1. הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית: קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע ליבוא סמים נשוא האישום הראשון, וכן בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בצוותא חדא ונסיון להחזקה שכזו.
לפי המפורט בכתב האישום, שאגב לא נערך כל שינוי בעובדותיו, הנאשם היה מעסיקו של אלי בריגע (להלן: "
בריגע") וזה היה חברו של מנדלוביץ, אותו הכיר ממקום עבודה משותף, כאשר הנאשם פנה אל בריגע וביקש לברר אצלו אם יכול הוא לסייע בידו במציאת בלדר ליבוא סמים לארץ, בריגע פנה למנדלוביץ וזה הביע הסכמה לשמש כבלדר.
הנאשם קשר קשר עם בריגע לייבא את הסם באמצעות הבלדר מנדלוביץ, כאשר הנאשם הבטיח לבריגע שתמורת הסיוע במציאת הבלדר, ישולם לו סך של 5,000 דולר, וסך נוסף של 15,000 דולר שישולם למנדלוביץ בתמורה לבלדרות ליבוא 2 ק"ג סם קוקאין.
הנאשם אכן מסר לבריגע סך של 4,000 דולר, כמקדמה על החשבון, וביקשו להודיע למנדלוביץ על הצורך בנסיעה ללימה שבפרו, לצורך היבוא. הכסף נמסר למנדלוביץ וזה רכש באמצעותו כרטיס טיסה.
הנאשם הודיע למנדלוביץ, באמצעות בריגע, שעליו להמתין בחדרו במלון שם, כאשר למחרת הגעתו למלון הגיע אדם שזהותו אינה ידועה, מסר לו שתי שקיות שהכילו סם מסוג קוקאין במשקל העולה על 1.547.96 ק"ג. מנדלוביץ ריסק את הסם והטמינו בשלושה מיכלי פלסטיק וביום 7.4.05 חזר לארץ, כאשר בסמוך לאחר מכן התקשר הנאשם לבריגע והבטיח לו תשלום יתרת הכספים המגיעים לו ולמנדלוביץ כבר למחרת היום.
ביום 10.4.05 מסר מנדלוביץ את הסמים לבריגע. הנאשם הגיע למקום המפגש וקיבל מבריגע דוגמא מהסמים.
לפי המפורט באישום השני, בריגע נתפס עוד באותו יום ע"י אנשי המשטרה ונעצר על ידם, העדיף לשתף פעולה עם החוקרים ובתאום עם שוטרי הימ"ר נפגש למחרת היום עם הנאשם, על מנת למסור לו את הסמים, כאשר הנאשם הגיע מלווה באדם נוסף, הוא הנאשם 2 (להלן: "
הנאשם 2"), ונאשם 2 קיבל מידי בריגע 7.04 גרם חומר ערבוב דמוי סם, ובשלב זה נעצרה כל החבורה ע"י המשטרה.
2. שני הנאשמים הודו במיוחס להם, לאחר שכתב האישום תוקן, אומנם תיקונים לא מהותיים מבחינת העובדות, אך לגבי הנאשם 1 מדובר בהמרה של סעיף העבירה העיקרית מעבירה של יבוא סם לעבירה של סיוע ביבוא סם, כאשר יתר חלקי כתב האישום נותרו בעינם, והדיון בטיעונים לעונש הופרד בין שני הנאשמים, עפ"י בקשתם.
אינני רואה לנכון לחזור ולפרט על הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן של השתלשלות הארועים בתיק זה ודי להפנות בנדון להחלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 24.1.06, בה התייחסתי לכל הטענות שהועלו עד כה ולכל השתלשלות הארועים שארעה עד לשלב זה, לרבות הסדר טיעון קודם אליו הגיעו הצדדים, אך הפרקליטות היתה זו דווקא שביטלה אותו לאחר ששקלה פעם נוספת את הסדר הטיעון למול האינטרס הציבורי הרלוונטי בנסיבות אלה.
מדובר במקרה חריג, שבו ביהמ"ש למד לדעת מפי הצדדים, שלאחר שהגיעו ביניהם להסדר טיעון ובטרם זה הוצג בפני ביהמ"ש, חזרה בה הפרקליטות, כאמור, מההסדר, והצדדים הגיעו להסדר אחר תחתיו, במסגרתו עתרה התביעה להטלת עונש מירבי של 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי, חילוט כספים שנתפסו בחזקת הנאשם והטלת קנס כספי משמעותי על הנאשם. בעוד שב"כ הנאשם טען להטלת הרף התחתון של העונש המוסכם, דהיינו, 4 שנות מאסר בלבד.
3. אין צורך להכביר מלים פעם אחר פעם לגבי החומרה היתרה של עבירות יבוא סם מסוכן לישראל והנזקים הרבים שגורמים סמים אלה לא רק לאותם מכורים לסם אלא גם לבני משפחתם, לסובב אותם ולכלל החברה - ועל נושא זה נשפך דיו רב, כך שאין הכרח לשוב ולפרט את החומרה הרבה שיש במעשים אלה והצורך להילחם בכל חוליה וחוליה של שרשרת יבוא הסם והפצתו, באמצעות הטלת עונשי מאסר משמעותיים, כאמצעי אפקטיבי, כמעט אחרון ואולי אף יחידי, שיש בו אולי להרתיע אנשים מלהסתבך בעבירות כה חמורות, כאשר למרבה הצער, מרבית המסתבכים בביצוע מלאכת הבלדרות באים מקרב אותם בני נוער חסרי עבר פלילי שמתפתים נוכח סכומי הכסף המשמעותיים המוצעים להם ומבצעים את אותן עבירות של יבוא סם לישראל.
די להפנות בענין זה להלכה שקבע ביהמ"ש העליון בפרשת גולן שמאי, שם הדגיש כב' השופט חשין פעם נוספת את הצורך להטיל על נאשמים בעבירות יבוא סם עונשים חמורים, עד כדי הטלת עונש מאסר לתקופה המירבית הקבועה בחוק, מהנימוקים שפירטתי.
במקרה זה מדובר על מי שקשר קשר ביחד עם אחרים והציע להם לייבא סם לישראל ולצורך זה היה אף נכון לשלם סכומי כסף גבוהים, הלכה למעשה הוא שילם 4,000 דולר, והתחייב לתשלום נוסף בסך של 16,000 דולר, כך שהמדובר במקרה שבו הנאשם היה נכון להוציא סכומי כסף נכבדים ביותר, כל זאת מתוך תקווה שהרווח שיפיק כתוצאה מהפצת הסם יכסה לא רק את ההוצאות אלא יהיה בו כדי להפיק ממנו רווח כספי ניכר.
4. השיקולים ששוקל ביהמ"ש בבואו לגזור את דינו של מי שמעורב בעבירות סמים, והרי לפי ההלכה הפסוקה במקרים שכאלה על ביהמ"ש להעדיף לעולם את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם, שחייב לסגת מפני האינטרס הציבורי, כל זאת בשים לב למידת הנזק העצומה שגורמים מעשים כמו מעשי הנאשם, והצורך שלא לומר החובה שמוטלת על ביהמ"ש להעביר מסר ברור וחד כתער לאלה שיתכן ויפנו אליהם בעתיד בהצעות כספיות מפתות, על מנת שהם ישקלו היטב לצד הפיתוי הכספי את העונש החמור שצפוי להם אם ייתפסו.
אך בצד שיקולים אלה קיימים במקרה זה שיקולים נוספים בעלי משקל נכבד והכוונה לעונשים שהוטלו ע"י ביהמ"ש על מנדלוביץ ובריגע, האחד אותו בלדר שנסע לחו"ל לצורך יבוא הסם, והשני אותו מתווך או איש ביניים שקישר בין הנאשם לבין מנדלוביץ.
ביהמ"ש המחוזי בת"א גזר על מנדלוביץ 7 שנות מאסר בפועל, בעוד שעל בריגע הוא גזר 5 שנות מאסר בפועל, כאשר ביהמ"ש מצא לאבחן בין השניים במובן זה שבריגע שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ואף הביא לאיסוף אותן ראיות הנדרשות לצורך הגשת כתב האישום, ובהמשך להרשעה של כל המעורבים בפרשה.
אין ספק שמדובר ברמת ענישה שאף אם אינה מחייבת בימ"ש זה, הרי היא בגדר שיקול כבד משקל שעל ביהמ"ש להתחשב בו בבואו לגזור את דינו של הנאשם, כל זאת מכוח עקרון אחידות הענישה, עקרון מנחה וחשוב ביותר בשיטת המשפט בישראל.
בבואי לבחון את מעמדו של הנאשם ביחס למנדלוביץ ובריגע, הרי על אף התיקון שנערך בהוראות כתב האישום שעה שעבירת היבוא הומרה לעבירת סיוע ליבוא, עדיין מעשיו של הנאשם נותרו אותם מעשים החל מפנייתו הראשונה לבריגע לסייע בידו למצוא בלדר שיסכים לבצע מלאכת יבוא סם לישראל, עבור לתשלום הכספים הנדרשים לצורך רכישת כרטיס הטיסה לחו"ל ותשלום נוסף על החשבון, עבור להתחייבות לשלם סכומי כסף נכבדים לאותם שניים לאחר השלמת חלקם בפרשה, עבור להוראות שניתנו לבלדר בשעה שזה היה בחו"ל, וכלה בנסיון של הנאשם לקבל לידיו את הסמים שיובאו - מוצא אני לקבוע שמעמדו של הנאשם באותה היררכיה הוא גבוה יותר ממעמדם של בריגע ומנדלוביץ מכל אותם נימוקים שפירטתי, אך גם מפאת הנימוק העיקרי לפיו הנאשם היה יוזם הרעיון של יבוא הסם, מממן את ההוצאות הכרוכות ביבוא, ואמור לקבל בסופו של הליך את הסם לידיו, ככל הנראה כדי להעבירו הלאה או להפיצו, הכל תמורת רווח כספי שהיה אמור להפיק.