצאו 10 פצעי קרע בקרקפת, דבר המצביע על מכות רבות בראש, פצעי שפשוף ודימומים תת עוריים, דימומים בבית החזה, שברים בצלעות משמאל - דברים המצביעים על מכות נוספות בגוף ולפחות 6 פצעי קרע בפנים ושניים באפרכסת הימנית. מדובר באכזריות גסה במיוחד וגם המשך המעשה מצביע על אדישות מצד הנאשם לגורל המנוח. מהראיות שבתיק החקירה עולה שהמנוח היה עוד חי בעת שהנאשם השליכו לתחתית חדר המדרגות, ובמקום לנסות להצילו, גם לאחר הפגיעה האכזרית בו, התעלם הנאשם לחלוטין מגורלו המר של המנוח, השאירו לדמם למוות מפצעיו, ולמחרת היום, כשהסתבר שהמנוח מת, ניסה הנאשם לטשטש את חלקו במעשה.
לא בכדי קצב המחוקק עונש של 20 שנות מאסר בגין עבירת הריגה והמעשה שעשה הנאשם תוך התנהגות אכזרית מחייב להתייחס לעונש זה שקצב המחוקק.
יחד עם זאת, אין להתעלם מנסיבות מקלות החייבות לשמש שיקול בעת מתן גזה"ד.
ראשית, מדובר באדם צעיר למדי, בן 25.5 שנים, בסה"כ, שעברו הפלילי אינו מכביד, שנית, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות העגומות והקשות של הנאשם החל מגיל צעיר בעת שנזנח ע"י הוריו והמשך בהיותו חסר בית ומתמכר לאלכוהול, שלישית, אין להתעלם מהארועים שקדמו לתקיפת המנוח ע"י הנאשם, הן בהפניית שני הקוקזים שיבצעו בנאשם מעשה מגונה ותקיפה, והן בלעג שהפגין המנוח כלפי הנאשם בעת צערו ויגונו על מות אביו.
אין בכך כדי לגרוע מחומרת המעשים, אולם הדבר מצביע שהנאשם לא ביצע את מעשהו מתוך שעמום או סיבה עלומה אחרת, אלא כתוצאה מהתגרות המנוח בו.
לבסוף יש לזכור כי הנאשם הודה מייד בחלקו במעשה כשנעצר ע"י המשטרה, שיתף פעולה בחקירה והודה בביהמ"ש תוך שנטל על עצמו אחריות ולא התחמק מחלקו במעשה.