מעשי הנאשם והנסיבות
הרשעתי את הנאשם לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של
סחיטה באיומים שנתממשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), באישום הראשון, ובעבירה של
סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק, באישום השני.
מתברר, כי הנאשם סחט סכום של 390,000 ש"ח בחודש מרץ 2003 מן המתלונן, מנכ"ל חברה, שהנאשם הקים בעבורה רשת תקשורת. כעבור כשנה ניסה לסחוט ממנו סכום של 50,000$.
הנאשם עשה את מעשיו באמצעות איומים על אשה שקיימה מערכת יחסים אינטימיים עם המתלונן וכן על המתלונן עצמו, לעשות שימוש בתמונותיהם במהלך קיום יחסים כאלה ולפרסם מידע הנוגע למערכת היחסים ביניהם.
הרקע לסחיטה היה קיפוח החברה בה עבד - כך לדעת הנאשם - על ידי המתלונן בו נתן אמון, בעת תחשיבי התשלום בעבור השירותים שנתן לו, כנזכר, וכשלונו לזכות בתשלום זה במהלך בוררות שנערכה.
במשך המשפט נחשפו אך מקצת מיחסי החברות הקרובים ששררו בין הנאשם למתלונן, ואשר במסגרתם מסר לו זה האחרון את הצילומים האינטימיים, שצולמו על ידו בלא ידיעת האשה המעורבת. בהכרעת הדין עמדתי על כך, כמו גם על היות המתלונן בלתי-אמין בעיני בחלק מדבריו בבית המשפט. אף על פי כן, כך קבעתי, מצאתי גרעין של אמת בדבריו. על בסיס עדותה המהימנה של האשה המעורבת, ששורבבה על ידי הנאשם למסכת המחלוקת בינו לבין המתלונן, בלא שהיתה קשורה אליה, כלל, ושימשה מושא למעשי הסחטנות שלו, ובהתבסס, בין היתר, על גרעין אמת זה בדברי המתלונן, הרשעתי את הנאשם בדין.
הנסיבות האישיות
שמעתי אודות הנאשם במהלך המשפט ובמיוחד כך בשלב הטיעונים לעונש. שורה של עדי אופי התייצבו והעידו על אופיו הטוב וכישוריו. גם תעודות הערכה הוגשו בעבורו.
הנאשם כבן 33 שנים, נשוי ואב לשני ילדים, עשה רבות בחברה שהקים, בשעתו, עד שזו נמכרה לאחרונה, והוא עובד בה כשכיר. גם בריאותו, כיום, איננה תקינה לחלוטין.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה עמד על חומרתה של העבירה, בנסיבות ביצועה ועל הפגיעה הקשה באשה, כתוצאה ממעשיו של הנאשם, כולל זה שפוטרה מעבודתה, לאחר שדבר קשריה עם המתלונן נתגלה שם.
הוא איזכר גם את דברי עורך דינו הקודם של הנאשם, אשר עשה שימוש, כך מתברר לכאורה, בעניינה של האשה ובמחיר שתצטרך לשלם אם ינוהל התיק, בעת מגעיו עם הפרקליטות וכדי לשכנעה שלא לנהל את המשפט כנגד הנאשם.
בנסיבות אלה, דינו של הנאשם, לדעתו, למאסר בפועל בן שנתיים-שלוש ופיצוי המתלונן במלוא הסכום שנסחט, בפועל, באישום הראשון.
ב"כ הנאשם עמדה על נסיבותיו האישיות של מרשה, על עברו הנקי, על אופיו הטוב ותרומתו לאחרים ועל קשייו הכלכליים הנוכחיים. גם את הרקע לביצוע מעשיו, דהיינו במה שראה כבגידת המתלונן בו ומעילה באמונו, שגרמה לחברתו את הנזק הכספי הגדול, יש לקחת בחשבון. כך גם את הפגיעה שנפגע מעצם הרשעתו במעשים כאלה, והפגיעה בו כתוצאה מפרסום ההרשעה, שכן זהותו נחשפה, למרות ששמו לא אוזכר בפרסום הזה. תוך שהצביעה על פסיקה שבה הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל לביצוע בעבודות שירות, הציעה ב"כ הנאשם שלא לחייבו במאסר ממש, אלא להקל עמו בגזר הדין. באשר לסכום שנסחט, הציעה להותיר את הדבר להליך אזרחי, שבוודאי יתקיים.
הנאשם עצמו סיפר על קשייו הרבים מאז החקירה ועל כך שהוריו אינם יודעים על מה שקרה, מתוך שהתבייש לספר להם על כך שהגיע למצב המביך והמביש הזה. עולמו חרב עליו, כך אמר, בשל ההרשעה והפרסום שלה. הוא למד את לקחו והבהיר, כי לא התכוון לעשות רע וכי הוא מתבייש במעמד הזה.
שיקולי הענישה וברירתם לצורך העניין
עבירות הסחיטה באיומים, למיניהן, הן עבירות חריפות, המאפיינות, בדרך כלל, את הפשע המאורגן ואת כנופיות העבריינים, המטילות את חיתיתן על אזרחים נפחדים ומאוימים. במיוחד כך, אלה שהסחיטה נתממשה בהן ופירותיה נפלו בידי העבריין.
לא בכדי קצב המחוקק עונש מאסר חמור לעבירות כאלה ולא בכדי גוזרים בתי המשפט עונשי מאסר ממשיים על מרבית העבריינים מן הסוג הזה. עבריינות כזו היא עבריינות קשה, המנצלת את חולשתם של אזרחים ופוגעת, לעיתים קרובות, בהם, ברכושם או בממונם. היא מטילה אימה על הקורבנות ועלולה, פעמים, להביא, אפילו, לאובדן אמונם של אלה ברשויות המופקדות על המלחמה בעבריינים ובפשעיהם.
לפיכך נחוצה, דרך כלל, ענישה ממשית, שתכליתה לא רק לכלוא את העבריין ולמנוע את נזקו בעתיד, אלא גם להרתיע אחרים מפני עשיית מעשים פוגעניים כאלה. ראה את אשר נאמר על עבירות כאלה ב-ע"פ 1924/05
אלגילאווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 3427 (2005).
