1. הנאשם, קונסטנטין חלצקי, הורשע לאחר משפט הוכחות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; בריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין, כפי שאלה יוחסו לו בכתב אישום מתוקן.
ניהול המשפט על ידי הנאשם נסב על שאלת כשרותו הפלילית לבצע את העבירות המיוחסות לו, מבלי שהיתה מחלוקת לגבי התקיימותן של העובדות המתוארות בכתב האישום.
התשתית העובדתית המתוארת בכתב האישום, שכאמור אינה שנויה במחלוקת, מתארת אירוע אשר התרחש ביום 10.10.2005, בשעות הערב, עת תקף הנאשם את המתלונן, דמין וצ'יסלב, אשר התארח בביתו, באמצעות סכין מטבח ודקר אותו ברגלו ובבטנו, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. משניסה המתלונן לברוח מהדירה, רדף אחריו הנאשם ודקרו בצווארו באמצעות אותה הסכין, ואף זאת מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה.
לאחר אירוע אלים זה נמלט הנאשם מדירתו, המצויה ברחוב הים 5, בבת ים, כאשר הסכין אחוזה בידו. הנאשם רץ לאזור הטיילת בבת ים שם השליך את הסכין אל תוך השיחים שעל חוף הים, במטרה להעלימה מעיני חוקרי המשטרה.
כנטען בכתב האישום, נגרמו למתלונן חבלות חמורות והוא נזקק לניתוח חירום בבית החולים, במהלכו נתגלה קרע בסרעפתו.
עוד באותו לילה, נעצר הנאשם על ידי אנשי המשטרה. בתאריך 14.10.2005, הוציא בית משפט השלום בראשל"צ צו לבדיקה והסתכלות פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם. שלושה ימים מאוחר יותר הוגש כתב האישום המקורי, אשר לווה בבקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
ביום 17.10.2005, הורה בית המשפט המחוזי בת"א כי הנאשם יאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל", לצורך הסתכלות וקבלת חוות-דעת פסיכיאטרית משלימה. בתאריך 20.10.2005, נמלט הנאשם מהמשמורת החוקית בה היה נתון, לאחר שעזב את מתחם בית החולים, ללא קבלת היתר כדין. הנאשם נעצר באותו יום על ידי משטרת ישראל, ברחוב רוטשילד בבת ים.
2. כאמור, עיקרו של ההליך המשפטי בעניינו של הנאשם נסב על שאלת אחריותו הפלילית במועד ביצוע העבירות, לאחר שלא היתה כל מחלוקת כי הנאשם הינו חולה נפש ולוקה, מזה שנים, בסכיזופרניה פרנואידית.
לבית המשפט הוגש חומר רפואי רב ונשמעו עדויותיהם של ד"ר אביב, מומחה בפסיכיאטריה מבית חולים "אברבנאל", שהעיד מטעם התביעה, ושל ד"ר ז'אבו, אשר הוגדר על ידי בית המשפט כפסיכיאטר עתיר נסיון וידע, כעד מטעם ההגנה.
לאחר ניתוח הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם לא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר הוא עושה, להבין את הפסול שבמעשהו, או להמנע מעשיית המעשה. לפיכך, נקבע כי לא חל בעניינו של הנאשם סייג אי-השפיות, המוגדר בסעיף 34ח לחוק העונשין.
עוד נקבע בהכרעת הדין כי לא היה קשר סיבתי בין מחלת הנפש בה לוקה הנאשם לבין המעשה האלים המיוחס לו.
בית המשפט אימץ את עמדתו של ד"ר אביב, לפיה פעל הנאשם, באירוע המתואר בכתב האישום, בשל היותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים, אותם צרך בכמויות ניכרות במהלך אותו יום. עוד צויין בהכרעת הדין, כי ניתן להגדיר את הנאשם כשתיין של סופי-שבוע ושל אירועים מיוחדים, ולא כמי שעושה שימוש באלכוהול על בסיס יומיומי.
הנאשם עצמו הכיר מיד בחומרת מעשהו, הביע צער על התנהגותו האלימה ואף גרס כי הינו צריך להענש בגין כך. בהתאם לקביעות בהכרעת הדין, הנאשם הבין אז ומבין גם כיום, כי המעשה עומד בסתירה לכללי התנהגות נורמטיביים ולמערכת החוקים הנוהגת במדינה.
3. הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.
מהתסקיר, מיום 31.1.2007 עולה, כי קיימת היכרות קודמת בין שירות המבחן לנאשם, במסגרת הליך אבחון שנערך לו ובעקבות צו מבחן שהוצא על ידי בימ"ש השלום בת"א, בשנת 2002 (ת.פ. 1585/01). בשנת 2004 התקיים תהליך אבחון נוסף בשנת 2004 במסגרת ת.פ. 4216/03, של בימ"ש השלום בראשל"צ.
בשיחותיו עם קצינת המבחן, הגב' לימור להב, החל הנאשם לגלות תובנה ראשונית לגבי הקשר שבין צריכת אלכוהול לבין התנהגותו האלימה, אך הוא מתקשה להתמודד עם קשייו במישור זה, במסגרת טיפולית פתוחה.
הנאשם הינו כבן 28, רווק, אשר התגורר בבת ים, טרם מעצרו. הנאשם החל להשתמש בסמים ובאלכוהול בהיותו כבן 17, ולאחר כשנה התמכר לסמים קשים מסוג הירואין, והחל לבצע עבירות רכוש, על מנת לממן את מנות הסם. בהמשך, חדל הנאשם לעשות שימוש בסמים, אולם התמכרותו לאלכוהול הלכה והעמיקה.
הנאשם עלה בשנת 1993 לישראל ביחד עם אמו, עם אביו החורג ועם אחיו. זמן מה לאחר עלייתו ארצה, לקה הנאשם במחלת הסרטן מסוג הודג'קין, טופל בהקרנות, וככל שידוע הוא החלים ממחלתו זו.
הקשר בין הנאשם לבין אביו הביולוגי, נותק זמן קצר לאחר גירושי הוריו. האם נישאה בשנית ומנישואים אלה נולדו לה 3 ילדים.