גזר דין בתיק פ 3625/05

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ביום 28.2.07 חזר הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר אודותיו.

בתסקיר שירות המבחן (מיום 17.6.07) הומלץ לחייב את הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות ולא ניתנה כל המלצה באשר להרשעה.

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם רכש מחברת "סונול", דלקים בשווי של 383,577 על פני תקופה של חודשיים, שילם תמורתם בהמחאות של חברת "ב.בוהראן ובניו בע"מ" (להלן: "החברה") בידעו כי אין ביכולתו לשלם עבור הרכישה וכי ההמחאות לא יכובדו, שכן על חשבון החברה רובץ עיקול וכן החברה חרגה מיתרת האשראי שהוקצתה לה.

לעניין נושא הרשעתו של הנאשם, טענה ב"כ המאשימה (והגישה פסיקה בנושא) כי הימנעות מהרשעה תהיה רק במקרים נדירים והמקרה שלפנינו אינו המקרה  המצדיק אי הרשעה.

ולחיזוק עמדתה הציגה את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ת/24).

לתימוכין, הגישה פסיקה התומכת בטענותיה וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ארוך טווח וזאת בהתחשב בסכום של 383,577 ש"ח שנלקח ע"י הנאשם (דלקים ושמנים), מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הינו אדם שעבד וניהל חברה בעלת מוניטין שברשותה כלים ומשרדים,  ואין המדובר בחברת קש שנפתחה בכדי לבצע תרגיל עוקץ.

עוד הוסיף הסניגור כי החברה אותה ניהל הנאשם עבדה עם חברה גדולה בשם "דן רולידר" שנכנסה לקשיים כספים, דבר שגרם במישרין לכך שלא שולמו לחברה סך של כ-2 מיליון ו-800,000 ש"ח ודבר זה הוביל לקשיים כלכליים אצל הנאשם ולהגשת כתב האישום כנגדו.

עוד הוסיף הסניגור וטען כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו והגיע להסדר כספי עם חברת הדלק במסגרתו שילם עד היום כ-40,000 ש"ח ואף הציע לחברת הדלק לשלם את יתרת החוב באמצעות בצוע עבודות מסוימות כגון הקמת תחנת דלק.

באשר להרשעותיו הקודמות של הנאשם טען בא כוחו כי קיימות 2 הרשעות ישנות יחסית ואין לראות את הנאשם כעבריין.

לסיכום, ביקש הסניגור לקבל את המלצת שירות המבחן שפירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, להקל בעונשו ולהימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

הנאשם ביקש להקל בעונשו וטען כי כיום הינו מנסה לשקם את החברה המפרנסת כ-17 משפחות.

דיון והכרעה:

מנסיבות כתב האישום המתוקן, עולה כי הנאשם נתן שיקים בסך של 383,577 ש"ח, בתמורה לסחורה אותה רכש מהמתלוננת, כאשר הוא מודע לכך שאותם השקים לא יכובדו במועד פירעונם, שכן החברה אותה הוא מנהל, נמצאת בקשיים כלכליים.

לשיטתי, יש להוקיע את מעשי הנאשם כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן ולהרתיע עבריינים עתידיים מלבחור בדרך של חלוקת שקים בסך של מאות אלפי שקלים וכל זאת בידיעה, כי במועד הפירעון- לא יכובדו.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נאמר מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 212/79,  פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421 ,עמ' 434-435:

"... בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט".