1.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים:
הנאשמים הודו במסגרת של הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן והורשעו על-פי הודאתם בעבירות הבאות:
נאשם מס' 1
- עבירות לפי סעיף 13 ו- 19א' לפקודת הסמים, וכן עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים.
נאשם מס' 2
- עבירות לפי סעיף 13 ו- 19א' לפקודת הסמים + סעיף 31 לחוק העונשין, וכן עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים, שני אישומים שונים.
2.
הטיעון לעונש:
הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון כדלקמן:
לגבי נאשם מס' 1 - יוטל עליו מאסר בפועל למשך 28 חודשים, מהם 24 חודשים בגין מעורבותו בתיק שבנדון וכן יופעל מאסר מותנה של שנה, בת"פ 4437/02 בית משפט השלום בקריות, מתוכם יופעלו 4 חודשים במצטבר והיתרה בחופף. פרט לכך יוטלו מאסר על תנאי, קנס ושלילת רשיון הנהיגה לפי סעיף 37א' לפקודת הסמים. לגבי משך התנאי והפסילה יהיה טיעון חופשי.
לגבי נאשם מס' 2 - הנאשם יודה ויורשע בעבירת הסיוע, כפי שייוחס לו בכתב האישום המתוקן. הצדדים יסכימו לטעון לעונש מאסר בפועל בטווח שבין ארבעה חודשים ל- 12 חודשי מאסר בפועל, כאשר המאשימה תטען ל- 12 חודשים. מוסכם על הצדדים כי בכל מקרה מדובר במאסר בפועל ולא במאסר שירוצה בעבודות שרות. כמו כן יוטלו מאסר על תנאי, קנס ושלילת רשיון הנהיגה. לענין משך המאסר המותנה והפסילה, הטיעון יהיה חופשי.
הצדדים ביקשו לאשר את הסדר הטיעון. בכל הנוגע לנאשם מס' 1, ביקש בא-כוחו כי בית המשפט לא יגזור עליו עונש של קנס כספי וזאת מאחר ואין לו אמצעים כספיים, וכן ביקש כי בית המשפט לא ישלול את רשיון הנהיגה ולענין זה ציין כי הנאשם לא נהג תחת השפעת סמים ולא ביצע עבירה אחרת באמצעות הרכב. הסנגור מבקש כי רשיון הנהיגה לא ישלל וזאת כדי לא לחסום את הנאשם מס' 1 מהאפשרות של מציאת עבודה אשר רשיון הנהיגה נחוץ בה, וזאת לאחר שישוחרר ממאסר.
נאשם מס' 1 עצמו ביקש כי בית המשפט יפנה אותו להליך של גמילה במסגרת שב"ס.
ב"כ נאשם מס' 2 ביקש כי בית המשפט יגזור את העונש בעניינו ברף הנמוך במסגרת הגבולות עליהן הוסכם. כמו כן ביקש גם הוא כי בית המשפט לא יגזור קנס כספי עקב מצבו הכלכלי של הנאשם וימנע משלילת רשיון הנהיגה. בין היתר, נימק את בקשתו בחלקו השולי של הנאשם בביצוע העבירות, כמפורט בכתב האישום.
נאשם מס' 2 עצמו ביקש כי בית המשפט יתחשב בו ובמשפחתו.
3.
שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:
כאמור, מדובר בהסדר טיעון אשר הוצג לבית המשפט ונומק ע"י ב"כ הצדדים. ההסדר סביר וזאת בהתחשב בעובדה שעל אף הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים, נראה כי לכאורה מדובר אנשים המהווים את החוליה התחתונה של שרשרת הפצת הסמים. בעיקרו של דבר, מדובר בנרקומנים אשר פעלו עבור אחר בביצוע העבירות, כל אחד כפי חלקו בכתב האישום. בשים לב להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98,
פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1), 577, אני סבור כי זה המקרה בו יש לאשר את הסדר הטיעון.
בכל הנוגע לגזירת קנסות כספיים - סבור אני כי במקרה זה אין מקום לגזור עונש של קנס כספי משמעותי, וזאת מאחר וכאמור לעיל מדובר למעשה בנרקומנים אשר ככל הנראה לא הם אלו שהפיקו רווח של ממש מהעסקה נשוא כתב האישום. בנסיבות אלו יהיה למעשה בהטלת קנס כספי משמעותי כדי להוות עונש של מאסר נוסף.
בכל הנוגע לגזירת מאסר מותנה - סבור אני כי אכן בשים לב לעברם של שני הנאשמים יש מקום לגזור עליהם עונשי מאסר מותנים משמעותיים. לענין זה הבאתי בחשבון, בין היתר, כי נאשם מס' 1 לא נרתע מביצוע העבירה בעת שהיה תלוי כנגדו מאסר מותנה. נאשם מס' 2 גם הוא בעל עבר פלילי עשיר, הכולל 16 הרשעות קודמות על מספר רב של עבירות, ובנסיבות אלו נראה כי יש מקום להרתיעו לעתיד במאסר מותנה משמעותי.
בכל הנוגע לפסילת רשיון הנהיגה - אין זה רלוונטי אם העבירות בוצעו כאשר הנאשמים נתונים להשפעת סם ובין אם לאו. מעצם היותם משתמשים בסמים על-פי דבריהם, ראוי כי לא יוכלו לנהוג ברכב וזאת כדי לא לסכן את הציבור. לשם כך גם נקבעה ההוראה בפקודת הסמים, שעניינה הגנה על הציבור מפני נהגים הנתונים להשפעת סמים, וזאת גם אם לא נהגו בעת ביצוע עבירת הסמים כאשר הם נתונים להשפעת סם. בהתאם, גם אורה על פסילת רשיון נהיגה לתקופה משמעותית.
4.
סיכום הענישה וגזר הדין:
בסיכומו של דבר, אני מורה לאשר את הסדר הטיעון ובשים לב לכל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים, אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלקמן: