גזר דין בתיק פ 40024/07

ביום 14.5.07, הודה הנאשם בעובדות המנויות בכתב האישום, הורשע על פי הודייתו ונתבקש תסקיר מבחן בעניינו.

לאחר קבלת התסקיר טענו הצדדים לעונשו של הנאשם, כל צד על פי מידותיו.

התובעת המלומדת, הגב' עו"ד רנית בראון, טענה כדרכה בבהירות הגישה היא גליון הרשעות קודמות ת/ע/1 כמו גם מאסר על תנאי, ת/ע/2. הוגשה הודעת הנאשם, ת/ע/3.

ביקשה תובעת מלומדת לראות כי מדובר בנאשם יליד 1988, מי אשר נעצר עת הסתובב בתחנה המרכזית כשעל גופו רימון רסס צהלי.

עבר פלילי עשיר לנאשם; 24 תיקים של עבירות רכוש ברובן, כמו גם עבירת סמים. ריצה הוא שישה חודשי מאסר בפועל. העבירה - עבירה חמורה; הסכנה אדירה היתה.

בבקשת תביעה מלומדת ליתן עונש אשר עניינו מסר לציבור כי יש להזעיק משטרה אם מוצאים רימון, במיוחד במדינה כמו ישראל בה נושא הבטחון כה רגיש (וראה פסיקה ת/ע/4).

הוסיפה תובעת מלומדת וציינה כי מגזר הדין הקודם עולה, כי ניתנה לנאשם עזרה ואילו הוא לא הסכים לקבלה. היום אין המלצת שרות מבחן בעניינו.

בקשתה של תביעה מלומדת לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים, כמו גם עונש מאסר על תנאי על כל עבירה מסוג פשע כמו גם קנס.

עו"ד כהן, הסניגור המלומד, טען לנאשם כל שניתן לטעון לטובתו בסניגוריה ראויה.

הפנה הוא לנסיבותיו הקשות של הנאשם, כנאמר בתסקיר. למעלה משנה משחרורו לא נפתח כנגדו תיק. עבד הוא בעבודות שונות מזדמנות. גר ברחוב. מצא את הרימון באקראי עשו עליו חיפוש. הפנה סניגור מלומד למצבו של הנאשם, על דרך הודאתו. הפנה הוא למסמכי הגנה, על רצון להשתלב בהוסטל. על מה אשר קרה בדרך. על אי קיום הוסטל במסגרת חלופת מעצר.

אין לנאשם מכיר/מודע.

בבקשת סניגור מלומד להאריך את המאסר המותנה, להשית צו מבחן ולהסתפק בתקופת המעצר, כאשר הוראת שילוב בהוסטל תהיה בכל מועד אשר בית משפט יורה.

לחלופין, לבקשת סניגור מלומד ליתן עונש חופף לעונש המאסר על תנאי ולשלב הנאשם בטיפול בהוסטל.

ויאמר:

קריאה בתסקיר שרות מבחן על תולדותיו של הנאשם, דברי הנאשם עצמו בסיפא טיעון "אין לי משפחה. אין לי אוכל. אין לי כלום בארץ. אני רוצה שיעזרו לי בהוסטל משהו. בהוסטל יעזרו לי בחיים. יסבירו לי הדברים דירה עבודה. אעבוד במה שיהיה. למדתי קצת. חשבון בפתח תקווה. אני הולך כל יום לבית הכנסת. אני לא מדבר עם אמא שלי בטלפון אין לי טלקרטים לא יודע את המספר" - צריכים ליתן תמונה לעין הקורא את מה אשר שמע וראה בית המשפט בעת טיעון.

אין מדובר בנאשם רגיל. מדובר באדם הצריך עזרה. עזרה מיידית, בגילו וכמצבו.

אכן, קריאה בהודעת הנאשם במשטרה מראה במפורש על מיהותו של הנאשם.

זוהי הודעה מבולבלת, הודעה משונה בלשון המעטה; זוהי הודעה נלהבת כשל ילד אשר מצא מציאה יפה, כנגד דבריו שלו על בהלתו כאשר ידע מה התגלגל, תרתי משמע לידיו.

עצם הרעיון ללכת עם רימון "ככה סתם" בעיבורה של תחנה מרכזית - הינו רעיון משונה עד מאוד, גם זאת בלשון המעטה.