1.
העבירות בהן הורשע הנאשם:
הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טעון אשר לא כלל הסכמה לענין ענישה, בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין.
על פי עובדות כתב האישום, כפי שתוקן, תקף הנאשם אדם על רקע של ויכוח על עניין של מה בכך. הוא דקר אותו שתי דקירות סכין בחזה. כתוצאה מהדקירה נפגע המתלונן פגיעה גופנית קשה בסרעפת ובטחול, אושפז ונותח.
2.
תסקיר המבחן והטיעון לעונש:
הנאשם יליד 1983 וללא הרשעות קודמות. בנסיבות אלו הורה ביהמ"ש על הפנייתו לשירות המבחן, וזאת כדי שיוכן תסקיר בעניינו. שירות המבחן הכין תסקיר בו פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנסיבות המפורטות בתסקיר לא יפורטו מחמת צנעת הפרט. יצויין רק כי מדובר בצעיר רווק, בן למשפחה אשר עלתה לארץ מקווקז ללא אבי המשפחה, ואשר קשיי הקליטה השפיעו על גדילתו כילד, על כל המשתמע מכך.
יצויין כי עד למועד ביצוע העבירה נהג הנאשם באופן נורמטיבי, עבד וסייע לפרנסת משפחתו. הנאשם לא הצליח להסביר את הנסיבות אשר הובילו אותו להתפרצות אלימה ולמעשה החמור שביצע.
שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית וזאת בשים לב לחומרת העבירה והקושי של הנאשם להכיר ולהתייחס לחלקים התוקפניים של התנהגותו. יחד עם זאת, התסקיר, לכשעצמו, אינו מצביע על אדם בעל אורח חיים עברייני.
המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך וזאת בשים לב לחומרת המעשה. יצויין כי הנאשם תקף את המתלונן על רקע של ויכוח מילולי בין המתלונן לבין אדם אחר, לכאורה ללא כל סיבה. מדובר בדקירות שאך בדרך נס לא הסתיימו בתוצאה קטלנית. בנסיבות אלו עותרת התביעה לגזור על הנאשם מאסר ממושך בפועל, עונש מותנה וכן לחייבו בפיצוי המתלונן.
הסנגור ביקש כי ביהמ"ש יתחשב בהעדר הרשעות קודמות, בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר וכן יתן משקל של ממש להודאתו וחרטתו. בכל הנוגע לפיצוי ציין הסנגור כי הנאשם מצוי בחובות כספיים כבדים.
הנאשם הביע חרטה וביקש להשתתף בסבלו של המתלונן.
3.
שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:
הארוע נשוא כתב אישום זה אינו חריג, למרבה הצער, בנוף התיקים אשר בפני בימ"ש זה. על רקע של ויכוח סרק נשלפו סכינים אשר כמעט גרמו למותו של אדם. הנאשם דקר את המתלונן, אדם זר שהתווכח עם אדם אחר, שתי דקירות בצד שמאל של בית החזה כאשר הוא אומר לו תוך כדי המעשה "אני אקבור אותך כאן". נראה שרק בדרך נס לא הסתיים ארוע זה בתוצאה קטלנית.
אין צורך להרחיב את הדיבור ולפרט אסמכתאות שעניינן מדיניות הענישה בעבירות של דקירה בסכין. לאחרונה אף נדונו בפני בימ"ש זה, על הרכביו השונים, תיקים של נאשמים בעבירות רצח אשר ההבדל בין נסיבות כתב האישום אשר עמדו הם לדין ובין כתב אישום זה הן אך ורק בתוצאה הקטלנית. למעשה, ככל שהדבר נוגע לטיב ההתנהגות - הנאשם גילה במעשיו ובדבריו מוכנות לגרום לתוצאה קטלנית. ההבדל שבין ארוע זה לבין ארוע של רצח אינו פועל יוצא של התנהגות נאשם, טיב מחשבתו הפלילית ודפוסי התנהגותו, אלא במילימטר של עומק חדירת הסכין. ניתן לומר כי אותו מילימטר הוא זה שהפריד בין העבירות בהן הורשע הנאשם לבין עבירה שעניינה גרימת מותו של אדם. ואולם, ככל שהדבר נוגע ליסודות ההתנהגות של הנאשם, מדובר במעשה בעל אותם יסודות של התנהגות עבריינית.
בהתאם סבור אני כי המלחמה המתחייבת בתת תרבות הסכין, ובאלימות הגואה בכלל, מחייבת גזירת עונש של מאסר ממושך.
אציין לענין זה כי הבאתי בחשבון את העובדה שאין לנאשם הרשעות קודמות וכן את העובדה כי התסקיר בעיקרי הדברים הוא תסקיר חיובי. אם לא היו אלו פני הדברים, הייתי גוזר על הנאשם עונש של מאסר דו ספרתי. רק מהטעם שעברו נקי ונראה כי מדובר בהתנהגות אשר אינה מאפיינת את דפוסי התנהגותו הקבועים, לא גזרתי עליו עונש חמור בהרבה. יחד עם זאת, ובנסיבות העניין, ובשים לב לחומרת המעשה, סבור אני כי לא ניתן להסתפק בענישה אשר אין בה מאסר ממושך.
עם כל ההתחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם סבור אני כי ראוי גם לחייבו בפיצוי המתלונן. אדם הדוקר אחר, גורם לו לנזק גוף ולסבל רב, ראוי שיפצה את הנפגע. על זאת יש להוסיף כי מדיניות הענישה הראויה כפי שנקבעה בפסיקה הינה לפצות את המתלונן על הנזק שנגרם לו, ובכך להביא לידי ביטוי את השתתפות ביהמ"ש בסבלו של אדם, וזאת מעבר לשמירה על הערך המוגן בחוק העונשין. אשר על כן אחייב את הנאשם לפצות את המתלונן.
יובהר כי בפסיקת פיצוי אין ביהמ"ש אומד את נזקיו של המתלונן וזכותו למצות את צעדיו בפנייה לבימ"ש מוסמך.
4.
סיכום הענישה וגזר הדין:
בסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:
