גזר דין בתיק פ 40086/07

כתב האישום המתוקן עוסק ב-27 פרשיות אישום נפרדות שחלק הארי שלהן (22 פרשיות אישום) עוסק בסחר ברכב גנוב. יתרת האישומים עוסקים בניסיון לסחר ברכב גנוב. כל אחת מן הפרשיות הללו הייתה בגדר מיזם עברייני שחברו לו מספר שותפים ומסייעים, לפיכך בנקודת המוצא של כל פרשה מצויה קשירת קשר לבצע פשע. מסכת העבירות בוצעה משך כחודשיים ימים בין ינואר לפברואר 2007.

הנאשם מספר 1 ריאל ג'אבר (להלן: " ריאל") אדם כבן 30 תושב טייבה הוא הציר המרכזי של כל אחת מפרשיות האישום. תיאור כללי ותמציתי של השתלשלות מסכת העבירות מתמצה בכך שעשרות כלי רכב פרטיים נגנבו ממקומות חנייתם בידי גנבי רכב אלמונים שידעו כי ריאל סוחר בכלי רכב גנובים. כלי הרכב הגנובים הועברו מידי הגנבים לחזקתו של ריאל (או לשליטתו באמצעות אחרים) והוא מכר אותם, בדרך כלל לגורמים מסוימים בשטחי הרשות הפלסטינית בתמורה שנעה בין 1000 ש"ח  ל-10,000 ש"ח לכל כלי רכב. הנאשם תכנן ופקח על מהלכי העברת כלי הרכב הגנובים לשטחי הרשות והסתייע לשם כך במסייעים שונים. הנאשם הודה במסכת העובדות המפורטת בפרטי האישום השונים אך חלק על המבוא הכללי לכתב האישום. עלי להתעלם מן הנאמר במבוא (שכן התביעה ויתרה על הוכחתו) אולם יודגש כי עיון במסכת המפורטת של האישומים מגלה לא רק שהנאשם היה אחראי לפעילות עבריינית תכופה ונמרצת, אלא אף גם את זאת שהוא היה היוזם והרוח החיה בכל אחת ואחת מפרשיות האישום. אין כל ספק שהפועלים עמו בכל פרשיה ופרשיה סרו להוראותיו ואפילו למרותו.

הנאשם מס' 4 אחמד ריחאן (להלן: " אחמד") הוא אדם כבן 24 שנים תושב טול כרם. הוא נטל חלק בחמש פרשיות אישום בלבד. בכולן שימש כגורם המקבל את כלי הרכב הגנובים בתוככי שטחי הרשות (מכאן עולה שבמקרים אחרים הועברו כלי הרכב הגנובים לידי רוכשים אחרים בשטחי הרשות).

לריאל עבר פלילי עשיר בתחום עבירות הרכוש. נראה כי פרנסתו נובעת ממסחר בכלי רכב גנובים. עד כה נשא עונשי מאסר אחדים שחלקם כללו הפעלת עונשי מאסר מותנים (העונש החמור ביותר שנשא הגיע לכדי 20 חודשי מאסר שכללם הפעלת מאסר מותנה). הענישה עד הנה לא הרתיעה אותו ובכל פעם חזר לסורו. התובע ביקש שאגזור לנאשם עונש מאסר כולל של 9 שנים לנשיאה בפועל. הוא נימק את הדבר בהיקפן הגדול של מעשי העבירה ובכך שמדובר במעשים שנזקיהם הכלכליים הישירים כבדים מאד ונלווים להם גם נזקים עקיפים לא מבוטלים. התביעה סבורה שיש להעלות את רף הענישה המקובל כדי להילחם בתופעה הנפוצה של גניבת כלי רכב והעברתם לשטחי הרשות ששם קל להעלים אותם, לפרק אותם לחלקיהם ולסחור בחלקים (ולעתים גם "לשחזר" כלי רכב שנפסלו לשימוש מטעמי בטיחות ולסחור בהם תוך שימוש במספרי רישוי מועתקים).

הסנגורית טענה שמידת העונש אינה נגזרת של משוואה מתמאטית שבה התוצאה העונשית היא כפולה של "מדד" לכלי רכב במספר כלי הרכב שנגנבו ונסחרו. מידתו של עונש משקפת מדדי חומרה יחסית של מעשה עברה. עבירות הרכוש, במיוחד רכוש מבוטח, חומרתן פחותה. במיוחד ראוי להקל בעברות רכוש שאינן כרוכות באלימות כל עיקר ואפילו פוטנציאל לאלימות אין בהן (שהרי לסוחר בכלי הרכב הגנובים אין יד ורגל במהלכי הגניבה שבה יכול להיווצר חיכוך ועימות עם מי שמבקש לסכל את הגניבה). הסנגורית הצביעה על שורת פסקי דין שנתנו מפי שופטים בערכאות שונות שבהם נכללו גזרי דין קלים לאין ערוך מן העונש שהתביעה עתרה לו [ביניהם גם עונשו של נאשם שנעצר במסגרת חקירת הפרשה דנן ונדון בנפרד לעונש של 3 שנות מאסר שמהן שנה אחת היא עונש בגין עבירות הרכוש (פ/40109/07)]. במקרים חמורים במיוחד, במקום שלעבירות הרכוש נלוו גם עבירות נוספות שיש בהן פוטנציאל של איום פיזי (כגו החזקת כלי נשק, חברות בארגון פשיעה ועוד) נגזרו לנאשמים מספר שנות מאסר אך גם אלה נפלו מזה שהתובע ביקש שייגזר לנאשם דנן. עוד הודגשה העובדה שהנאשם אב ל-4 ילדים שהגדול בהם הוא בן 6 שנים בלבד והקטן נולד לאחר שהנאשם נעצר והוא לא זכה לראותו עד היום. הנאשם תומך במשפחה שרקעה החברתי-כלכלי קשה מאד.

לעניין אחמד ביקשה התביעה שייגזר עונש מאסר ארוך וממושך. טעמיו של עונש זה הם אלה שכבר פורטו למעלה, אולם התובע מכיר בכך שחלקו של מוחמד נופל במידה רבה מחלקו של ריאל.

הסנגור גורס שאין לגזור לנאשם זה עונש העולה על תקופת מעצרו עד הנה. הטעם לכך הוא שהנאשם היה מעורב במסכת קטנה של מעשי עבירה; פעילותו התגדרה כולה בתומי הרשות הפלסטינית והוא לא נכנס אפילו פעם אחת לשטח מדינת ישראל. לנאשם אין כל עבר פלילי ומתסקיר שירות המבחן עולה שהוא גדל במשפחת מצוקה, שהסתבכותו היא פרי מצבו הכלכלי ושהוא נוטל אחריות ומגלה רצון להתארגנות חיובית בעתיד. אילו היה תושב ישראל ניתן היה להמליץ על טיפול שיקומי תורם.

בבואי לגזור את הדין נתתי דעתי לכך שהחוק רואה את עבירת הסחר בכלי רכב גנוב בחומרה רבה (10 שנות מאסר כעונש מקסימאלי). התופעה הייתה ל"מכת מדינה" ויש לה השלכות רוחב, במימד חומרי, בהיקף ארצי (הגדלת פרמיות הביטוח, אובדן ימי עבודה, פגיעה במקורות פרנסה, השקעת משאבים גדולים בגילוי וסיכול ועוד כיו"ב). תופעה בעלת היקף כזה לא תיעקר משורש אם לא יינקטו עונשים מחמירים כלפי המעורבים בה. חשיפה וגילוי של מבצעי העבירות הללו אינה פשוטה. העוסקים במלאכה העבריינית מודעים לכך ולכן אינם נרתעים מלחזור ולבצע עברות אלה. ענישה מקלה עשויה לגרום לכך שהתחשיב (כלכולציה) העברייני ייקח בחשבון שהפשיעה "משתלמת". 

אכן ישנן תופעות עברייניות חמורות יותר מעבירות הרכוש הללו. כשלעצמי אני סבור שהעלאה ניכרת של רף הענישה בעבירות אלימות היא "צורך שעה" מובהק יותר מאשר המאבק בעבירות הרכוש. אלא שמכאן אין לגזור שעבריין רכוש גרידא שנלכד בכף צריך להנות מעונש קל חסר משמעות והוא רק מפני שיש מחבלים ורוצחים וחובלים ואנסים ושודדים שפגיעתם רעה עוד יותר.

אם בדרך כלל כך, מקל וחומר שצריך להחמיר עם ריאל שהעבר מוכיח שדעתו נתונה אך ורק למעשי הפשע בתחום הנדון. לבי למשפחתו של הנאשם  ולילדיו הקטנים, אך נראה לי שמחשבתו אינה נתונה דווקא להם (שאילו חשב עליהם ועל גורלם לא היה שולח ידו בדבר עבירה שעשוי להרחיקו מהם לזמן ארוך). אין ערך ואין טעם בהשוואת עניינו לעניינם של אחרים שנידונו לפני בתי משפט אחרים בהקשר לנסיבות אחרות.  אמנם יש חשיבות מסוימת ל"אחידות הענישה" (כדי למנוע אפילו מראית עיין של אקראיות העונש) אולם עיקרו של עונש הוא דווקא במימד הפרטני האינדיווידואלי. עונש נגזר לפי נסיבותיה הפרטיות של העבירה ולפי נסיבותיו הפרטיות של העבריין. אלה, במקרה המסוים הזה מצדיקים גישה מחמירה יחסית. קושי מסוים נובע מן העובדה שאחד המעורבים במסכת העבירות דנן נידון לתקופת מאסר קצרה יחסית, אך נמסר לי שאותו נאשם הורשע בעבירות קלות יותר מאלה המיוחסות לריאל.

אותם שיקולים ממש מצדיקים נקיבת עונש לאחמד הנופל בהרבה מעונשו של ריאל. תומכים בכך העדר עבר פלילי, מעורבות קטנת היקף במסכת העבירות שבכתב האישום והעובדה ששירות המבחן ראה אפשרות עתידית טובה לשינוי אורחותיו ומנהגו של נאשם זה.

לפיכך אני גוזר לנאשם ריאל ג'אבר עונש כולל בשל מסכת העבירות בהן הורשע כדלקמן:

א.      9 שנות מאסר שמהן ½7 שנים לנשיאה בפועל מיום מעצרו 21.2.07. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד רכוש שהיא פשע.

ב.      הפעלת 6 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו בתיק פ/ 3827/03 (שלום ראשון לציון). עונש זה יצטבר לעונש שגזרתי בתיק זה.

ג.        קנס בסך 15,000 ש"ח  או 5 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם תוך 120 ימים מיום שפסק דין זה יהיה חלוט.

בסך הכל ישא הנאשם עונש של 8 שנות מאסר מיום מעצרו.

לנאשם אחמד ריחאן אני גוזר עונש כולל של ½3 שנות מאסר שמהן שנתיים לנשיאה בפועל מיום מעצרו 22.2.07. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד רכוש שהיא פשע. בשים לב להערות שירות המבחן בעניין רקעו הכלכלי של הנאשם וכן בהתחשב בכך שהוא תושב השטחים אני נמנע מגזירת קנס.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ב ב אדר ב, תשס"ח (19 במרץ 2008), במעמד הצדדים.